לא נשכח ולא נסלח

לא נשכח ולא נסלח

ערב יום השואה,מזמינה אתכן לשתף בסיפורי קרובים,ולציין את שמות הנרצחים ממשפחתכם.
אני אתחיל:

סבי,שלמה מנחם הירשברג
נולד וגדל בורשה.
בנם השלישי של חיה לאה ואפריים הירשברג.
אח לישראל מנדל, מלכה, יהושוע וגיטל.
כשהיה בן שמונה נלקחו לגטו.
בגטו גיטל,שהיתה בת שנתיים,נפטרה מדלקת ריאות.
יהושוע נפטר מעט אחריה והוא בן חמש.
כשהתחילו לשלוח יהודים לטרבלינקה,אמו החביאה אותו,את ישראל מנדל ואת מלכה במסתור שהכינו בארון.
זו הייתה הפעם האחרונה שסבי ראה את הוריו.
כשניסו האחים לברוח,מלכה נתפסה ונרצחה במקום.
ישראל מנדל וסבי הצליחו להימלט והצטרפו לחבורת פרטיזנים.
הם עשו מספר פעולות כנגד הנאצים,ובאחת הפעולות,ישראל מנדל נפצע בידו שנותרה משותקת.
עם תום המלחמה ושחרור המחנות עלו סבי ואחיו לארץ והגיעו לבית יתומים.
כשבגרו,הגיעו לירושלים ושם בנו את ביתם.
סבי נישא לסבתי,שמחה לבית קיזל,בת למשפחה ותיקה בירושלים.
אחיו ישראל מנדל נישא לחנה לבית רוטנברג.גם היא ניצולת שואה.
סבי ואחיו הקימו משפחות גדולות מתוך אמונה שזו דרכם לנקום בנאצים.
סבי תמיד אמר,הם ניסו להשמיד אותי ואת זרעי - אני יעמיד צאצאים לרוב שיהיה המשך נכבד למורשת משפחתי.
סבי וסבתי הולידו 12 ילדים - 8 בנים ו-4 בנות.
הם זכו עד היום ל 67 נכדים ול- 21 נינים.
אחיו ורעייתו הולידו 10 ילדים - 2 בנים ו-8 בת.
הם זכו עד היום ל 63 נכדים ו- 19 נינים.
כן ירבו.

לא נותר לי אלא להרכין ראש לזכר בני משפחתי שנרצחו ע"י הנאצים.
ובאותה נשימה להרים את הראש בגאווה ובהערצה על התקומה של סבי,אחיו ושאר ניצולי השואה שלמרות הכל התרוממו מהשברים ובנו מחדש.
 

shir3001

New member
עצוב וקשה אבל

אני באופן אישי מרגישה שלא יכולה להוסיף לעצמי את הכובד הנוסף הזה של העבר על מה שכבר יש בהווה בחיים עם טיפולי פוריות.
גם לי יש קרובים שנרצחו וגם סבא שלי היה היחיד יחד עם אח שלו ששרד והעמיד צאצאים, והיום אני מחכה ומתפללת לצאצא נוסף לאותה שושלת. וזה מדהים בעיניי. ומדהים לראות את ההמשכיות, את שארית הפליטה שאנחנו בעצם לאותו דור.
מעבר לזה לא מסוגלת כרגע להכנס לכל הפרטים ולהכיל את זה.
 
לעולם לא עוד!

ראשית,צר לי אם הכתוב גרם לך או למישהי לרגשות מעורבים נוכח העובדה שאנו נאבקות ונלחמות לילד.
גם אני טרם זכיתי לילד,והקושי הפרטי שלי הוא עצום נוכח המשפחה הענפה שלי ולאור העובדה שסבי שליט"א נתו לנו מעין צוואה בעודו בחיים להקים משפחות גדולות וצאצאים לרוב.
יחד עם זאת,היה חשוב לי להעביר דווקא את התקומה.
אסור לנו לשכוח את זוועות השואה.אסור לנו לדחוק הצידה את האסון של העם שלנו אבל עלינו גם לזכור את העתיד.לדעת שלמרות הכל זכינו כעם להשתקם ולבנות מתוך השבר וההריסות.
סבי שיחיה ואחיו ז"ל עשו זאת עם הקמת משפחות גדולות,אחרים עושים זאת בדרך שלהם.

אני מאמינה שלמעשה על אחד ואחת מאיתנו,בלי קשר למוצא,בעצם זה שחיים היום במדינה דמוקטית מקיימים כל יום את חזון התקומה.
 

טוליתי

New member
תודה רבה על השרשור הזה.

הצוואה של כל יהודי בעולם הזה היא לזכור ולהזכיר, ובמיוחד בעת שבה נמחקו סיפורי השואה מתוכניות הלימוד באנגליה (בטענה שהדבר פוגע ברגשות המוסלמים), בעידן של מכחישי שואה ואנטישמיות הולכת וגועשת.
&nbsp
&nbsp
 

נונו2014

New member
טענה מטופשת...האדם הקיצוני בסוף יחסל את כולנו..

אני זוכרת את עצמי בכיתה ח ..
כאשר נחשפתי לזוועות בספרי ההיסטוריה ..הרגשתי שיתוק ...פחד...התקוממות ..וכעס.
איך יכול להיות שדבר כזה קרה בעולם ואף אחד לא עוצר..
הרגשתי חוסר אונים ....
הלכתי לאבי וביקשתי שיסביר את האי צדק .....בכיתי ובכיתי..
דמיינתי את עצמי במקום הילד שהסיפור שלו היה בספר ....
ימים שלמים חלמתי וחשבתי על זה ..
עד היום כל שנה ...זוכרת את היום שבו התוודעתי שאדם יכול להיות חיית טרף.
 

טוליתי

New member
יהי זכרם ברוך
.

 

טוליתי

New member


לזכר:
גיטל
פרלה
פפי
יונה - פעוט בן שלוש, בנו של סבי

&nbsp
תיבדל לחיים טובים וארוכים - פאני בת פרלה שעברה ניסויים ע"י מנגלה, וכתוצאה מכך נמנע ממנה להביא לעולם ילדים.
&nbsp
לזכר כל קרבנות השואה.
&nbsp
לצערי הרב, סבי, ניצול השואה, לא הספיק לראות אותי אימא. כשחלה הריתי, והחלטנו לחרוג ממנהגנו להסתיר את ההריון ולספר לו, בתקווה שיתעודד וישאב כוחות להמשיך לחיות. הוא הגבי בפרץ בכי, ואמר שהוא לא יספיק לראות אותי אימא
.
 
למעלה