לא סתם נעלמתי

ניאור

New member
לא סתם נעלמתי

לא כתבתי בפורום כבר חצי שנה שבה היו החלטות גורליות בקשר לבני עם הטורט ראשית הוא כן מקבל ריטלין LA פרופ' אפטר החליט שבמקרה של הבן שלי אין הרבה ברירה למרות הסכנות. שנית הבן שלי אובחן כבעל טורט אז לא היה לנו חשש מהתפרצות טיקים הם היו קיימים גם קודם רק שאני לא זיהיתי אותם כטיקים כי הם ממש שונים משל בעלי. זה נכון שקיים יש יותר טיקים במיוחד כאלה הקשורים לנגיעות אבל לפחות בני רכש קריאה ומצליח לעבוד כתלמיד בכתה. יש קושי אחר בכתה יש בעיות בהתנהגות והתפרצויות זעם. אני ממתינה בתור לטיפול פסיכולוגי במרפאה של פרופ' אפטר. רציתי לשאול על מספר טלפון של העמותה של טורט אני צריכה לקבל תשובות
 
קודם כל - ברוכה השבה../images/Emo140.gif

אהבתי מאד את המשפט של: "...יש יותר טיקים... אבל לפחות בני רכש קריאה ומצליח לעבוד כתלמיד בכתה"... אני מאד מקווה שההחלטה שקיבלתם אכן תסתבר בסופו של דבר כנכונה ומאחלת הצלחה עם הטיפול התרופתי. לגבי בעיות התהנהגות והתפרצויות זעם - מנסיון (גם אישי וגם של אחרים), טיפול פסיכולוגי יכול לעזור מאד. בסך הכל נראה שאתם בדרך הנכונה, גם אם עוד צפויה לכם דרך ארוכה... אז בהצלחה! לגבי מס' טלפון של עמותה - ראי בצד שמאל קישור לאתר של אסט"י. ניתן גם לפנות במסר אישי לשביק.
 

ניאור

New member
תודה אולי את יכולה לתת לי טיפ

המורה בכתה ביקשה ממני ללחוץ לקבלת סייעת האם יש לי זכות כלשהי לקבל סייעת לילד בכתה הוא בכתה א' רגילה. ואולי לא הבנת אותי טיקים היו גם לפני הטיפול התדירות בהופעתם עלתה בעקבות הטיפול אבל לשם שינוי הוא לומד מה שקודם היה בלתי אפשרי מבחינתו.
 
../images/Emo27.gifלמיטב ידיעתי, דווקא בגלל שהילד

נמצא בחינוך הרגיל, הוא זכאי לסייעת. אני מציעה לך לעיין ולחפש מידע רלוונטי במדור שלנו - "ועדת השמה וזכויות בחינוך" ובייחוד כאן ובאתר של משרד החינוך: "שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים". לגבי הטיקים - הבנתי גם הבנתי. מאד התרשמתי מזה שאת לא מתייחסת לטיקים כ"סוף העולם", אלא התפקוד הכללי של הילד הוא מה שחשוב יותר בעיניך. אני מאד יכולה להחבר לזה ולהזדהות עם זה. במסר אישי אני שולחת לך את הטלפון של נציגת אסט"י בועדות השמה - אשר תוכל להדריך אותך ולהנחות אותך באופן אישי. בהצלחה!
 
אמממ... אני במאבק בעניין סייעת....

בית הספר בו לומד בני היקר הוא בית ספר רגיל ובהחלט יש נכונות שם לעזור אך מאידך, כאשר התקשרה המנהלת בנוכחותי לברר את זכאותו לסייעת ובמיוחד שהיה בידיה מכתב מהפסיכיאטרית התשובה היתה גיחוך ושלילה. על פי התקנות ילד שזכאי לסייעת הוא ילד בעל נכות פיזית או נפשית. טוראט ו-ADHD, כאשר לא מצויין בעיות נפשיות - מהוות עבור המוסד האטום של משרד החינוך בעיות נוירולוגיות שאינן נכללות ב"הטבה". לאחר ששלחתי מכתבים חריפים ואף הוצאתי את בני מבית הספר - (הוא בכתה א', וכמעט דקר ילד אחר במספרים ובמזל המורה תפסה אותו) המנהלת אמרה שאיני עושה דבר חוקי (לא שולחת אותו לבית הספר) אמרתי לה חוקי או לא חוקי, כל עוד אין לו סיוע אני חא מוכנה ליטול אחריות כזו שהבן של יפגע במישהו בגלל חוסר שליטה (אגב הגענו לאיזון פחות או יותר עם הכדורים בשבוע האחרון סוף-סוף) ולענייניו, מייד קמה ועדת השמה וביקשה שאגש לפסיכיאטרי שתשנה את נוסח המכתב (מגוחך בעליל) שהרי כתוב שחור על גבי לבן טוראט ו-ADHD, כתוב שיש לו התפרצויות זעם חסרות שליטה ואז יש את ההמלצה. הפסיכיאטרי ודי בצדק סירבה ממש בכעס. אז קיבלתי מכתב שהוא זכאי לסייעת בתנאי למכתב (הוא כרגע גם בהמתנה למבדק פסיכודידקטי) ובינתיים הוא נופל בין הכיסאות. נתנו לו לניסיון סייעת ליומיים כפי שביקשתי אבל הסברתי שלא כל אחד יכול להתאים לו . הוא צריך סייעת אסרטיבית, מישהי שהוא "מחזיק" ממנה. בקיצור לא קל לקבל סייעת. אגב מבררת לגבי בית ספר דמוקרטי פתוח, שכן לפני שהיה בבית ספר מאוד גילה עניין בללמוד ולדעת ואז התהפך הכול. מסרב להכין שיעורים ולבצע מבחנים אבל לפני שבוע וחצי בערך קרה מקרה שגרם לי לחשוב על כך ברצינות. בני היקר סירב ללכת לבית הספר בטענה שכואבת לו הבטן. כמובן שאמרתי לו שהוא חייב לומר לי את האמת והוא יכול לקחת "יום חופש" מן הון להון אני נכנסתי לעבוד (עובדת מהבית) והוא היה עסוק בענייניו לאחר כשעתיים הוא ניגש וביקש על דעת עצמו "אמא אני רוצה להכין שיעורים בחשבון, את יכולה לעזור לי?" ואז הגעתי לתובנה שהילד הזה יוכל ללמוד רק אם זה מגיע ממנו ולא כי "צריך". ובכלל גישה זו נכונה גם לגבי ילדים שאינם לוקים בטוראט ו/או ADHD (אם כי הכול אינידיבידואלי כמובן) צריך לשנות את הגישה מציווי לאהבה והדברים נראים אחרת. זה כבר לא "למה החדר שלך נראה כך?" וכבר לא "למה המגבת על הרצפה?" אלא: "יהיה לך יותר נעים שהחדר יהיה מסודר / בוא אראה לך איך לסדר את החדר שיהיה נעים יותר", "יהיה לך לא נעים להתנגב במגבת מלוכלכלת". טוב, חוזרת לעבודתי
 

