לא קשור לגמרי

[Mr Gerber]

לא קשור לגמרי

אבל תמיד יש לי את הקטעים האלה שאני מתחיל לקרוא את כל הארכיון של כל הבלוגים שהיו לי אי פעם ופתאום קלטתי שאני וותיק.... גם לכם יש צביטה בלב שאתם רואים ארכיון מלא בחודשים?

 

[דנטל]

רגע, חזור שנית, לא הבנתי

כמה בלוגים היו לך? אני ותיקה, אבל זה לא צובט לי בלב, אלא סתם מוזר, כי אני לא מרגישה ותיקה. לא מבחינה כרונולוגית (למרות שגם), אלא בעיקר בהתמצאות שלי. כשהגעתי לפורום הזה, ואני יחסית חדשה פה, היו לי חופשי שאלות של הלמוטית ואני עדיין שואלת כאלה שאלות, כי הידע שלי על עולם הבלוגים הוא מצומצם, דבר שלא היית מצפה שיאפיין מישהו ותיק. הארכיון שלי לא עד כדי כך מלא. אני מסוגלת לא לכתוב כלום אפילו 3 חודשים (נדמה לי שזה השיא של הבלוג שלי, אבל אל תסמוך על הזכרון שלי). הבלוג של בן 3.5 ויש בו רק... נו, אני לא זוכרת כמה פוסטים יש בו. כשהיתה התחרות של חנוכה, בה נדרשו 8 פוסטים, זה בעצם הגדיל את נפח הבלוג שלי תוך 8 ימים ביותר מ- 10 אחוזים. על שום מה הצביטה בלב שלך?

 

[Mr Gerber]

גרמת לי לחשוב...

ו8 זה מספר הבלוגים שהיו לי ושהיו אשכרה פעילים, מה הסיבה שאני קופץ מבלוג לבלוג? באמת שאין לי מושג. מתוכם רק 3 באמת היו פעילים יותר מ2-3 חודשים וגם וחלקם בישרא-בלוג. עניין הצביטה? שאם עניין התשלום לבלוגרים היה קיים כבר מאז... לא סתם, שאחרי כל החודשים האלו עדיין לא מיציתי את עניין הבלוגים.

 

[דנטל]

למצות? מה פתאם למצות?

אתה מדבר על פעילות... מבחינתי, בלוג יכול לשבת "רדום" גם חודשים ושנים ואז יום אחד אולי ידגדג לך לכתוב משהו ותעורר אותו לאיזו גיחונת. זה אמור להיות מקום שלנו לפורקן מסוים, אבל אנחנו לא אמורים להשתעבד לו. כשצריכים לשפוך את הלב הוא יושב שם ומחכה לנו, אבל בזמן שאנחנו לא צריכים אותו זה לא שהוא מבקש מים. הוא מחכה בשקט ובסבלנות

.

 

[הנץ הכחול]

אני לא בטוח שצביטה בלב

אבל כן יש מן הרגשה מוזרה-טובה. אם עכשיו מרץ, אני אוהב ללכת לאותו החודש בשנים הקודמות (או במקרה שלי - השנה הקודמת) ולבדוק מה ואיך כתבתי לפני שנה בדיוק. לרוב אני אומר לעצמי "איזה טיפש שכתבתי ככה" ומשתעשע על הנוסחים שלי, ובמקביל אומר טוב שזה שם וקיים. אבל כן, אני אוהב לראות את הארכיון גדל וגדל עם הזמן. זה עושה הרגשה טובה, לפחות לי. וותיק? לא בטוח. אני כל הזמן לומד דברים חדשים, מבחינתי אני בכלל לא וותיק (עדיין לא שנתיים אפילו).

 

[מטר שמונים]

האמת היא שלא כל כך

הקדשתי לזה מחשבה

 

[השרוט ממליץ]

למה לא קשור?

קשור קשור. האמת שלא יוצא לי להסתכל באריון הרשומות, אם אני לא טועה הסרתי אותו מעיצוב הבלוג. אבל נחמד לדעת שאני ותיק

 

[השרוט ממליץ]

בארכיון*

 

[דנטל]

אצלי הוא כן בתצוגה

אבל אני חייבת לציין שכשאני מקליקה שם לעבור לחודשים ישנים, זה מעביר אותי להודעה של כניסה למבוגרים בלבד וההקלקה שם מביאה אותי לעמוד הרגיל, של 10 הפוסטים האחרונים, ולא לחודש אותו רציתי. בקיצור, אולי באמת אני צריכה להסיר אותו מתצוגה, כי הוא במילא לא עובד כמו שצריך.

