לא מצליח להתגבר
שלום לכולם.
לפני 3 חודשים וקצת אני וחברה שלי נפרדנו אחרי כמעט שנתיים, יותר נכון שנה ו-8 חודשים. זאת הייתה פרידה הדדית אחרי כמה שיחות שהיו לנו ואחרי הרבה מחשבות של שנינו. לא אני זרקתי אותה ולא היא אותי אם זה משנה.
מההתחלה של הקשר היה די ברור שמבחינת אישיות ותחומי עניין אנחנו אנשים שונים, בחלק מהדברים אפילו שונים מאוד. אבל בכל זאת היו גם לא מעט דברים טובים שכנראה ששנינו קיוינו שיחפו על זה. במשך כל תקופת הקשר הייתה לי מין תחושה שלא הכל 100 אחוז וחוסר שקט בנוגע לקשר הזה שאגב היה הקשר הרציני הראשון שלי בחיים (היום אני בן 26). בשנה וקצת הראשונות זה עוד היה יחסית רגוע אבל ככל שהזמן עבר וראיתי את כל המקומות שבהם אנחנו מתנגשים, מבחינת האישיות והאופי ומי שאנחנו, התחושה הזאת רק הלכה והתגברה עד שבחודשים האחרונים של הקשר זה כבר ממש היה תחושה של מועקה שכבר לא יכולתי לסבול.
עם כל זה ולמרות שזה נשמע כמו תקופה נוראית, זה לא באמת היה כזה נורא היו גם רגעים יפים, בעיקר הרגעים האינטימיים שהיינו רק שנינו לבד במיטה (לא רק בסקס). הבעיה שלנו הייתה יותר ביום יום, בדברים כמו הסתכלות על החיים, בתחומי עניין וכו'. בשלבים מסויימים גם הרגשתי שאין לנו כל כך על מה לדבר, ולפעמים כשהיינו הולכים למסעדות או משהו בסגנון הייתי מתאמץ למצוא על מה לדבר ושנינו היינו מרגישים לא נוח.
היו גם כמה פעמים במהלך הקשר הזה שהיא בעצמה אמרה שבתכלס מבחינה אובייקטיבית אנחנו שני אנשים שלא מתאימים להיות זוג אבל אנחנו בכל זאת מנסים. ובגלל שכן אהבנו, ועד היום יש לי רגשות אליה וגם לה יש אליי (היא אמרה לי לא מזמן), אז באמת ניסינו בכל הכוח אבל זה פשוט לא הלך. אי אפשר להגיד שלא התאמצנו ובקטע הזה אני שלם עם עצמי.
בחודש הראשון לפרידה, עוד לא ממש עיכלתי את זה שאני כבר לא עם מי שהייתה חברה שלי כמעט שנתיים ושעכשיו אני חוזר להיות לבד. אבל אחרי חודש זה הלך ונהיה יותר ויותר קשה. ופתאום התחלתי לשכוח את כל הדברים שבגללם נפרדנו ואני זוכר רק את הדברים הטובים ואני לא מפסיק להתגעגע. זה רודף אותי בכל מקום, וזה פוגע לי בכל תחומי החיים. עוד כמה ימים מתחילה לי התקופת מבחנים ואין לי מושג איך אני עובר אותה ככה במצב שאני נמצא.
בנוסף לכל זה, ביום של הסילבסטר היא התקשרה אליי שיכורה ואמרה לי שהיא מתגעגעת אליי ועדיין אוהבת אותי, ואז יום אחרי זה התקשרה להתנצל על זה שהיא "הטרידה" אותי אבל שהיא התכוונה לכמה מהדברים שהיא אמרה. לא יודע להסביר למה אבל זה עשה לי את ההתמודדות עוד יותר קשה. השעה עכשיו 4 בבוקר ואני כבר 4 שעות מנסה להרדם. אני פשוט קרוע מבפנים, אני יודע שאנחנו לא מתאימים ועובדה ששנינו הרגשנו את זה, אבל הרגשות עדיין קיימים וכנראה ששנינו זוכרים רק את הדברים הטובים עכשיו. אין לי מושג מה לעשות עכשיו, אני מצד אחד יודע שאם נחזור זה יכול להיות עוד יותר כואב כי אנחנו שוב נחזור לאותה נקודה שבגללה נפרדנו, אבל מצד שני הגעגועים האלה הורגים אותי. אומרים שהזמן מרפא ועושה את שלו, אבל בינתיים אני פשוט סובל, אני מרגיש ריקנות מטורפת ואני מרוקן מאנרגיות. אני פשוט לא רוצה לעשות כלום. וכמו שאמרתי אני בתקופה שאני חייב לקחת את עצמי בידיים. מתסכל אותי עד מוות שככה החיים, ושהעניין הזה של אהבה וזוגיות זה עניין כל כך מורכב, ואין דבר יותר כואב מפרידה. עכשיו גם אני יודע את זה וכנראה שזה לא קלישאה. אני פשוט לא רואה לזה סוף, עברו כבר 3 חודשים וזה רק הולך ונהיה יותר קשה. מה לעזאזל עושים???
תודה רבה למי שקרא ואני אשמח מאוד לתגובות ועצות
לילה טוב
שלום לכולם.