ניאור

New member
גם אני חשבתי על דמוקרטי

תודה על שסיפרתם לי את שעברתם זה ממש כאילו אני מדברת ומספרת על הבן הפרטי שלי תודה שאתם נותנות לי להרגיש שאני לא לבד. אני בהחלט מנסה ללכת תמיד בכוון החיובי ולא בטון ביקרתי למרות שזה לפעמים קשה ביותר לחזור על בקשה או זירוז לעשייה מסויימת בעיקר בבוקר שממהרים לבית הספר ערב טוב ושוב תודה
 
../images/Emo26.gif גם אני חשבתי בזמנו על בית ספר דמוקרטי

או פתוח - אבל בסופו של דבר הגענו למסקנה, שהילד צריך גבולות - וזה בדיוק ההיפך מבית ספר פתוח. כלומר, למרות שאני בהחלט מסוגלת להבין את השאיפה למצוא את המסגרת הכי מכילה לילד, אני לא בטוחה שדווקא בית ספר פתוח או דמוקרטי זה הפתרון. לדעתי מדובר ב"חממה" שלא בהכרח מכינה את הילד לחיים ה"אמיתיים" (שהם קשים, מתסכלים ורצופי התמודדויות). אבל - מי יודע? אולי אם תנסו, אז לכם זה דווקא יצליח...
לגבי פתרונות במסגרת החינוך הרגיל - לדעתי, ניתן למצוא בית ספר מכיל ומענה סביר לצרכים גם בחינוך הרגיל. שולחת לך במסר את הטלפון של הדסה, נציגת הורים בועדות השמה. תתייעצי איתה - גם לגבי זכאות לסייעת וגם לגבי פתרונות חינוכיים, היא יותר מעודכנת ממני. בהצלחה!
 

LIN129

New member
אמא מיקה הסיפור על הילד שלך מעביר אותי

לסיחה שהיתה לנו ההורים עם הפסיכולוג שעושה לנו הדרכת הורים גם לי יש ילד בכתה א אם ADHD וטיקים שקיבלנו רק ליפני כחודשיים ליפני העליה לבת הספר הוא היה כל כך סקרן ורצה לדעת הרבה דברים והיה כבר מת לעלות לכתה א עלה כשהוא קורא טוב אצלנו כולם דיסגרפים אז לא היה לחץ לילמוד ליכתוב למרות שהוא היה בריפוי בעיסוק כדי לילמוד הכן להתחיל והכן לסיים את הכתב ולישמור על מרחק דברים שאני מראש יודעת שלא ישמרו מאחר ודיסגרפיה לא עוברת ותמיד יהיה קושי ובלגן אם כל מיני אותיות שונות אבל כדי שיהיה ומה שקרא הלחץ והפרפקציוניזם שלו והתחרות של מי יודע טוב יותר גרמו לא למתח וללחץ ולחרדה והופיעו טיקים )(ניסחפתי טוב גם אני ADHDׂ) והפסיכולוג המישפחתי הצליץ להעביר אותו שנה הבאה לבית ספר פתוח שם אן את הלחץ הלימודי . לאומת זאת הפסיכאטר ילדים שמטפל בו אומר שהוא מאוד נבון והמעבר יפגע בדימוי העצמי שלו ושגם ככה יש לא בעיות ריגשיות ביגלל הלקות ADHD . השאלה מה רוצים באמת "שיצא " מהילד אני לא רוצה לא רופא ולא עורך דין ובטח לא טייס אבל ילד שילמד ושירכוש כלים לישרוד ולהרגיש שהוא זורם בעולם של הגדולים ולא שיגיע יום והוא יהיה פועל פשוט ולא שיש לי משהו נגד כי גם אני כזו אבל אני לא קיבלתי את התמיכה והעזרה והמערך שיש לילד הזה וכל מה שעושים והא מטקטק זה אומר שהוא בלחץ פנימי וזה לא טוב אז אולי אני חושבת לי באמת ליפעמים לותר על הכול לא לתת רטלין ורספרידל ופריזמה ופשוט גם לא לישלוח אותו לבת הספר ככה שיהיה צייד אם הוא רוצה אבל החלק השני שלי לא מסכים אז עד שנפסיק לריב אני יאמץ את מה שרשמת " יהיה לך יותר נעים אם תירצה לילמוד רק את מה שאתה רוצה" " ואני מסכימה לך לא להשתתף בשיעור קריאה(זה מלחיץ אותו והוא מטקטק) אם אתה לא רוצה וכאלה עבודה נעימה .נתת לי חומר למחשבה
 

מירב1965

New member
מצ"ב חומר שקיבלתי בזמנו ממשרד החינוך....

