לא מסוגלת כבר (ט)
אני בטוחה שאני לא היחידה שמרגישה ככה.
המצב בארץ ממש משפיע עלי..
אני לחוצה מאנשים יקרים לי שנמצאים בעזה ולא שמעתי מהם יחסית להרבה זמן. ובכללי, מכל המצב..
חושבת עליהם כל היום, לא מצליחה להתרכז, כמובן שזה מאוד משפיע על התאבון שלי. אין לי תיאבון. ויותר מזה, מרגישה שזה הדרך שלי להתמודד עם זה, להרגיש את הכאב שלהם.. להזכיר לעצמי שאני לא יכולה לחגוג עכשיו.
אני מפחדת.. יש ירידה במשקל בעקבות זה ואני נהנית מזה! ולא רוצה להדרדר.. למרות שיש בי המון חלקים שמתגעגעים לרגעים האלה.
יש בי שעות שאני רק חולמת על העתיד ומתארגנת לחתונה, ואז כמובן אני אוכלת כמו שצריך. אבל יש שעות וימים שאני נזכרת באשפוז, ויש בי חלק גדול שרוצה לחזור לשם.. ואני במצב טוב, זה לא שאני צריכה את זה, פשוט געגוע (ואז אני מזכירה לעצמי איך שזה היה קשה...)
קשה לי עם כל המצב. מוצאת את עצמי בוכה לא מעט. וזה התחיל מאז תחילת המבצע..
מפחדת להנות מידי מהירידה ולהמשיך איתה..
אני רגישה מידי
אני בטוחה שאני לא היחידה שמרגישה ככה.
המצב בארץ ממש משפיע עלי..
אני לחוצה מאנשים יקרים לי שנמצאים בעזה ולא שמעתי מהם יחסית להרבה זמן. ובכללי, מכל המצב..
חושבת עליהם כל היום, לא מצליחה להתרכז, כמובן שזה מאוד משפיע על התאבון שלי. אין לי תיאבון. ויותר מזה, מרגישה שזה הדרך שלי להתמודד עם זה, להרגיש את הכאב שלהם.. להזכיר לעצמי שאני לא יכולה לחגוג עכשיו.
אני מפחדת.. יש ירידה במשקל בעקבות זה ואני נהנית מזה! ולא רוצה להדרדר.. למרות שיש בי המון חלקים שמתגעגעים לרגעים האלה.
יש בי שעות שאני רק חולמת על העתיד ומתארגנת לחתונה, ואז כמובן אני אוכלת כמו שצריך. אבל יש שעות וימים שאני נזכרת באשפוז, ויש בי חלק גדול שרוצה לחזור לשם.. ואני במצב טוב, זה לא שאני צריכה את זה, פשוט געגוע (ואז אני מזכירה לעצמי איך שזה היה קשה...)
קשה לי עם כל המצב. מוצאת את עצמי בוכה לא מעט. וזה התחיל מאז תחילת המבצע..
מפחדת להנות מידי מהירידה ולהמשיך איתה..
אני רגישה מידי
