לא מצליחה

[שלגיה68]

לא מצליחה

אני גרושה כבר 10 שנים ויש לי בעיה חמורה. אני לא מצליחה לפתוח פרק ב' כי אני לא בוטחת בבן זוגי וזה לא בגללו אלא בגלל העבר שלי והשקרים שאמרו לי ושחוויתי. כל דבר שהוא עושה, כל מילה שהוא אומר, אני מפרשת את זה ברע, חשובת שמאחורי זה מסתתר משהו. אם הוא לובש ג'נס כשהוא רגיל ללבוש שורט אז אני ישר חושבת שאולי הוא הולך להפגש עם משיהי אחרת. אם אני מתקשרת אליו והוא לא עונה, אני חושבת שהוא נמצא עם אחרת. אני יודעת שהכל שטויות אבל השאלות האלו שאני שואלת את עצמי לא נותנות לי מנוחה. איך יוצאים מזה?

 

[my sunshine]

הכי טוב

ללכת לייעוץ מקצועי. זה שאת יודעת שהבעיה היא שלך, זו התחלה...

 

[שלגיה68]

כלומר?

פסיכולוג?

 

[my sunshine]

בהחלט

פסיכולוג, פסיכותרפיסט, מה שמתאים לך. רק בעבודה מגיעים לתוצאות..

 

[iancuyor]

לדעתי....מאד צודקת

גם לדעתי, זה שאת כבר יודעת ומקבלת את זה שזו בעיה שלך.....זו כבר חצי הדרך אל הפתרון אבל ייעוץ מקצועי יכול בהחלט לעזור לך מאד כיצד להפתר מהמחשבות שרק הורסות לך את החיים

 

[mandanah]

לא פסיכולוג

לפי התאור מדובר במחשבות שווא כפייתיות כדור קטן פעם ביום וזה עובר הכתובת היא פסיכיאטר

 

[דניאלה90]

מצטרפת להמלצה על פסיכיאטר.

בהחלט נשמע כמו מחשבות אובססיביות.

 

[my sunshine]

אובססיביות?

אלה מחשבות אובססיביות, או שמא זה פחד? מי מאיתנו אינו פוחד ממשהו? מכאן ועד אובססיה, המרחק הוא גדול. ההבדל בין פסיכולוג לפסיכיאטר, הוא שפסיכיאטר יכול לתת כדורים. לכן, ההחלטה צריכה להיות שלה.

 

[דניאלה90]

כשפחד משתלט על ההגיון...

ותופס לך חלק נכבד מהמחשבות, ומפריע לך להתנהלות תקינה של החיים עד כדי פגיעה במע' יחסים, זה נקרא אובססיה. בהחלט. ואכן פסיכיאטר יכול לרשום תרופה שתציל את המצב. אז למה לא? בגלל הסטיגמה? בגלל שהיא לא "פסיכית"? נכון. היא לא פסיכית. בימינו לא צריך להיות "פסיכי" כדי לקבל עזרה תרופתית. צריך רק להיות נאור ופתוח לחידושי הרפואה. כשיש לחץ דם גבוה לוקחים תרופה שתאזן אותו. כשיש כולסטרול גבוה לוקחים תרופה שתוריד אותו. כשיש כאב ראש לוקחים אקמול. אז למה לפני שמוכנים לקחת תרופה לנפש צריך לחשוב על זה כל כ הרבה ולפחד מזה?

 

[my sunshine]

תדיגי,

מה הקשר לפסיכיאטר ולסטיגמות או לפסיכיות? לפסיכולוג הולכים אז לא "פסיכים" ולפסיכיאטר "פסיכים"? ואני קטונתי מלהחליט או להמליץ על תרופות, את זה משאירה לבעלי המקצוע. שתלך לפסיכולוג, תאמיני לי שאם יהיה צורך בטיפול תרופתי, הוא ימליץ. הרי הוא בעל המקצוע, לא?

 

[דניאלה90]

חבל שזה מה שהבנת ממה שאמרתי.

"לפסיכולוג הולכים אז לא "פסיכים" ולפסיכיאטר "פסיכים"?" יש הרבה אנשים שחושבים כך. כן, ולכן נרתעים ממלכת לפסיכיאטר. תתפלאי. זה ממש לא אומר שאני חושבת כך, להיפך. אני בעד לטפל במה שדורש טיפול בכל אמצעי אפשרי. גם אני לא ממליצה על תרופות, אבל סיכיאטר ידע להחליט אם צריך או לא ולכן המלצתי לפנות לכזה. ולא. פסיכולוג לא ימליץ בהכרח על טיפול תרופתי ,קודם כל כי זה לא התחום שלו ושנית, לעתים משיקולי אגו או גאווה מקצועית (עלק...).

 

[דניאלה90]

חבל שזה מה שהבנת ממה שאמרתי.

"לפסיכולוג הולכים אז לא "פסיכים" ולפסיכיאטר "פסיכים"?" יש הרבה אנשים שחושבים כך. כן, ולכן נרתעים ממלכת לפסיכיאטר. תתפלאי. זה ממש לא אומר שאני חושבת כך, להיפך. אני בעד לטפל במה שדורש טיפול בכל אמצעי אפשרי. גם אני לא ממליצה על תרופות, אבל סיכיאטר ידע להחליט אם צריך או לא ולכן המלצתי לפנות לכזה. ולא. פסיכולוג לא ימליץ בהכרח על טיפול תרופתי ,קודם כל כי זה לא התחום שלו ושנית, לעתים משיקולי אגו או גאווה מקצועית (עלק...).

 

[הומניקיישן]

שלגיה שלא בוטחת

כשאת אומרת שאת לא בוטחת בו, בעצם את לא בוטחת בך. אם היית בוטחת בך, לא היית צריכה אישורים וחיזוקים ולא היית מתעסקת בג'ינס שלו. למה את לא בוטחת בך? אפשר לתקן את זה - מהות