תמיכה מסוג סיוע – על-ידי סייעת בבואנו לדון בתמיכה של סייעת בתלמיד עם צרכים מיוחדים, ראוי שנשאל עצמנו שאלות חינוכיות, ערכיות ומוסריות על יעילות תמיכה זו לגבי התלמיד עם הצרכים המיוחדים. יש תלמידים אשר לא ניתן יהיה לשלבם במערכת הרגילה ללא סייעת, אך יחד עם זאת יש לנקוט משנה זהירות בהחלטה לאשר סייעת. מחקרים בארץ ובעולם מצביעים על השפעות והשלכות שליליות אפשריות לסיוע מסוג זה כמו: 1. הפרעה לאחריות המחנך הרגיל – הקרבה והזמינות של סייעות יצרו הזדמנות לצוות המקצועי להימנע מלקחת אחריות על לימודי התלמיד. ככל שהסייעת צמודה יותר לתלמיד כך הולך והגדל המרחק בינו ובין המורה. 2. הפרדה מפעילות הכיתה – נמצא לעתים כי הסייעות נוטות לבודד את התלמיד בפעילות הכיתה. 3. תלות במבוגרים – הסייעות נוטות לבצע חלק מהמיומנויות המוטלות על התלמידים במקום התלמיד, מבלי לנסות ולהקטין את התלות שלו ולעודדו לעצמאות. 4. השפעה שלילית על אינטראקציה בין התלמיד ובין בני גילו – הסייעת עלולה לעכב ולבלום קשרים בין התלמיד ובני כיתתו.לעתים, הקשר בין בני הכיתה נעשה ישירות עם הסייעת. אישיותה של הסייעת קובעת את מידת הקרבה של התלמידים עמה. כמו כן, הסייעת נוטה למנוע מתלמידים אחרים לסייע לתלמיד – דבר הגורם להם להתרחק ממנו בהדרגה. 5. מגבלות לגבי קבלת הוראה מיומנת – הסייעות אינן מיומנות בהוראה ולמורים היו ציפיות לא ריאליות מסייעות לסייע לתלמיד בחומר הלימודי. 6. אובדן שליטה אישית – הסייעת מקבלת את ההחלטות והבחירות עבור התלמיד במיוחד כאשר יש לו קשיים בתקשורת או קשיים פיסיים. לא ברור אם הבחירות שהסייעת מקבלת הן אכן הבחירות של התלמיד. 7. אובדן הזהות המינית – במקרים בהם הסייעת והתלמיד אינם בני אותו מין, נוטה הסייעת לצרף את התלמיד לפעילויות של בנות. לאור זאת, יש להעלות למודעות הנוגעים בדבר את האפקטים והנזק האפשרי הנגרם לתלמידים בשל קרבה רבה של מבוגר. במקרים בהם יש הכרח לאשר סיוע לתלמיד יש לקחת בחשבון לצד התועלת של הסייעת, גם את האמור לעיל ולנסות למזער, ככל האפשר את הנזקים האפשריים בהדרכה נכונה. יש לעקוב אחר התקדמותו של התלמיד בהתאם לתכנית החינוכית היחידנית שלו ולנסות, בהדרגה, להפחית את שעות הסיוע. יש להבהיר כי המורה מוביל את ההוראה בכיתה ואחראי גם לגבי התלמידים עם הצרכים המיוחדים. תפקיד המורה לכוון את הפעילות בכיתה, כולל פעילות הסייעת.
 

מירב1965

New member
המשך....

