צודק, מבחינה דקדוקית גרידא
היה יותר מדויק לכתוב "אש חבראק" שמילולית זה אולי "מה החדשות שלך?", אבל המשמעות היא "מה שלומך". ואם אתה רוצה לדייק יותר בכתיב, צריך לכתוב כך:
آش خْبَارَك ؟ כעת, לשאלת הגאווה: באופן כללי
כל עדה או קבוצה אתנית צריכה להיות גאה בעצמה. זה לא דבר פשוט לשמור על ייחודיות במשך מאות (או אלפי שנים) בלי להיטמע בכל מה שבאופנה בכל רגע נתון. האנושות עצמה מרוויחה מהעובדה שיש סוגים
שונים של תרבויות, במקום תרבות אחת (כמה משעמם...). כפי שבמקומות מסויים נוהגים לומר:
None of us is as strong as all of us
ליהודים ממוצא מרוקאים, יש סיבה מיוחדת להדגיש את גאוותם, מכיוון שבמשך עשרות שנים היא דוכאה (במדינת ישראל). קשה להבין במה מדובר, עד שלא מבקרים קהילות של יהודי מרוקו שלא עלו לישראל. אני עצמי לא הבנתי זאת עד שלא יצא לי לראות במו עיני (במונטריאול, קנדה) את התופעה המופלאה הזו של יהודים ממוצא מרוקאי שאינם חשים צורך להצטדק על מוצאם או להסתירו. היום, המצב בישראל טוב יותר, אבל עדיין ניתן להתקל פה ושם בשרידים של ההתנשאות של המעמד השליט של שנות החמישים, השישים והשבעים...