 

[shalom של הצאט]

עד לאחרונה לא הסכמתי לדפדף

אחורה ביומן שלי. פחדתי לגלות כמה טיפשה הייתי, ויותר מזה פחדתי לגלות את האמת המרה שעברו עלי 4 שנים ולא התקדמתי לשום מקום. בסוף אזרתי אומץ והחלטתי להביט על העבר ולו רק בגלל שמי שלא מסתכל על העבר לא מסוגל לראות את העתיד. כמובן שזה לא עזר לי והעתיד שלי לא הגיע בגלל זה, וגם לא למדתי מלקחי העבר.

 

[דם דם]

זה דיי מביך

להסתכל אחורה בארכיון היום למשל כשאני מסתכל על הפוסט הראון שכתבתי,בא לי לקבור את עצמי איזה פעור שוקיסט וחדש הייתי פה אבל עדיין נחמד להביט אחורנית צביטה בלב, לא יודע לענות על זה...הבלוג שלי אפילו לא בן שנה ב1.4 ימלאו לו שנה...אבל נחמד לדעת שיש וותק כולשהו

 

[עפרי אלאלוף]

פחות קורה בבלוג

יותר קורה לי כשאני מסתכלת בשירים ישנים שכתבתי או בסיפורים ומונולוגים, פתאום זה מביך אותי. אני כותבת מסביבות גיל 14-15 וזה די מראה לי איזושהי ביקורת עצמית. אמנם לא הייתי עד כדי כך טיפשה, אבל רמת הכתיבה שלי דאז הייתה שואפת לאפס. עכשיו קצת יותר טוב, למרות שעדיין יש לאן להתקדם. תמיד יש.

 

[mary lou]

כיף להסתכל על ארכיון!

אם הייתי יכולה הייתי עוברת עכשיו על כל הבלוג מההתחלה, כולל תגובות והכל, רק בשביל הכיף. אז נכון שלא פעם אני כותבת שטויות, אבל בסך הכל זה קצת כמו להסתכל על תמונות ישנות שיצאו לא רע לגבי ה"ותיקות", עד שאני לא סוגרת שנתיים אני לא ארגיש ותיקה. יש עוד חודשיים ^^

 

[ayala26]

לא בארכיון אבל

אם אני שמה לב בסטטיסטיקות שמישהו מגיע לרשומה עתיקה (לא ממש, אני כותבת 9 חודשים) מחיפוש בגוגל או בתגיות אז אני קוראת את הרשומה וזה מאוד נחמד. זה כמו לקרוא קטע מיומן מלפני הרבה זמן (ו-9 חודשים באמהות צעירה זה ה-מ-ו-ן זמן והרבה מאוד קרה מאז) ולהזכר ולהגיד לעצמי "זה היה כל כך מצחיק.. איך שכחתי את זה כבר..." אני לפעמים גם פותחת את מחברות היומנים שכתבתי לפני 10 שנים.. זו הרגשה דומה. לא הכמות של הרשומות או הדפים, אלא הזכרונות הם שצובטים בלב.

 

[אקורד החיים]

לא קשור? אז תקשור, כי זה כן קשור

כעקרון הותק שלי כאן בתפוז הוא כמעט שנתיים (ביולי), אבל מבחינת הכתיבה בבלוג זה לא בדיוק אותו פרק זמן. כי היו כמה תקופות לא כתבתי בשום בלוג, ותקופה מסוימת גם הייתי נטול בלוג לחלוטין, כלומר מחקתי את מה שהיה לי. כך שבבלוג הנוכחי שלי אין לי טעם לחזור אחורה בארכיון, כי אני זוכר גם את הרשומה הראשונה כאילו היא קרתה לפני חודש וקצת... אהה... בעצם היא קרתה ונכתבה לפני חודש וקצת. אבל בכל זאת, אם אני רוצה לחזור אחורה לארכיון של הבלוג הקודם שהיה לי, אני עדיין יכול! וזאת למרות שמחקתי אותו טוטאל לוס! כי זה היה בלוג שכתבתי בו רק את השירים שלי, אז תמיד אני יכול לפתוח שוב את המחברת שאני כותב בה את השירים שלי ולקרוא... (רק לתגובות אני לא יכול לחזור...) אז בכל אופן, כשיהיה לבלוג הנוכחי שאני כותב עוד קצת פז"מ וארכיון קצת יותר גדול, אני חושב שבזמן הפנוי שיהיה לי אני אחזור מדי פעם לרשומות מהעבר שכתבתי, כי אני בן אדם כזה שאוהב מדי פעם להתרפק על העבר ולהזכר בו. (אבל כמובן חוזר תוך זמן קצר להווה!)