לפני 3 חודשים וקצת אני וחברה שלי נפרדנו אחרי כמעט שנתיים, יותר נכון שנה ו-8 חודשים. זאת הייתה פרידה הדדית אחרי כמה שיחות שהיו לנו ואחרי הרבה מחשבות של שנינו. לא אני זרקתי אותה ולא היא אותי אם זה משנה.
מההתחלה של הקשר היה די ברור שמבחינת אישיות ותחומי עניין אנחנו אנשים שונים, בחלק מהדברים אפילו שונים מאוד. אבל בכל זאת היו גם לא מעט דברים טובים שכנראה ששנינו קיוינו שיחפו על זה. במשך כל תקופת הקשר הייתה לי מין תחושה שלא הכל 100 אחוז וחוסר שקט בנוגע לקשר הזה שאגב היה הקשר הרציני הראשון שלי בחיים (היום אני בן 26). בשנה וקצת הראשונות זה עוד היה יחסית רגוע אבל ככל שהזמן עבר וראיתי את כל המקומות שבהם אנחנו מתנגשים, מבחינת האישיות והאופי ומי שאנחנו, התחושה הזאת רק הלכה והתגברה עד שבחודשים האחרונים של הקשר זה כבר ממש היה תחושה של מועקה שכבר לא יכולתי לסבול.
עם כל זה ולמרות שזה נשמע כמו תקופה נוראית, זה לא באמת היה כזה נורא היו גם רגעים יפים, בעיקר הרגעים האינטימיים שהיינו רק שנינו לבד במיטה (לא רק בסקס). הבעיה שלנו הייתה יותר ביום יום, בדברים כמו הסתכלות על החיים, בתחומי עניין וכו'. בשלבים מסויימים גם הרגשתי שאין לנו כל כך על מה לדבר, ולפעמים כשהיינו הולכים למסעדות או משהו בסגנון הייתי מתאמץ למצוא על מה לדבר ושנינו היינו מרגישים לא נוח.
היו גם כמה פעמים במהלך הקשר הזה שהיא בעצמה אמרה שבתכלס מבחינה אובייקטיבית אנחנו שני אנשים שלא מתאימים להיות זוג אבל אנחנו בכל זאת מנסים. ובגלל שכן אהבנו, ועד היום יש לי רגשות אליה וגם לה יש אליי (היא אמרה לי לא מזמן), אז באמת ניסינו בכל הכוח אבל זה פשוט לא הלך. אי אפשר להגיד שלא התאמצנו ובקטע הזה אני שלם עם עצמי.
בחודש הראשון לפרידה, עוד לא ממש עיכלתי את זה שאני כבר לא עם מי שהייתה חברה שלי כמעט שנתיים ושעכשיו אני חוזר להיות לבד. אבל אחרי חודש זה הלך ונהיה יותר ויותר קשה. ופתאום התחלתי לשכוח את כל הדברים שבגללם נפרדנו ואני זוכר רק את הדברים הטובים ואני לא מפסיק להתגעגע. זה רודף אותי בכל מקום, וזה פוגע לי בכל תחומי החיים. עוד כמה ימים מתחילה לי התקופת מבחנים ואין לי מושג איך אני עובר אותה ככה במצב שאני נמצא.
בנוסף לכל זה, ביום של הסילבסטר היא התקשרה אליי שיכורה ואמרה לי שהיא מתגעגעת אליי ועדיין אוהבת אותי, ואז יום אחרי זה התקשרה להתנצל על זה שהיא "הטרידה" אותי אבל שהיא התכוונה לכמה מהדברים שהיא אמרה. לא יודע להסביר למה אבל זה עשה לי את ההתמודדות עוד יותר קשה. השעה עכשיו 4 בבוקר ואני כבר 4 שעות מנסה להרדם. אני פשוט קרוע מבפנים, אני יודע שאנחנו לא מתאימים ועובדה ששנינו הרגשנו את זה, אבל הרגשות עדיין קיימים וכנראה ששנינו זוכרים רק את הדברים הטובים עכשיו. אין לי מושג מה לעשות עכשיו, אני מצד אחד יודע שאם נחזור זה יכול להיות עוד יותר כואב כי אנחנו שוב נחזור לאותה נקודה שבגללה נפרדנו, אבל מצד שני הגעגועים האלה הורגים אותי. אומרים שהזמן מרפא ועושה את שלו, אבל בינתיים אני פשוט סובל, אני מרגיש ריקנות מטורפת ואני מרוקן מאנרגיות. אני פשוט לא רוצה לעשות כלום. וכמו שאמרתי אני בתקופה שאני חייב לקחת את עצמי בידיים. מתסכל אותי עד מוות שככה החיים, ושהעניין הזה של אהבה וזוגיות זה עניין כל כך מורכב, ואין דבר יותר כואב מפרידה. עכשיו גם אני יודע את זה וכנראה שזה לא קלישאה. אני פשוט לא רואה לזה סוף, עברו כבר 3 חודשים וזה רק הולך ונהיה יותר קשה. מה לעזאזל עושים???
תודה רבה למי שקרא ואני אשמח מאוד לתגובות ועצות
לילה טוב
