לא מצליח לישון

[museMe]

לא מצליח לישון

אז אני כותב. נורא עוזר לי עוזר לי לכתוב, כאן, איפה שאולי מבינים אותי. איפה שאנשים קוראים אותי. זה איכשהו מביא לי קצת נחת. קצת ממשהו שאין לי בשבועות האחרונות. אני תמיד אמרתי שאני לא "יודע מה אני אעשה אם יהיה לי עוד התקף". היו לביינתים רק שלושה.

אני בתקופה מאוד מלחיצה, ואני לא מצליח למצוא את השקט הנפשי היחסי שהייתי שרוי בו בתקופה לפני. השקט הזה שהביא אותי לידיעה שאני אהיה בסדר, כי אני לא לחוץ ולא יהיה התקף. ככה סחבתי שנה וחצי כמעט. להוריד ממני לחץ מסתבר שזאת הייתה התרופה הטובה ביותר. הבאסה שעכשיו אני פשוט קרוב ללאבד את זה. לאבד את השפיות.

אני כותב את השורות האלה, ועולות לי דמעות על חוסר היכולת שלי להשיב לי שקט נפשי, ועל הפחד הגדול של מה שעלול לקרות לי אם לא אעשה כך בהקדם. הפחד של החוויה המחרידה הזאתי, של ההתקף. הפחד של האאורה המזעזעת שאני חווה. מה שיקרה אחרי, ועם איזה פצעים אני אתעורר. הפחד הזה שאני לא אצליח לשלוט בעצמי ובהתקף הבא אני אבקש רק דבר אחד: לא להתעורר ממנו.

 

[icehand3]

הי - יהיה בסדר!

אני כל כך מבינה אותך. הפחד הזה מהלא נודע, מהעתיד.
כל כך מבינה את החפירה הזאת בראש, מה יהי ה ואיך נתמודד ועל איזה צלקות נצא בפעם הבאה.
תודה לאל אלף פעם שאני יציבה. אבל היציבות הזאת עולה לי בסגנון חיים כמעט סגפני. כל כך הרבה טריגרים, כל כך הרבה כאבי ראש איומים.
פחד ולחץ הם רגשות מובנים במצבינו. אבל הם מזיקים. ןעדיף להתמקד במה שטוב- אני רןאה כל יום את הצלקת שיש לי ליד הגבה מהתקף איום ו נורא.
וכל יום אני מקבלת מוטיבציה להמשיך להילחם כי כל יום שאני לא בחדר מיון זה יום שניצחתי.
מגיע רגע שאתה מביט למחלה בעיניים ןאומר לה שאתה לא תיכנע.
אז תעשה דברים שמרגיעים אותך, העיקר שלא תשגע לעצמך את המוח.
אז יהיה בסדר, אל תדאג כל כך.