Alternatives to over- reliance on paraprofessionals in inclusive schools/ Giangreco, M.F., Halvorsen, A.T., Doyle, M.B., & Broer, S.M. Journal of Special Education Leadership, 17 (2), 2004 חלופות לתלות יתר בסייעות בבתי ספר משלבים תקציר: למרות השימוש המוגבר בסייעות של החינוך המיוחד, הספרות העדכנית והמחקרים האחרונים מעלים דאגות אודות ההשענות של השדה בתמיכה זו. מאמר זה מציג מודל בעל שלושה מרכיבים לשימוש יעיל בסייעות הכולל תמיכה בסייעות, קבלת החלטות וחלופות. עיקר המאמר עוסק בפרוט חלופות לתלות היתר בסייעות, בהתבסס על אנשי חינוך שהטמיעו חלופות אלה. יש לעודד מנהיגים חינוכיים לבחון חלופות לתלות היתר בסייעת כדרך לשפר את החינוך המיוחד, במטרה להשיג את הצרכים החינוכיים של כל תלמיד בעל צרכים מיוחדים בתוך הקונטקסט של הכתה הרגילה. אחד האתגרים המשמעותיים של מנהלי בתי הספר והמפקחים הוא מתן והטמעת שירותי חינוך מיוחד המותאמים לתלמיד בעל הצרכים המיוחדים בקונטקסט של הכתה הרגילה. באופן גורף, ככל שהושמו יותר תלמידים מורכבים בחינוך הרגיל (תלמידים עם אוטיזם, הפרעות התנהגות קשות, לקויות לימודיות קשות ולקויות מורכבות), כך עלה הנוהל של מינוי והעסקת סייעות. נוהל זה גרם לעלויות עצומות מחד, וצורך בבחינת יעילות התמיכה מאידך. המחקר מציג מגוון חסרונות לתלות בסייעת כלהלן:  איש הצוות הפחות מיומן – הסייעת – אחראי על התלמיד המורכב והמאתגר ביותר  הסייעות אינן מספיק מקצועיות ואינן מקבלות הכשרה מתאימה ועל כן אינן מתאימות לתפקיד (קבלת החלטות מערכתיות, תכנון פדגוגי, ביצוע התאמות שימוש כחולייה מקשרת בין הבית למסגרת הלימודית).  באופן דומה, מורות רבות בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד אינן מיומנות בהנחיית סייעת, ואף מהססות בקבלת תפקיד זה.  שימוש לא תקין או עודף קרבה בין הסייעת לתלמיד (יצירת תלות, התערבות בתקשורת עם עמיתים, סטיגמה, מעוררות בעיות התנהגות).  הצמדה של סייעת גורם לעיתים לרמות נמוכות של מעורבות המורה בתהליך השילוב של התלמיד, גורם הידוע כקריטי להצלחת השילוב.  העברת הסמכות לסייעת גורם לדחייה של פתרון בעיות בתוך מערך השילוב (כגון שיפור הקשר ותחושת השייכות בין המחנכת לתלמיד המשולב, התמודדות עם תנאי ודרישות העבודה של מחנכת הכתה או של מורת השילוב, בניית מערכי תמיכה בתוך החינוך הרגל, בהם קבוצות של תלמידים בעלי יכולות תקינות ותלמידים בעלי צרכים מיוחדים). מפקחים ומנהלים נדרשים לטפל בבעיות אלה, ובמקביל, להעריך את עבודת הסייעת כבעלת ערך בקהילה הבית ספרית, לדאוג כי החלטות עתידיות אודות הסייעת תהיינה מותאמות ותקינות, לבחון ולבדוק חלופות, כך שהמערכת הבית ספרית לא תישאר תלויה בסייעת כגורם היחידי או העיקרי בעבודה עם תלמידים בעלי צרכים מיוחדים. להלן יוצג מודל בעל שלושה מרכיבים המתמודד עם סוגיות אלה. מודל ניהולי בעל שלושה מרכיבים ליישום יעיל של הסייעת תרשים מס' 1 . כפי שנראה בתרשים לעיל, תמיכת הסייעת מהווה אחד משלושת המרכיבים היוצרים בסיס איתן ליישום יעיל של עבודת הסייעת בבתי ספר משלבים. התמיכות הנדרשות לייעול ולהבהרת עבודת הסייעת אינן המוקד של מאמר זה (הבהרת התפקיד, העסקה, הדרכה ופיקוח), שכן קיימים מאמרים רבים העוסקים בסוגיות אלה. מרכיב שני הינו תהליך של קבלת החלטות אודות הצורך בתמיכה מסוג סייעת. קיימים מאמרים בודדים העוסקים בסוגיה זו. המרכיב השלישי הינו חלופות, המתייחסות למגוון פעילויות שמפקחים ומנהלי בתי ספר יכולים לעודד, הכוללים מעורבות של הורים, תלמידים (עם לקויות וללא לקויות) מורים וסייעות, כך שיפחת השימוש העודף בתמיכת הסייעות. לדעת מחברי המאמר, תלמידים בעלי צרכים מיוחדים יקבלו את השרות הטוב ביותר מהמערכת החינוכית אם בתי הספר יתייחסו לכל שלושת המרכיבים: 1. סיפוק תמיכות מתאימות לסייעות (כבוד, הבהרת תפקידים, הדרכה ופיקוח) 2. שימוש בתהליכים מושכלים של קבלת החלטות אודות השימוש בתמיכה מסוג סייעת 3. שימוש בחלופות מותאמות במטרה להגביר את הקשר בין המורה לתלמיד בעל הצרכים המיוחדים, שיפור קשרי עמיתים ומודעות עצמית בכתות משלבות.
 

