השתנות.
השתנות היא עובדה של המציאות. האישית שלנו ושל כל דבר חי. באופן תיאורטי, ישנו תהליך טבעי של השתנות. הרמוני. שנובע מהפוטנציאל ה"מתוכנן" הטמון בנו. כמו למשל , צמח, מתחיל מהזרע, נובט, מצמח גבעול ,עלים, שורשים, מתפתח, מגיע לבגרות, פורח, מתרבה וכן הלאה . הזרע מכיל בתוכו את הפוטנציאל ההתפתחותי הטבעי. אולם מה שישפיע על טיב ההתפתחות ועל חייו בפועל של הצמח יהיו התנאים! תנאים אלו, של אור, מיים, סוג אדמה , מרחב המחייה, גורמים חיצוניים כמו חרקים להאבקה ,"אוייבים" וכן הלאה, בהם תלויה השתנותו לטובה (השתנות הרמונית בהתאם לפוטנציאל) של צמח. כל זה מבלי להכנס לנושא התכלית של אותו הצמח, או תכליותיו השונות האפשריות. העיקרון זהה גם לגבי האדם, כלומר לגבינו, אולם האדם מורכב ומשוכלל עשרות מונים מצמח, לטוב ולרע. הפוטנציאל של האדם גדול הרבה יותר וכן התנאים בהם הוא חיי מורכבים הרבה יותר, רק אדגיש שכמובן החלק הארי של התנאים בהם חי האדם הם התנאים הרגשיים והמחשבתיים הפנימיים שלו (והמושפעים מהקשר שלו עם הסביבה). עכשיו, באופן מוזר ומעניין, אחד הדברים שמבדילים אדם מצמח ומג´וק, ומרחיקים אותו מאוד מאפשרות ההתפתחות הטבעית שלו (ולא בכדי) הוא: שמגיל צעיר יחסית, מתפתחת בו האמונה , או ההרגשה, שהוא יכול ואף נדרש לנהל את החיים שלו, לשלוט בהם ולכוון אותם בהתאם לשאיפות כאלו ואחרות, לנסות להביא את חייו למצב שהם ידמו לחיים האידיאליים תוך כדי ניסיון להתרחק מהתדרדרות לחיים שנראים לו פסולים ונחותים. בזמן שהצמחים והג´וקים לא מטרידים את עצמם כהוא זה בהשתלשלות חייהם, ובהתאם לתנאים בהם הם חיים פשוט מתפתחים בהתאם לפוטנציאל שלהם, אצל האדם מגיל צעיר מאוד תופס חלק ניכר מחייו אותו מאבק מיוסר, בו הוא מנסה להעלות את חייו ל"מסלול הנכון". מצד אחד הוא מסתכל בערגה ובהערצה על החיים הטובים (שכמובן אינם נחלתו) ומצד שני הוא נרתע ובז לחיים העלובים. מעודדים אותו לכך שני כוחות עיקריים, האחד הוא "ציפיות" הסביבה והשני הוא הרצונות האישיותיים שלו. כל הסיפור הזה מוביל אותנו לשתי הבעיות העיקריות שלנו: 1. אנחנו שבויים לגמרי בתוך המאבק הפנימי הזה. בעצם זה כל מה שאנחנו, אנחנו לא יכולים לראות שום דבר מחוץ לעיניים הסובייקטיביות של הרצונות שלנו. כל רעיון חדש שאנו נתקלים בו, נבחן ע"י אותה מערכת של טוב ורע שטבועה בנו ושום ידיעה ממשית על אפשרות ההתפתחות הטבעית לא יכולה לחדור אל תוכנו דרך חומת המגן של המשקפיים המעוותות דרכם אנו רואים את עצמנו ואת העולם. 2.נניח והיינו זונחים לרגע את הציפיות שלנו ומנסים לחיות מס´ רגעים באופן שקט ומקבל, פשוט להיות, לא היינו חווים שום דבר מוחשי שהיינו יכולים , היום במצבנו, להצביע עליו ולומר, ואללה, מצאתי את קצה החוט . כך שבלית ברירה אנו מוצאים את עצמנו שוב מתעסקים בדברים ה"מוחשיים" של החיים (הוא עשה לי ככה , הוא אמר אחרת, אויי אני רעב, יו איזה יפה ההיא וכדומה). זו המציאות של חיינו ואותה צריך בראש ובראשונה לגלות, ולא נוכל לגלות דבר לפני שנשתחרר מהדעות שאנחנו מחזיקים כיום על המציאות. והמדיטציה היא כלי (!!!) שיכול לעזור בכל אחד מהשלבים שציינתי, (שיכולים אולי להגיע רחוק מאוד, הרבה מעבר למה שנדמה) ומן הסתם המכשול והמשימה הראשונים בקשר אליה הם , לזנוח את כל מה שאנחנו חושבים שהמדיטציה היא, כל מה שנראה לנו שהיא יכולה להעניק לנו וכל מה שאיזה חכמולוג סיפר עליה אי פעם וכל דימיון שייתכן ונולד בנו מעצמו. בגדול אני יכול לומר שהדבר הראשון שמדיטציה תפגיש אותנו איתו הוא מציאות חיינו הפנימיים כמו שהם. כלומר סביר להניח שזה יהיה כל הרעש של המחשבות ואי השקט השולטים בנו גם כשאנחנו מבקשים מעט אור. לאור האמירה הזאת, הניסיון שלך עם המדיטציה שתיארת לנו, הוא אותנטי ביותר, ואת אפילו ברת מזל שלא נשאר בך איזה רושם מזוייף של עולם קסום ומופלא. הרושם האמיתי יגיע כשיגיע.