../images/Emo173.gif
הם ששלושים שנה מסרו את הנפש להפוך חולות נודדים לגן עדן של יצוא חקלאי , ליישובים פורחים וקהילות מפוארות מלאות תורה וחסד; הם שגילו נחישות ולא זזו ממקומם גם כשהחלו דקירות הסכינים, ולא נרתעו גם כשהחלו היריות, והוסיפו ונאחזו באדמת המולדת גם תחת פצמרי"ם וקסאמים; הם שחיו בגוש קטיף שנים רבות יחד עם משפחות שכולות, אלמנות ויתומים, והוסיפו והמשיכו לשתול גם כאשר רה"מ שרון הודיע שהוא מתכוון לנשל אותם מאדמתם. הם, כשהגיעו למבחן העליון של אהבת חינם – גילו לנו מהי מסירות נפש אמיתית. כאשר באו רבבות החיילים בפקודת הממשלה הכושלת לעקור אותם מביתם ולהחריב את מפעל חייהם, הם היו צריכים לבחור בין התנהגות כוחנית רווית כעס ושנאה מול הצבא, עם כל המשמעויות של לאן זה מוביל, ובין בכי, צער, ויציאה בשתיקה רועמת. הם בחרו בדרך השנייה. אנשי גוש קטיף בחרו בדרך השניה כי שלמות עם ישראל היא מעל הכל. זוהי אהבת חינם. ועתה יש הקוראים לזה ברמקולים ובעיתונים: "חרפה", "כפיפות קומה", "רפיסות" – הלא תבושו? שלושים שנה של מסירות נפש יום יומית לא נחשבת אצלכם למסירות נפש – רק מי שמוכן לעמוד מול פרסות סוסים ואלות במשך כמה שעות הוא זקוף קומה, הוא מוסר נפשו?! כל מי שארץ ישראל יקרה לו, צריך לדעת שנהיה ראויים לרשת את הארץ דווקא כאשר נהיה כולנו, כל חלקי עם ישראל, מאוחדים כאיש אחד ובלב אחד. זה קשה מאד – אך זהו הנסיון האמיתי שריבונו של עולם מעמיד בפנינו, וכשנעמוד בו נהיה ראויים להגאל {48} . וזוהי הגבורה האמיתית הנדרשת מאיתנו לעת הזאת! ועוד לימדו אותנו אנשי גוש קטיף היקרים – הם אינם עושים "ברוגז" עם המדינה שרמסה אותם, שגלגלה אותם שנה שלמה בלי מנוח לכף רגלם – הם מחפשים להם אתגרים חלוציים חדשים בכל חבלי ארץ ישראל, מהגולן ועד הנגב – להפריח את שממות חולות חלוצה, ליישב את חבל לכיש, לא לוותר על הקמה מחדש של קהילות מפוארות מלאות בתורה ובחסד – גם בלב אזורי התיישבות חילוניים. כי אנחנו תמיד עם העם הזה, מתחברים אליו, ואוהבים אותו אהבה שאינה תלויה בדבר. אהבה בלי תנאים! אנשי גוש קטיף – אנו גאים בכם, ומקווים שנהיה ראויים להמשיך בדרככם! את האנרגיות שלנו איננו רוצים להשקיע בכעס, בשנאה ובחיפוש אשמים. את האנרגיות שלנו אנו רוצים להשקיע בבניין, ביצירה, במשימות חלוציות, וגם בלימוד יסודות משנתנו, ללמוד ולהעמיק את התורה הגואלת; ובעיקר רוצים אנו ללמוד איך להתחבר יותר לעם ישראל, איך לעזור לו לפקוח את עיניו, ולחזור ולאהוב את תורתו ואת ארצו. אלו המשימות הגדולות, האמיתיות, הקוראות לנו היום! עלו והצליחו ויהי ה' עמכם, ממני האוהב אתכם ומאמין בכוחות הגדולים הגנוזים בכם, ומברך אתכם שתדעו להופיעם מתוך קידוש שם שמים וריבוי השלום והאהבה, אלי סדן.