מירב1965

New member
המשך

חלופות אפשריות: להלן יוצגו שבע חלופות לתלות היתר בסייעות. מנהלים ממסגרות חינוכיות שונות דיווחו אודות יעילות החלופות המוצעות, אותן ניתן ליישם באופן כמעט מיידי בבתי הספר במדינה (הכוונה לארה"ב). קיימות חלופות נוספות כגון לימוד בשיתוף פעולה (co teaching), שימוש במורות כסייעות, תפקידים דיפרנציאליים למורות ועוד, אך חלופות אלה דורשות תכנון והערכות מקיפה. יש להזהיר את הקוראים כי חלופות אלה לא נבדקו באופן אמפירי, וכי יישומן ישתנה בהתאם לתנאים המקומיים (תקצוב, מדיניות של רשויות, חוקי חינוך, מדיניות ועוד). חלופה 1: ארגון תקציבי מחודש (resource reallocation) – שימוש במורות לחינוך מיוחד במקום בסייעות. מספר בתי ספר העבירו וארגנו את התקציבים מחדש, כך ששכרו מורות לחינוך מיוחד במקום סייעות. כמובן שלא ניתן להעסיק כמות זהה של סייעות ומורות לחינוך מיוחד בעבור אותו תקציב, ובתחשיב כלכלי נמצא כי ניתן להעסיק מורה אחת לחינוך מיוחד בעבור שכר של 3 – 4 סייעות. בתי ספר שפעלו באופן זה, הגבירו את מספר המומחים בצוות, מבלי שהוסיפו או הגדילו תקציבים. כמו כן, תנאי העסקתם של צוות ההוראה של החינוך המיוחד הקיים השתפר, שכן כמות התלמידים עליהם אחראית כל מורה לחינוך מיוחד הצטמצם בין צוותי ההוראה. להפחתה בכמות התלמידים (lower caseload) יתרונות רבים ובהם פחות עבודת ניירת, פחות סייעות אותן צריך להדריך, יותר זמן הוראה לכל מורה, יותר זמן להוראה משותפת בכתות המשלבות. כתוצאה מיתרונות אלה ניכר שיפור בשביעות הרצון של המורה לחינוך מיוחד ועקב כך פחות שינויים עקב החלפת צוות. אחת הבעיות העיקריות העולות בחלופה זו היא מציאת צוות הוראה מיומן, לצד חששות של צוות הסייעות, הדואגות למשרתן. חלופה 2: הגברת האחריות של המורות הרגילות והעצמת יכולותיהן. כיום ידוע כי למורה הרגילה תפקיד משמעותי בהצלחת השילוב. התנהלות מיטבית של המורה הרגילה כוללת בתוכה קבלת התלמיד בעל הצרכים המיוחדים לצד מיומנויות מקצועיות המאפשרות לה לתמוך ולהכיל את אותם תלמידים בקבוצות למידה מעורבות. בתי ספר התומכים בפיתוח המורה הרגילה, מצוותים צוותים של מורות לחינוך מיוחד וחינוך רגיל ומציבים ציפייה כי המורה הרגילה תלמד באופן ישיר את התלמידים בעלי הצרכים המיוחדים. אין די ב"אירוח" התלמיד בכתה, כאשר הסייעת מבצעת את תפקידי המורה. בתי ספר פיתחו מדיניות זו באמצעות הדרכה, פיתוח צוותים והנחייה, עד אשר הנוהל הפך למדיניות כוללת של כלל צוותי ההוראה בבית הספר. חשוב להדגיש כי לא הייתה ציפייה כי המורות תתמודדנה לבד, אלא פותחו צוותי תמיכה של מורים לחינוך מיוחד וחינוך רגיל, לצד תמיכה הורית. המורות קיבלו השתלמויות ספציפיות בתחומים קריטיים (כגון אוריינות, עיצוב התנהגות, הוראה משלבת). ניתן דגש מיוחד להתאמת ובניית תוכניות לימודים מותאמות ודיפרנציאליות. להגברת האחריות של המורות הרגילות והעצמת יכולותיהן מספר מטרות ובהן הגברת כמות הלמידה האיכותית בין מורה לתלמיד, עידוד הסייעת לסייע לכלל תלמידי הכתה, קבלת תלמידים בעלי לקויות שונות בכתה הרגילה. השוני בין העצמה כללית להעצמה הספציפית המתוארת כאן בכך שהמערכת של החינוך הרגיל הציבה לעצמה למטרה את השילוב, בניסיון להפחית את מספר ההפניות של תלמידים לחינוך המיוחד. חלופה 3: מאגר של סייעות מעבר אסטרטגיה להתמודדות עם אירועים פתאומיים הדורשים סייעת לזמן קצר, הינה פיתוח מאגר של סייעות מיומנות, הניתנות להעברה בין כתה לכתה ("floaters"). אותה קבוצה של סייעות תועסק ותודרך על ידי מומחים (כגון מורה לחינוך מיוחד, מדריכה וכו') לאותם מקרים בהם נמצא צורך נקודתי בסייעת על ידי צוות הבין מקצועי (בהתאם לתל"א \ תח"י של התלמיד). לדוגמא, תלמיד העובר מחטיבת הביניים לתיכון יזדקק לסייעת במעברים בין שעור לשעור. עם הזמן, תעשה הדהייה לתמיכה זו (fade) ובמקומה יילמדו מיומנויות תלמיד (כגון הליכה מכתה לכתה עם עמיתים). במקביל, יתכן צורך בליווי אינטנסיבי במהלך בנייה של תוכנית התערבות חדשה, אך עם התקדמותו של התלמיד בתוך אותה תוכנית, יזדקק לפחות סיוע וליווי של הסייעת. מאגר של שרותי סייעת מאפשרים גמישות אדמיניסטרטיבית, מעודדים עצמאות של התלמידים ומבססים את ההבנה בקרב הסייעות והמשפחות כי הסיוע אינו לצמיתות. גודל בית הספר, מספר התלמידים המשולבים ומאפייניהם הם אלה שיקבעו את כמות הסייעות בכל מאגר. חשוב לבסס נהלים ברורים לבקשת סיוע, על מנת שאישור הסיוע יכלול תהליך של קבלת נחלטות הוגן. קיים יתרון לקביעת נהלים בעזרת צוות בין מקצועי ובו מנהלים, אנשי חינוך מיוחד, מורות, סייעות והורים. יתרון נוסף למאגר זה הינו במילוי מקום של סייעת כאשר זו נעדרת מעבודתה, או כאשר מתעורר צורך ייחודי בכתה מסוימת. חשוב שאותן סייעות במאגר תהיינה סייעות מיומנויות, ובעלות גמישות המאפשרת להן להסתגל לסיטואציות מגוונות. בתקופות בהן אין צורך בעבודתה של הסייעת, ניתן לנצל את הזמן ללמידה, הדרכה והשתלמויות. חלופה 4: סייעת טכנית \ פקידותית על מנת לשחרר את המורה מעבודת הניירת הבלתי נגמרת, ניתן להכשיר את הסייעת לבצע עבודות לוגיסטיות ופקידותיות כגון שליחת הודעות למשפחות, קביעת מפגשי תח"י \ תל"א עם צוותים בין מקצועיים, קביעת פגישות עם מטפלים חיצוניים, רישום מידע אודות התלמיד כמו גם עבודות כלליות כגון צילום, הדפסה וניילון. קיים טווח העסקה המשתנה מבית ספר לבית ספר – יש בתי ספר בהם עבודת הפקידות יכולה להוות משרה מלאה ויש בתי ספר בהם אותה עבודה יכולה להוות שליש משרה. מעבר זה אף מאפשר למורה להתפנות ולחזור ולעבוד באופן ישיר עם התלמיד, ובכך מפנה זמן רב יותר להוראה.
 

