לא רוצה את אמא

[kokopeli1]

לא רוצה את אמא

נטע, בת רבע לחמש, בשבועיים האחורנים פותרת כל קונפליקט בינינו ב"לא רוצה להיות יותר הבת שלך", "לא רוצה להיות איתך, רק עם סבתא". השיא היה ערב אחד שבו היא ניגשה לארון, הוציאה את הפיג'מה, את השמיכה שלה ובגדים להחלפה, והודיעה שהיא עוברת לגור אצל סבתא וסבא וש"זה לא בכאילו, זה באמת". אני כמובן אומרת לה שאני תמיד אוהבת אותה ואוהב אותה, והיא תמיד תהיה הבת שלי ואני תמיד אהיה אמא שלה, ולא חשוב מה יקרה, אבל אני לא יודעת מה עוד לעשות מול המצבים האלה. המצב מגיע לידי כך שמצד אחד אני לא יכולה פתאום לוותר לה ומשהו שאמרתי עחליו חד משמעית "לא", פתאום כן לאפשר. מצד שני, אני מרגישה לפעמים שאולי אני קשוחה מידי. לרוב אני מנסה לכוון אותה לפשרה בינינו, אבל לרוב גם את זה היא לא מקבלת. מוכר? עצות?

 

[kashke]

אני יכולה רק להזדהות איתך.../images/Emo24.gif

גיל ההתבגרות מקדים, אהה? הבת שלנו בת חמש (ביום חמישי הקרוב) ומידי פעם יש לה הצהרות כאילו וגם: "את אמא רעה", "אני לא אוהבת אותך יותר" וכו'..אני עונה לה שאני אוהבת ושאני אמא שלה. ואני חושבת שאת עושה נהדר שאת אומרת לה שאת אוהבת אותה. זה מאוד חשוב לחזק לה את הביטחון באהבה שלך. לוותר-גם אני לא מוותרת-נסי למצוא שביל זהב להשיג את המטרה שלך. שיהיה בהצלחה.

 

[אפרתש]

../images/Emo24.gif זה בטח מאד קשה

לפי מה ששמעתי, הרבה פעמים זה מגיע דווקא כשהילד מאד קשור לאם (או לאב). יכול להיות שהיא מרגישה צורך להפגין עצמאות ויכולת התנתקות דווקא משום שהיא מרגישה מאד תלויה בך? אני חושבת שהתגובה שלך נכונה. את יכולה גם לאמר לה כמה תתגעגעי אם היא תלך לסבתא.ואני גם מסכימה לגבי לא לוותר בגלל איומי העזיבה שלה, כי זה יכול להתחיל דפוס מאד בעייתי.

 

[לאה_מ]

אני חושבת שאת נוהגת נכון מאד.

אין ספק שדברים מהסוג הזה מעלים בנו רגשות קשים. התמודדות לא קלה. לגבי ניטרול של המוקש הזה של האיום בעזיבת הבית, אני חושבת שכדאי לנהל שיחה עם נטע, באווירה רגועה ונינוחה, כמובן, לא בתוך איזה ויכוח כזה, לומר לה שהאמירה שלה על עזיבת הבית גורמת לך להרגיש עצובה, שגם אם היא לא מסכימה איתך - אפשר לשוחח ולנסות לשנות דברים, ולא לאיים כל פעם בעזיבה, ולנסות לחשוב יחד איתה על דרכים יעילות של שתיכן להגיע להסכמה ולהמנע ממצבי "פיצוץ" מהסוג הזה. אולי תתני לה דוגמאות של מקרים בהם היא שכנעה אותך לשנות את דעתך, ומקרים בהם נותרת איתנה בדעתך, כדי שתראה שאת גמישה ושיש דרכים אחרות לשכנע אותך, מלבד איום בעזיבה.

 

[kokopeli1]

תודה על החיזוקים

זו אמנם חצי נחמה, אבל מעודד לדעת שהתגובה שלי היא נכונה. אתמול גם החלטתי להגיד לה קצת פחות "לא" על דברים שהם פחות עקרוניים. לא מתוך הפחד מהעימות, חלילה, אלא מתוך הרצון שלי לעבור את התקופה הזו בצורה יותר נעימה. למשל אתמול - היא ביקשה לבלות עם סבתא בעבודה את שעות הצהרים, וכיוון שזה התאפשר כך היה. ליד העבודה של סבתא יש בית קפה עם מקרר גלידות וכמובן שסבתא קנתה לה. כשבאתי לקחת אותה היא ביקשה עוד אחת. בד"כ אני לא מאפשרת שתיים, אבל כיוון שהיא ביקשה בצורה כל כך נעימה, וגם אמרה במפורש שהיא כבר אכלה אחת והיא רוצה עוד אחת, ולא עשתה כמו בפעמים אחרות, כשהיא יודעת שאני לא אאפשר, ואמרה שהיא בכלל לא אכלה, אז איפשרתי לה, תוך חיזוק ההתנהגות הזו, וכמובן תוך הסתייגות, שזה לא יתאפשר תמיד מעכשיו והלאה. יתכן ובמצב אחר הייתי אומרת לה שהיא יודעת שאני לא מרשה שתי גלידות ביום.