לא מקדם את עצמי.
אני פונה אליכם, לאחר שבפורום פסיכולוגיה המליצו לי על אימון אישי. כרגע אני חייל משוחרר. מאז ומתמיד הייתי אדם פאסיבי, שקט ומופנם. שלא יוזם יותר מדי ולא נפגש יותר מדי עם חברים. לאור העובדה הזאת הייתי שרוי רוב הזמן בדכאון. במשך הזמן בצבא ואחרי הצבא הדמות שלי קצת התעצבה וטיפה השתנתה. בזמן הצבא לקיתי באיזו בעיה נוירולוגית - תסמונת טוראט (טיקים קוליים). ובין היתר היא גרמה לשינוי במצב. זה נתן לי מעין כאפה מעוררת לחיים. בעקבות זה התחלתי להבין שהחיים הם קצרים וצריך לנצל אותם. ביום אחד ובשנייה בודדת אחת הם יכולים להתהפך לטוב או לרע. בדיוק כפי שקרה לי. השתחררתי מהצבא על רקע הבעיה הזו. והתחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי CBT. שהוא נחל הצלחה, הצלחתי להתגבר על חרדות ובעיות שיש לי. והתחלתי לפתח תחומי עניין נוספים בנוסף על מה שהיה לי. הבטחון העצמי שלי השתפר, והתחלתי ליזום יותר ולהיות יותר בראש פתוח ולנסות דברים חדשים. כרגע, אני בכלל לא נמצא בדכאון ובסה"כ טוב לי, אבל אני לא מקדם את עצמי לשום מקום. לא עובד ולא לומד. (חשבתי תחילה על כיוון ללכת ללמוד טכנאות מחשבים. ירדתי מזה, והחלטתי שאני אלמד הכל לבד בבית מספרים/אינטרנט ואח"כ אני אגש לבחינות הסמכה. אבל אני לא באמת מתאמץ אני לומד שעה - שעתיים ביום וזהו.) כאילו שאני לא ממש רוצה, נהייתי קצת אדיש למצב. מצד אחד אני רוצה לקדם את עצמי אבל כנראה שלא מספיק. אחרת הייתי כבר רץ לעבוד או ללמוד. חשבתי על זה שאוליי זה מגיע מכורח המציאות שאני חי בה. גדלתי על מגש של כסף שבו הוריי נתנו לי ה.ל. אני לא מגדיר את עצמי כילד שמנת שקיבל הכל וביקש יותר מדי, אני מתכוון מהבחינה הזו שהייתי תמיד בראש שקט. שאת כל צרכיי הבסיסים הוריי סיפקו לי. אוכל, מגורים, מחשב כסף לבילויים וכד'. יכול מאוד להיות שבגלל זה אני לא חושב על לעבוד או ללמוד וכד'. כי כמו המצב הקודם שתיארתי (שהיה איזה משהו שדחף אותי שהביא לי מעין כאפה רצינית לחיים. שכן הייתי בלי שום בעיה בריאותית ופתאום זה נחת עליי בבת אחת ביום בהיר אחד.) אז כך גם עניין העבודה והלימודים. שכן אם הייתי במצב כלכלי קשה ללא מזון או קורת גג אני מאמין שהייתי הולך לעבוד/ללמוד כחלק מאקט השרדותי ושאיפה לחיים נוחים וטובים- בטחון כלכלי. אני לא חושב שאני אינטלגנט במיוחד, או גאון הדור וגם ה- IQ שלי לא בשמיים. אבל אני מאמין שאם אני באמת ארצה ואשאף להגיע למשהו אז אני אוכל להגיע רחוק. האם יכול להיות שפשוט מאוד. אין לי שאיפות או רצונות, ואני פשוט לא מצפה או לא דורש משהו מהחיים?
אני פונה אליכם, לאחר שבפורום פסיכולוגיה המליצו לי על אימון אישי. כרגע אני חייל משוחרר. מאז ומתמיד הייתי אדם פאסיבי, שקט ומופנם. שלא יוזם יותר מדי ולא נפגש יותר מדי עם חברים. לאור העובדה הזאת הייתי שרוי רוב הזמן בדכאון. במשך הזמן בצבא ואחרי הצבא הדמות שלי קצת התעצבה וטיפה השתנתה. בזמן הצבא לקיתי באיזו בעיה נוירולוגית - תסמונת טוראט (טיקים קוליים). ובין היתר היא גרמה לשינוי במצב. זה נתן לי מעין כאפה מעוררת לחיים. בעקבות זה התחלתי להבין שהחיים הם קצרים וצריך לנצל אותם. ביום אחד ובשנייה בודדת אחת הם יכולים להתהפך לטוב או לרע. בדיוק כפי שקרה לי. השתחררתי מהצבא על רקע הבעיה הזו. והתחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי CBT. שהוא נחל הצלחה, הצלחתי להתגבר על חרדות ובעיות שיש לי. והתחלתי לפתח תחומי עניין נוספים בנוסף על מה שהיה לי. הבטחון העצמי שלי השתפר, והתחלתי ליזום יותר ולהיות יותר בראש פתוח ולנסות דברים חדשים. כרגע, אני בכלל לא נמצא בדכאון ובסה"כ טוב לי, אבל אני לא מקדם את עצמי לשום מקום. לא עובד ולא לומד. (חשבתי תחילה על כיוון ללכת ללמוד טכנאות מחשבים. ירדתי מזה, והחלטתי שאני אלמד הכל לבד בבית מספרים/אינטרנט ואח"כ אני אגש לבחינות הסמכה. אבל אני לא באמת מתאמץ אני לומד שעה - שעתיים ביום וזהו.) כאילו שאני לא ממש רוצה, נהייתי קצת אדיש למצב. מצד אחד אני רוצה לקדם את עצמי אבל כנראה שלא מספיק. אחרת הייתי כבר רץ לעבוד או ללמוד. חשבתי על זה שאוליי זה מגיע מכורח המציאות שאני חי בה. גדלתי על מגש של כסף שבו הוריי נתנו לי ה.ל. אני לא מגדיר את עצמי כילד שמנת שקיבל הכל וביקש יותר מדי, אני מתכוון מהבחינה הזו שהייתי תמיד בראש שקט. שאת כל צרכיי הבסיסים הוריי סיפקו לי. אוכל, מגורים, מחשב כסף לבילויים וכד'. יכול מאוד להיות שבגלל זה אני לא חושב על לעבוד או ללמוד וכד'. כי כמו המצב הקודם שתיארתי (שהיה איזה משהו שדחף אותי שהביא לי מעין כאפה רצינית לחיים. שכן הייתי בלי שום בעיה בריאותית ופתאום זה נחת עליי בבת אחת ביום בהיר אחד.) אז כך גם עניין העבודה והלימודים. שכן אם הייתי במצב כלכלי קשה ללא מזון או קורת גג אני מאמין שהייתי הולך לעבוד/ללמוד כחלק מאקט השרדותי ושאיפה לחיים נוחים וטובים- בטחון כלכלי. אני לא חושב שאני אינטלגנט במיוחד, או גאון הדור וגם ה- IQ שלי לא בשמיים. אבל אני מאמין שאם אני באמת ארצה ואשאף להגיע למשהו אז אני אוכל להגיע רחוק. האם יכול להיות שפשוט מאוד. אין לי שאיפות או רצונות, ואני פשוט לא מצפה או לא דורש משהו מהחיים?
