MeWithoutU
New member
לא נרדמת...חושבת...
עוד סיגריה וזהו...הולכת לישון... או שבעצם לא... מה זה עוזר לי לשכב במיטה אם גם ככה אני לא נירדמת... רק מחשבות רצות לי בראש... עוד שבועיים אני אהיה 11 שנים בלי אמא... מנסה להיזכר בקול שלה...לא ממש מצליחה... נזכרת בזמן שהייתה כאן...כמה היה טוב... עוד שבועיים אני אלך לקבר...לשים פרח... אבא שלי בטח יהיה עסוק...כהרגלו... אח שלי...בכלל לא יודע שעוד שבועיים זה התאריך... ושאר המשפחה?מה להם ולאמא שלי? אף אחד לא אהב אותה כמו שאני אהבתי אותה... חוץ מסתבא...אמא שלה... אני בטוחה שהיא הייתה רוצה ללכת לקבר... כן...אבל אבל היא בארגנטינה...שם לבד...בבית אבות על כיסא גלגלים... ואבא שלי פשוט השאיר אותה שם לבד... שתחייה את השנים האחרונות שלה לבד... לא משנה כמה התחננתי ובכיתי שאני רוצה אותה כאן... הוא פשוט השאיר אותה שם... כל כך שונאת את המשפחה הזאת... שנותנת לי להתמודד מול הכול לבד... כשיש בעיה אין מי שיחבק או יגיד מילה לטובה... "לכי לפסיכולוגית"...כן בטח! אני לבד... והחבר בשמירות...חוזר רק ביום שני... ולא ממש בא לי לדכא אותו בטלפון... הוא היחיד שאכפת לו... אבל אם הוא ידע שרע לי ושהוא רחוק כרגע ולא יכול לעשות כלום הוא ירגיש רע... ואני יותר רע...על זה שגרמתי לו להרגיש רע... יש לי טיפות הרגעה...אבל משום מה זה לא עוזר לי להירגע ולישון... לא רוצה שיגיע ה 16.1...לא רוצה לדעת שזה היום שאמא שלי הלכה לעולמה...)= ועוד חודש יום הולדת 18...שונאת גם אותו...מגיל 7 אני "חוגגת" בלי אמא... למה בכלל לחגוג?אין על מה לחגוג... לחגוג בלי אמא...אי אפשר... רוצה ללכת לישון ולקום רק בעוד חודש... אחרי התאריך שאמא ניפטרה...ואחרי היום הולדת... לא רוצה לעבור את שני התאריכים האלו...
עוד סיגריה וזהו...הולכת לישון... או שבעצם לא... מה זה עוזר לי לשכב במיטה אם גם ככה אני לא נירדמת... רק מחשבות רצות לי בראש... עוד שבועיים אני אהיה 11 שנים בלי אמא... מנסה להיזכר בקול שלה...לא ממש מצליחה... נזכרת בזמן שהייתה כאן...כמה היה טוב... עוד שבועיים אני אלך לקבר...לשים פרח... אבא שלי בטח יהיה עסוק...כהרגלו... אח שלי...בכלל לא יודע שעוד שבועיים זה התאריך... ושאר המשפחה?מה להם ולאמא שלי? אף אחד לא אהב אותה כמו שאני אהבתי אותה... חוץ מסתבא...אמא שלה... אני בטוחה שהיא הייתה רוצה ללכת לקבר... כן...אבל אבל היא בארגנטינה...שם לבד...בבית אבות על כיסא גלגלים... ואבא שלי פשוט השאיר אותה שם לבד... שתחייה את השנים האחרונות שלה לבד... לא משנה כמה התחננתי ובכיתי שאני רוצה אותה כאן... הוא פשוט השאיר אותה שם... כל כך שונאת את המשפחה הזאת... שנותנת לי להתמודד מול הכול לבד... כשיש בעיה אין מי שיחבק או יגיד מילה לטובה... "לכי לפסיכולוגית"...כן בטח! אני לבד... והחבר בשמירות...חוזר רק ביום שני... ולא ממש בא לי לדכא אותו בטלפון... הוא היחיד שאכפת לו... אבל אם הוא ידע שרע לי ושהוא רחוק כרגע ולא יכול לעשות כלום הוא ירגיש רע... ואני יותר רע...על זה שגרמתי לו להרגיש רע... יש לי טיפות הרגעה...אבל משום מה זה לא עוזר לי להירגע ולישון... לא רוצה שיגיע ה 16.1...לא רוצה לדעת שזה היום שאמא שלי הלכה לעולמה...)= ועוד חודש יום הולדת 18...שונאת גם אותו...מגיל 7 אני "חוגגת" בלי אמא... למה בכלל לחגוג?אין על מה לחגוג... לחגוג בלי אמא...אי אפשר... רוצה ללכת לישון ולקום רק בעוד חודש... אחרי התאריך שאמא ניפטרה...ואחרי היום הולדת... לא רוצה לעבור את שני התאריכים האלו...