מירב1965

New member
סיום

חלופה 5: הפחתת העומס (caseloads) של מורות לחינוך מיוחד. בתקופה בה החינוך הרגיל עסוק בהקטנת מספר התלמידים בכתות, קיים מצב אירוני בו מורות לחינוך מיוחד בבתי הספר הרגילים עובדות עם כמות תלמידים בעלי לקויות העולה לעיתים על כמות התלמידים בחינוך הרגיל ללא לקויות. מורות לחינוך מיוחד עובדות לרוב עם טווח גילאים ומקצועות שאינו מצופה ממורות רגילות בחינוך הרגיל. מורות אלה לרוב מלמדות תלמידים עם לקויות מורכבות, לצד תלמידים עם לקויות למידה ותלמידים בסיכון. המרכיב העיקרי בחלופה זו הינו פשוט: צמצום והגדרת כמות התלמידים עמם המורה לחינוך מיוחד אמורה לעבוד, כך שבאמת יצליחו ללמד את התלמידים ולעבוד עם כלל המבוגרים העוטפים את אותם תלמידים. בתי ספר שדיווחו על צמצום כמות התלמידים למורה, דיווחו על עד 10 תלמידים למורה לחינוך מיוחד, ואף צמצמו את מספר שכבות הגיל לכל מורה. מטרות הצמצום היו: הגברת זמן ההוראה של המורה והתלמיד בעל הלקויות, הגדלת הזמן לשיתוף פעולה בין המורה לחינוך מיוחד עם צוות המורות של החינוך הרגיל, צוותים טיפוליים ומשפחות התלמידים, הגדלת הזמן להדרכת הצוותים והדרכת הסייעות, ובכך הגדילו את הסיכוי כי אותן מורות תשארנה באותן מסגרות ולא תעבורנה ממסגרת למסגרת. חלופה 6: אסטרטגיות של תמיכת עמיתים. חוקרים רבים מדגישים את היתרונות של הדרכת עמיתים, אם כי טרם פותחו מודלים של תמיכת עמיתים במטרה להתמודד עם תלות היתר בסייעות. על מנת לפתח מודל מסוג זה, על בתי הספר לבחון אילו תפקידים הסייעות מבצעות שאותם יכולים לבצע עמיתים, תוך התייחסות לנקודה כי תלות יתר יכולה אף להתפתח בקרב תמיכת עמיתים. על כן, לא ניתן להחליף סייעות בעמיתים, אלא יש לתכנן את התמיכה הטבעית של שניהם. דוגמא לאסטרטגיה מסוג זה לקוחה מתיכון בארה"ב, בו פיתחו מרכז למידה לכלל התלמידים. מרכז זה היה זמין כתמיכה עבור כולם, בו יכלו לקבל עזרה כיחידים או כקבוצות ממבוגר או מעמית. התקציבים להפעלת אותו מרכז הושגו מהמערכת של החינוך הרגיל, ואף המורות שלימדו בו היו מורות רגילות. מטרת המרכז הייתה למשוך את כלל התלמידים לתמיכה ועזרה נוספת. המרכז אמור לתמוך בהצלחה האקדמית של כלל התלמידים, בטווח רחב של יכולות. על כן, מצד אחד יכול לתמוך בתלמידים הזקוקים לעזרה בסיסית במתמטיקה, ומצד שני לתמוך בתלמידים הזקוקים לעזרה במתמטיקה דיפרנציאלית. היתרון בגישה זו הוא ההתנתקות מהסטיגמה המלווה לרוב מרכזי למידה של החינוך המיוחד, אליהם מגיעים אך ורק תלמידים חלשים המתקשים בלמידה. מרכז מסוג זה אף יכול לעזור ולתמוך במורות צעירות בראשית דרכן. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון את המורכבות של ניהול מרכז מסוג זה – קיימות בעיות לוגיסטיות לצד בעיות ניהוליות (כגון שחרור תלמידים משעורים על מנת שיוכלו לשמש כמורים עמיתים וכו). דוגמא נוספת לאסטרטגיה של תמיכת עמיתים הינה הצמדת תלמיד עם לקות מורכבת לעמית ללא לקות. ישנם תיכונים בהם תוכניות שונות של מחויבות אישית, בהם התלמידים זכאים לנקודות זכות אם הם תורמים מזמנם לקהילה. תמיכה בתלמיד עם לקות מורכבת יכולה להיחשב לעבודה המזכה בנקודות. במקרים אלה, העמיתים התומכים מקבלים הדרכה ממבוגר, והם לומדים כיצד לתמוך בתלמיד בתחום הלימודי והחברתי. גישה זו מאפשרת רווח הדדי לתומך ולנתמך. התלמידים בעלי הלקות נחשפים להזדמנויות ליצור אינטראקציות חברתיות, תקשורתיות ולימודיות. התלמידים הרגילים יכולים לסייע בהעצמת בטחונו העצמי של התלמיד המשולב ואף יכולים לשפר את המקובלות החברתית שלו. כמו כן, הם יכולים להוות מוקד תמיכה בפני התעללות והצקות של תלמידים אחרים. התלמידים הרגילים מפתחים את חוש האחריות, האמפתיה, מנהיגות, תקשורת וכבוד לשונות. הם אף יכולים לפתח חברויות עם תלמידים שקודם לכן נחשבו כמחוץ למעגל החברתי שלהם. באמצעות התמיכה האקדמית, התלמידים הרגילים מרחיבים את הידע שלהם ומעשירים את הבנתם אודות המקצועות הנלמדים. פעולת התמיכה האקדמית דורשת מהם התמודדות יעילה ומעמיקה יותר בחומרי הלימוד. לתמיכת עמיתים יתרונות רבים. עמיתים לרוב פחות "צמודים" ומעוררים פחות סטיגמות. לעיתים קרובות, קל יותר למורה לכוון את פעולותיו של תלמיד מאשר את פעולותיה של סייעת. תמיכת עמיתים יכולה להגביר את מעורבותה של המחנכת הרגילה בתלמיד בעל הלקויות המורכבות. כמו כן, קיימים מצבים בהם התלמידים עם הלקויות יהיו מוכנים לעשות דברים עבור עמיתיהם, אך לא עבור הסייעת. עמית לרוב משמש מקור מהימן להבנת מצבים חברתיים, להבין מה מקובל ומה אינו מקובל, ותמיכתם לרוב יצירתית ומקורית יותר מזו של סייעות. חלופה 7: מעורבות של התלמידים עם הלקויות כך שיקבלו החלטות אודות סוגי הסיוע הניתנים להם. אמנם קיים עיסוק רב סביב הנושא של סינגור עצמי, אך אין התייחסות או דוגמאות ממשיות בהם בתי ספר מערבים את התלמידים בעלי הלקויות בתהליך קבלת ההחלטות אודות הסיוע עבורם. הם אינם מחליטים אם הם רוצים סייעת, מתי, לכמה שעות ובאילו מצבים. יש עדויות לכך כי בקרב מתבגרים בעלי לקויות, יש להתחשב בדעתם בתהליך עצמו. יש להתחשב בהשפעות הגיל, המין, הקרבה הפיזית, ומידת השליטה או החופש בהם מעוניין התלמיד. חשוב כי בתי ספר יעודדו את מעורבותם של התלמידים בעלי הלקויות להיות חלק מהצוות השוקל ומחליט אודות הסיוע הנחוץ. סיכום אין ספק כי חלופה יחידה לא תחולל את השינוי המיוחל. על כן, יש לשלב לפחות שתי חלופות, לצד התייחסות למרכיבים האחרים של המודל (תמיכות וקבלת החלטות) לשימוש יעיל בסייעת. יש לקחת בחשבון כי יש אנשים המאמינים כי מגבלות של תקציב, מדיניות והחלטות של רשויות הינם מחסומים חד משמעיים ליישום החלופות. אין ספק כי צוותים ייתקלו בקשיים ומחסומים שונים, אך כל מחסום, תקציב ומדיניות ניתנים לשינוי. כאשר בתי ספר מזהים חלופות יעילות, אנו מעודדים אותם להתקדם ולהמשיך הלאה. יש להימנע מאמירות פסימיות כגון "אי אפשר לעשות את זה כי זה בניגוד לתקנות" או "אי אפשר לעשות את זה כי זה לא יתוקצב על ידי משרד החינוך". לכל אחד מאיתנו הכוח לשנות את בתי הספר והקהילה, "אם אנחנו לא נחולל את השינוי, מי יחולל אותו?".
 