הם ששלושים שנה מסרו את הנפש להפוך חולות נודדים לגן עדן של יצוא חקלאי , ליישובים פורחים וקהילות מפוארות מלאות תורה וחסד; הם שגילו נחישות ולא זזו ממקומם גם כשהחלו דקירות הסכינים, ולא נרתעו גם כשהחלו היריות, והוסיפו ונאחזו באדמת המולדת גם תחת פצמרי"ם וקסאמים; הם שחיו בגוש קטיף שנים רבות יחד עם משפחות שכולות, אלמנות ויתומים, והוסיפו והמשיכו לשתול גם כאשר רה"מ שרון הודיע שהוא מתכוון לנשל אותם מאדמתם. הם, כשהגיעו למבחן העליון של אהבת חינם – גילו לנו מהי מסירות נפש אמיתית. כאשר באו רבבות החיילים בפקודת הממשלה הכושלת לעקור אותם מביתם ולהחריב את מפעל חייהם, הם היו צריכים לבחור בין התנהגות כוחנית רווית כעס ושנאה מול הצבא, עם כל המשמעויות של לאן זה מוביל, ובין בכי, צער, ויציאה בשתיקה רועמת. הם בחרו בדרך השנייה. אנשי גוש קטיף בחרו בדרך השניה כי שלמות עם ישראל היא מעל הכל. זוהי אהבת חינם. ועתה יש הקוראים לזה ברמקולים ובעיתונים: "חרפה", "כפיפות קומה", "רפיסות" – הלא תבושו? שלושים שנה של מסירות נפש יום יומית לא נחשבת אצלכם למסירות נפש – רק מי שמוכן לעמוד מול פרסות סוסים ואלות במשך כמה שעות הוא זקוף קומה, הוא מוסר נפשו?! כל מי שארץ ישראל יקרה לו, צריך לדעת שנהיה ראויים לרשת את הארץ דווקא כאשר נהיה כולנו, כל חלקי עם ישראל, מאוחדים כאיש אחד ובלב אחד. זה קשה מאד – אך זהו הנסיון האמיתי שריבונו של עולם מעמיד בפנינו, וכשנעמוד בו נהיה ראויים להגאל {48} . וזוהי הגבורה האמיתית הנדרשת מאיתנו לעת הזאת! ועוד לימדו אותנו אנשי גוש קטיף היקרים – הם אינם עושים "ברוגז" עם המדינה שרמסה אותם, שגלגלה אותם שנה שלמה בלי מנוח לכף רגלם – הם מחפשים להם אתגרים חלוציים חדשים בכל חבלי ארץ ישראל, מהגולן ועד הנגב – להפריח את שממות חולות חלוצה, ליישב את חבל לכיש, לא לוותר על הקמה מחדש של קהילות מפוארות מלאות בתורה ובחסד – גם בלב אזורי התיישבות חילוניים. כי אנחנו תמיד עם העם הזה, מתחברים אליו, ואוהבים אותו אהבה שאינה תלויה בדבר. אהבה בלי תנאים! אנשי גוש קטיף – אנו גאים בכם, ומקווים שנהיה ראויים להמשיך בדרככם! את האנרגיות שלנו איננו רוצים להשקיע בכעס, בשנאה ובחיפוש אשמים. את האנרגיות שלנו אנו רוצים להשקיע בבניין, ביצירה, במשימות חלוציות, וגם בלימוד יסודות משנתנו, ללמוד ולהעמיק את התורה הגואלת; ובעיקר רוצים אנו ללמוד איך להתחבר יותר לעם ישראל, איך לעזור לו לפקוח את עיניו, ולחזור ולאהוב את תורתו ואת ארצו. אלו המשימות הגדולות, האמיתיות, הקוראות לנו היום! עלו והצליחו ויהי ה' עמכם, ממני האוהב אתכם ומאמין בכוחות הגדולים הגנוזים בכם, ומברך אתכם שתדעו להופיעם מתוך קידוש שם שמים וריבוי השלום והאהבה, אלי סדן.
