g o 1 2 3 4
New member
לא מצליחה להתגבר...
כיתה ד'. יום חמישי אחר הצהריים. לשיעור טניס הביאו עוזר מאמן חדש, דווקא קצת מעצבן, תמיד רוצה שארדוף אחרי כל כדור, גם אם אני יודעת בטוח שהוא ייפול מחוץ למגרש! זה לפחות כל מה שזכרתי מעוזר המאמן הזה. כיתה יב'. קצת לפני סיום השנה, מישהו מוכר עוצר אותי ברחוב, אני לא בדיוק מזהה. את לא זוכרת אותי? מתן. אימנתי אותך טניס לפני הרבה שנים... טוב, אני הפסקתי עם טניס מזמן, אבל יכול להיות שהייתי עד כדי כך עיוורת בילדותי ולא שמתי לב שהבחור אלוהי במלוא מובן המילה? ככה זה התחיל, ה"אהבה" הראשונה שלי, הבחור כבר בן 24, אני בת 18,לא כל כך ילדה, ועדיין... אף פעם לא היה לי משהו רציני עד המפגש הזה. אז היינו ביחד חודשיים, חודשיים יפים של כיף, נקשרתי אליו מאוד, היינו מדברים הרבה, צוחקים הרבה, נפגשים כל יום. ולא. לא שיחקנו טניס. ויום תמים אחד, חברה שלי מתקשרת אליי ולא יודעת איך לספר לי, מגמגמת, משהו על מתן, משהו לא ברור, אז לאחר כמה עינויים סינים היא סיפרה לי שהיא ראתה אותו מתחרמן עם מישהי. וזה אפיחלו לא נראה לי הגיוני. היא משקרת. היא מקנאה במה שיש לנו, היא סתם אומרת. ושאלתי אותו, והוא לא שיקר. "היא כלום בשבילי, זה רק סקס... את מבינה... קשה לי בלי כל כך הרבה זמן..." (אנחנו עדיין לא שכבנו כי אני בתולה.) "אותך אני אוהב..." זהו. נגמר. לא רוצה לראות אותו יותר , לא רוצה לדבר איתו יותר, שילך להזדיין עם מי שמספקת אותו ושיתרחק ממני. וניתקתי איתו קשר למרות כל סצנות הבכי שהוא עשה, ההתנצלות הדרמטית שהוא דפק, והמבט העצוב. מאז עברה כמעט חצי שנה, ואני לא מסוגלת להקשר. בכל פעם שמישהו מתחיל איתי, לא משנה כמה הוא נחמד, יפה, מקסים, רגיש, אני תמיד נסגרת, חושבת על המישהו ה"מושלם" שהיה לי, משווה נתונים, אני לא מוכנה להתחיל בקשר אפילו, כל הבנים מנייאקים, ואני לא רוצה איתם כלום. נשארתי מצולקת, מפוחדת, וחסרת יכולת להתמודד. אני מפחדת שאני אף פעם לא אוכל להיפתח שוב, ואף אחד לא יצליח לשבור את המחסום הזה שלי, שאני לא נורמלית ומשהו לא בסדר איתי. בכל פעם, בכל פעם אני נזכרת באותו אחד שבגד בי, ששיקר לי, בשביל סקס כביכול... אז מה יהיה? כל הבנים מניאקים בוגדים...? אין לי סיכוי בעולם הזה?
כיתה ד'. יום חמישי אחר הצהריים. לשיעור טניס הביאו עוזר מאמן חדש, דווקא קצת מעצבן, תמיד רוצה שארדוף אחרי כל כדור, גם אם אני יודעת בטוח שהוא ייפול מחוץ למגרש! זה לפחות כל מה שזכרתי מעוזר המאמן הזה. כיתה יב'. קצת לפני סיום השנה, מישהו מוכר עוצר אותי ברחוב, אני לא בדיוק מזהה. את לא זוכרת אותי? מתן. אימנתי אותך טניס לפני הרבה שנים... טוב, אני הפסקתי עם טניס מזמן, אבל יכול להיות שהייתי עד כדי כך עיוורת בילדותי ולא שמתי לב שהבחור אלוהי במלוא מובן המילה? ככה זה התחיל, ה"אהבה" הראשונה שלי, הבחור כבר בן 24, אני בת 18,לא כל כך ילדה, ועדיין... אף פעם לא היה לי משהו רציני עד המפגש הזה. אז היינו ביחד חודשיים, חודשיים יפים של כיף, נקשרתי אליו מאוד, היינו מדברים הרבה, צוחקים הרבה, נפגשים כל יום. ולא. לא שיחקנו טניס. ויום תמים אחד, חברה שלי מתקשרת אליי ולא יודעת איך לספר לי, מגמגמת, משהו על מתן, משהו לא ברור, אז לאחר כמה עינויים סינים היא סיפרה לי שהיא ראתה אותו מתחרמן עם מישהי. וזה אפיחלו לא נראה לי הגיוני. היא משקרת. היא מקנאה במה שיש לנו, היא סתם אומרת. ושאלתי אותו, והוא לא שיקר. "היא כלום בשבילי, זה רק סקס... את מבינה... קשה לי בלי כל כך הרבה זמן..." (אנחנו עדיין לא שכבנו כי אני בתולה.) "אותך אני אוהב..." זהו. נגמר. לא רוצה לראות אותו יותר , לא רוצה לדבר איתו יותר, שילך להזדיין עם מי שמספקת אותו ושיתרחק ממני. וניתקתי איתו קשר למרות כל סצנות הבכי שהוא עשה, ההתנצלות הדרמטית שהוא דפק, והמבט העצוב. מאז עברה כמעט חצי שנה, ואני לא מסוגלת להקשר. בכל פעם שמישהו מתחיל איתי, לא משנה כמה הוא נחמד, יפה, מקסים, רגיש, אני תמיד נסגרת, חושבת על המישהו ה"מושלם" שהיה לי, משווה נתונים, אני לא מוכנה להתחיל בקשר אפילו, כל הבנים מנייאקים, ואני לא רוצה איתם כלום. נשארתי מצולקת, מפוחדת, וחסרת יכולת להתמודד. אני מפחדת שאני אף פעם לא אוכל להיפתח שוב, ואף אחד לא יצליח לשבור את המחסום הזה שלי, שאני לא נורמלית ומשהו לא בסדר איתי. בכל פעם, בכל פעם אני נזכרת באותו אחד שבגד בי, ששיקר לי, בשביל סקס כביכול... אז מה יהיה? כל הבנים מניאקים בוגדים...? אין לי סיכוי בעולם הזה?