../images/Emo47.gif מירב את ענקית../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif

מצאתי באינטרנט את המאמר "חלופות לתלות יתר בסייעות בבתי ספר משלבים" (אשר סוכם ועובד ע"י יעל קמחי – מדריכה ארצית ללקויות מורכבות) - נראה לי שתואם למדי למאמר שאת מפנה אליו.
למי שמעוניין - מצורף כאן קובץ WORD וגם נכניס לקישורים. גם אני חושבת שלא תמיד סייעת זה הפתרון הכי טוב ואני מסכימה עם רוב הנימוקים - אשר מפורטים יפה בחלק הראשון של המאמר שצירפת, למרות שיש לזכור שהמאמר נכתב מהפרספקטיבה של מערכת החינוך ולא מהפרסקטיבה של הצרכן (התלמיד).... אני לא כל כך מסכימה עם הטיעון לגבי הזהות המינית... אני, אישית, מאמינה גם שצריך לשדר לילד לקחת אחריות אישית על מצבו וזה לא תמיד מסתדר עם הרעיון של סייעת צמודה... אבל, כפי שציינת בהמשך - יש מקרים יוצאים מן הכלל, שבהם דווקא יש חשיבות לתמיכה של סייעת. כלומר, גם כאן, כמו תמיד - כל אחד והפתרון שמתאים לו....
 

