../images/Emo172.gif
גם אילו הדבר היה מתבצע באופן אחר, לאחר משאל עם ומתוך הסכמה רחבה בעם, בדרך מכובדת מלווה בטיפול ראוי במגורשים – ליבנו היה שותת דם על חילול השם הנורא, על גאוותם של ישראל שניטלה מהם וניתנה לאומות העולם, על החולשה, על אובדן החוסן הלאומי, על הפקרת חבל ארץ בידי האויב, אבל אפשר שבאופן זה לא היה מצטבר בלבנו כל כך הרבה כעס, זעם ומרירות {15} . ואחר כל זאת – השאלה החשובה היא, היכן אנו עומדים כיום. נכון, אלו הנתונים. המציאות קשה. היא קשה עוד יותר לאחר שהתבררו תוצאות הבחירות; יש להניח שעומדים אנו לפני שנים קשות מאוד. השאלה החשובה ביותר היא – מה הלאה? על זה ניטש הוויכוח עכשיו. האם נתפלש בבוץ של חיפוש אשמים, טיפוח רגשי מרירות, זריעת פירוד ושנאה ביננו לבין עצמנו, ונפנה את כל רגשות הזעם כדי לגבש כוחות למאבק כוחני נגד "ממשלת הרשע". האם נתייאש מהעם ומהמדינה ונפנה לדרך האחרונה שכביכול נותרה בידינו – הדרך הכוחנית? או – שנדע לשאוב מעומק אמונתנו כוחות חיים להתחדש ולהמשיך בדרכנו: דרך האמונה והאהבה, דרך הבניין והנתינה, דרך הארת ניצוצי האור גם כשהחושך מרובה! כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך! לא נתבלבל: זה העם שלנו – אין לנו עם אחר. זוהי המדינה שלנו – אין לנו מדינה אחרת. זהו הצבא היחיד ששומר עלינו. ריבונו של עולם בוחן אותנו במבחן של אמונה: אם באמת מאמינים אנו בד' הגואל את עמו; אם באמת מאמינים אנו בעם ישראל שהוא ראוי לגאולה; אם באמת מאמינים אנו שכל פלאי ההשגחה שזכינו וראינו עד היום אינם בחינם, והייסורים, הנסיגות והקשיים אינם אלא חבלי לידה, והנביא אומר "האני אשביר ולא אוליד יאמר ד' " {16} ; אם באמת מאמינים אנו בדברי רבותינו, שלאורם הלכנו עשרות שנים, כי מדינת ישראל היא יסוד כיסא ד' בעולם – אפילו בימי החושך {17} , אם כל מה שלמדנו ולימדנו כל השנים לא היה רק שימוש בסיסמאות נבובות, כי אם אמונה גדולה ועמוקה – כי אז נקום ונתעודד, וניטול עצה זה מזה, איך לפעול עם אל {18} בשעה זו! שלושה עקרונות צריכים לעמוד לנגד עינינו: א. פעמיים החרבנו במו ידינו את מדינתנו על ידי שנאת החינם שהיתה בינינו – בשלישית זה לא יקרה! באהבת חינם ניבנה {19} . וגם אם הניסיון גדול וקשה – נעמוד בו. ב. כל המצבים הקשים לא יגרמו לנו לאבד את האמון בגדולת הדור הזה, בו בחר ריבונו של עולם, להביא על ידו את גאולתם של ישראל, גם כאשר גדולה זו מכוסה. דור עקבתא דמשיחא טב מלגאו וביש מלבר {20} . מקור מחלתו של הדור הוא המוח – כותב מרן הרב קוק {21} . ואנו רואים ברור שסיבת המשברים של דורנו היא היחלשות התודעה ביחס לזהותנו היהודית והלאומית. לא רוע לב הוא מקור המחלה אע"פ שהוא אחד מהסימפטומים שנגרמים לפעמים על ידה, כי אם תעיה רוחנית אידיאולוגית בשדות זרים. זהו מאבק על הרוח. הוא לא יכול להתחולל באלות ובאבנים, אלא רק בכוח האמונה, רק בהסברה ובחינוך. זוהי מלחמת דעות בין אחים, וכלי הנשק בה הם הפה והעט. לא כפייה ולא הפעלת כוח יקדמונו, כי אם העמקת משנתנו ויצירת כלים רחבים להפצתה. ג. אבל לפני הכל – הכוח העיקרי שלנו הוא הדוגמא האישית. יצירת מודל של חיים מלאי תורה ואמונה, תורה שמשפיעה על כל מערכות החיים, על מערכות המדינה וההתיישבות, הצבא והחברה; תורה שמעוררת אותנו לאהבת ישראל ולאהבת הארץ, תורה שדוחפת אותנו להתנדב "בראש גדול" לכל מקום שבו אפשר להביא תועלת, בלי בקשת תמורה! לתת, לתת מכל הלב. זהו כוחנו, כוחנו העיקרי. הוא בוודאי ישפיע, הוא כבר משפיע; וגם אם התוצאות עדיין אינן נראות, אנחנו בטוחים שתורת אמת חזקה מכל {22} . יש המנסים להטעות אתכם, להעביר אתכם על דעתכם ולגרור אתכם למחוזות חדשים שמעולם לא הייתם בהם, אבל אני משוכנע שרובכם הגדול והמכריע חשים בטהרת לבכם שיש לדחות את הגל העכור הזה של הסתה ושנאה, אלא שלא לכולם כבר יש את הכלים כדי להתמודד עם הטענות הרבות המושמעות לאחרונה. תקוותי שמכתב זה יסייע להבהיר חלק מן הערפלים, המאיימים להסתיר את האור הגדול של מהלך גאולתנו. אומרים לכם: חשבנו "באהבה ננצח" אבל נכשלנו, גוש קטיף נהרס, לכן יש לפנות עתה לדרך המלחמה. אל תתבלבלו, גוש קטיף נפל, אבל דרכנו - דרך האמונה והאהבה, דרך הנחישות וההתמדה, היא לא נפלה.. גם גוש עציון ננטש 3 פעמים, ובאמונה ובאהבה חזרנו ובנינו אותו - בעז"ה בנין עדי - עד. גם את גוש קטיף נחזור ונבנה. אף אחד לא הבטיח לנו שבדרך לא יהיו כישלונות, ייסורים ומשברים גדולים – אדרבה, חז"ל הודיעו לנו שיהיו ייסורים גדולים {23} – אך בוודאי אור האמת, אור התורה סופו לדחות את החושך – צריך רק להאמין באמת פשוטה זו, ולהמשיך להאיר את האור: אור התורה, אור האמונה, ואור האהבה. אהבה ללא תנאים, אהבה שמולידה נתינה, חסד והתנדבות. והגבורה האמיתית היא להמשיך בדרך האור גם כשלצערנו יש משברים. כמו במאבק על סן-סימון בתש"ח {24} , מי שיש לו אורך נשימה – הוא המנצח. האמונה היא חזקה מכל, ויש לה נשימה ארוכה{25}. זה המבחן הגדול שלנו כיום – מבחן האמונה.
