אין שום דימיון
הייקו שירה בעלת חוקים נוקשים במיוחד שהופיעה ביפן במאה ה-16 והושפעה מנושאים ומסמלים זן בודהיסטים. שיר הייקו הוא לעולם בן שלוש שורות: חמש הברות בשורה הראשונה, שבע בשנייה וחמש בשלישית, שבע עשרה הברות בסך הכל. מטרתו ותכליתו: לסמן בדייקנות רגע, תחושה, רושם או דרמה שקשורים בטבע ובעונות השנה. משוררי ההייקו של התקופה הקלאסית הם בושון, איסה והידוע מכולם באשו, שכתב בין השאר: "יכול הוא בהחלט/לדאוג לעצמו/האבטיח". הרבה מאוד קבצי הייקו התפרסמו בעברית. חוץ מהקובץ "לאן נעלמו הקולות" שמוזכר כאן בהרחבה, כדאי לציין גם את: "ניצת הדובדבן" (מודן), "מסע אל תוך הירח" (דביר) "הנערה בצעיף דרכי הדובדן " (ירון גולן) ו "זמורת דובדנים" (מחברות לספרות). ז'אנר נוסף הוא הטנאקה שדומה בעיקריו להייקו אבל הוא כולל דווקא שני בתים ושלושים ואחת הברות. רק כעת למדתי מהי שירה הייקונית מה שאני עשיתי, בדיתי זאת ממוחי הקודי מחום. ואם יצא דימיון כל שהוא אז אולי יש לי עתיד כמשורר הייקוני.