מירב1965

New member
יש גם מקרים יוצאים מן הכלל

ואם המנהלת שלך מספיק חזקה היא יכולה לדרוש ואף לקבל סייעת בשבילכם, זה גם יהיה טוב אם את תלכי למתי"א באזור מגורכם ותאמרי את דבריך שם! מעבר לזה את יכולה להעזר בד"ר מיקי אברמוביץ כדי לקדם את עניינייך מול משרד החינוך. ומנסיוני האישי עם סייעת היתה לבני עד לפני שנה וחצי משיהי מדהימה שהיתה ביניהם כימיה מיידית והוא היה קשוב לה. ומשנה שעברה למרות שזו סייעת שבאה מתחום החינוך המיוחד ומכירה בדיוק מה זה טוראט לא היתה ביניהם מלכתחילה כימיה והוא ממש לא סובל אותה ואף בורח ממנה כל הזמן , אז אצל בני אני יכולה לשייך את זה לגיל (12) שלא מוכנים ל"מטפלת" צמודה ולכן החל משנה הבאה אני כבר לא מבקשת עבורו סייעת אלה אדאג לקבל (וכבר עוזרים לי מאוד להכין את הקרקע לנחיתה רכה בחטיבה) עבורו יותר שעות תרפייה בתחום הרגשי.
 
סייעת - אמא'לה!!!!!!

כל הכבוד על המידע מירב אם כי מחד הייתי חולקת על כמה דברים שנאמרו כאן ומאידך יש לי דוגמא מצויינת מלמה שנטען כאן. הסייעות המוצעות הן אינן מקצועיות בעליל. בני קיבל ליומיים בלבד לשם התנסות סייעת שמסייעת לילד מכיתב=ה גבוהה יותר כבר שנה ואשר אותו ילד יעבור בשנה הבאה לחינוך מיוחד. מכיוון שהבן שלי (8) קילל אותה הגברת נעלבה וסירבה לשמש לו לבני כסייעת. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות... סייען/סייעת אכן חייבים להיות אנשים עם קרבה לחינוך המיוחד ואנשים עם ידע וגם בשלות רגשית מן הסתם.... הסיוע אינו מרחיק את הילד מהמורה ו/או מהפעילות בכיתה יותר מאשר ללא סיוע שכן ללא סיוע הילד שלי בכל מקרה אינו נמצא ופעיל כמו כולם. גם עניין הזהות המינית לא ממש מקובל עלי שכן הסייעת לא מתערבת במשחקי הילדים ובנוסף גם אם כן - מי קבע שבנות משחקות בבובות ובנים לא? מי קבע שיש משחקים שהם לבנים ויש כאלו של בנות? דווקא קביעות שכאלו גורמות לתייג בנים הלומדים מחול כ"סיסי" שזה כבר נושא אחר ... בכל מקרה ברור שהממשלה שלנו מצחינה, משרד החינוך בפשיטת רגל ולדעתי יש להחליף את כל אלה שם למעלה ולנקות מן היסוד ואולי דברים יקבלו תפנית חיובית יותר הן במישור החינוכי והן במישור החברתי לאומי... אולי סוף סוף יישבו שם כאלו שבאמת אכפת להם ולא רק מהמודל של הרכב שיהיה להם ומהכיסא החם.... המשך שבוע נפלא מיקה
 

מירב1965

New member
את מבינה שאצלי זה היה בדיוק ההיפך?

לראשונה לא היה רקע בכלל מהחינוך המיוחד (היא מורה מחליפה שציוותו לבני) ואיתה היתה כימיה מיידית ועם השניה שיש לה כל כך הרבה ידע היא לא הצליחה לחדור לליבו של בני. כך שאני חושבת שזה קשור לאדם עצמו ולא לכישורים מקצועיים כאלה או אחרים. צר לי לשמוע שכך הם פני הדברים אצל בנך זה בהחלט עצוב מאוד שסייעת לוקחת באופן אישי קללות של ילד בן-8. ואם את חושבת שאכן הדבר הכי נכון בשביל בנך זו סייעת אז תלחמי על זה ואל תוותרי עד שתמצאי עבורו את אותה אחת שכן תתאים לו. אגב בתחילת דרכנו כשלא ידענו אם כדאי לנו בכלל לקחת סייעת הצעתי את חברתי (שהיא אמא לילד מכיתתו) ולא הסכימו כי ילדה גם לומד בכיתה אבל אולי שווה לך לבדוק אם יש לך מישהי שאת מכירה וסומכת עליה , אולי יסכימו להעסיקה? (או שגם אתם תשאו בחלק מההוצאות). בכל מקרה שיהיה לכם המון בהצלחה!
 
מנסה לקבל אישור...

מנסה מאוד לקבל אישור להעסיק חברה טובה שממש תתאים לתפקיד שהרי הוא צריך מישהי אסרטיבית ולמרות שאינה משכילה במיוחד היא יודעת לגעת ולטפל. ואכן זה קשור בעיקר לאדם ופחות למקצוע כי רק מי שמכיר את ילדו טוב יודע מה יגרום לו "לחזור לתלם" או כביכול "להתאפק".... תודה :)
 
קישור לפורום בנושא ועדות השמה וערר

מדובר בפורום של משרד החינוך בניהולה של ורד בן דוד, אחראית על ועדות השמה באגף לחינוך מיוחד שבמשרד החינוך. מתוך האתר: "הדיון בועדת השמה הינו חלק מתהליך חינוכי מתמשך, שבו ההורים לוקחים חלק חשוב ומרכזי. הפורום נועד לקיים תקשורת בכל הקשור לטיפול בהליך ההפניה לועדת השמה והדיון בה. הנכם מוזמנים להציג כל התלבטות, שאלה וכן השגות בנושא ותקבלו על כך התיחסות. הפורום יאפשר החלפת דעות, מידע והוועצות בין המשתתפים השונים. הערותיכם בודאי ישמשו בסיס נרחב ללמידה עבורנו". לשימושכם וגם הכנסתי לקישורים!
 
למעלה