y a l d a 17
New member
לא מסוגלת יותר
לא מסוגלת יותר להכיל
ולסבול
ולהיות
כ"כ הרבה שנים וזה לא נגמר
התמודדות שלא נגמרת
חוסר ביטחון מציף
וכ"כ הרבה שנאה.
אני לא חושבת שאיש בעולם אוהב אותי
אפילו להורים שהיו קרובים פשוט נמאס
אני מרגישה הכי בודדה בעולם
בעולם שאני לא שייכת אליו
לא מוצאת את עצמי
לא מוצאת תחומי עניין
לא מוצאת זוגיות, חברים, מסגרת
פשוט אבודה
אני מרגישה שאם לא הייתי היה פשוט יותר טוב
יותר טוב לכולם
יותר טוב לבית שאני חיה בו ואני משרה בו רק כובד ודיכאון
אנשים כבר לא רוצים בחברתי
ואני מאסתי בעצמי.
אני מוצפת ואין לי על מי להשען, אין לי מקום לפרוק, ואין לי מקום לשים את הראש
אני מרגישה שאני כבדה בכל המובנים
והמשקל שוב תופס מקום עצום בחיי
אני עצובה רוב שעות היום
והעצב מתגבר בתוכי וחונק אותי
בא לי שמישהו ישים לב
שמישהו ינסה לעזור לי להתרומם
ושלמישהו יהיה איכפת.
אני מבינה שאני צריכה לעשות את זה לבד
אני מבינה שכמה שאשקע יותר יהיה לי יותר קשה לקום
ואני מבינה שאסור...
לשקוע זה נותן מנוחה
כאילו מנוחה
כי הנפש עובדת פי כמה וכמה...
עובדת קשה.
אבל גם כדי להרים את עצמי אני מרגישה שאני צריכה מוטיבציה
ואני פשוט לא מוצאת
לא מוצאת סיבה לקום אחרי שנים שלא רואה אור באופק
אחרי שנים שהמשקל מנהל אותי
שאני מרגישה מכוערת ושמנה
שאני שונאת
שאני מקללת
שאני חסרת משמעות
שחיי ריקים
אולי בגלל זה אני נשענת, מנסה, על כל החיצוניות...
עצוב לי שאלו הם חיי
ואני באמת מנסה לשנות
אני מחפשת תמיכה, עזרה... מחפשת הקלות. אומרים לי שאני לא מספיק עצמאית. אני פשוט לא מסוגלת להתמודד עם הכל
אני רוצה שזה ישתנה
אני רוצה שזה ישתנה
אני רוצה
ולרגעים קלים מוותרת וכבר לא...
אין לי מקום לפרוק
אין לי מקום בעולם.
לא מסוגלת יותר להכיל
ולסבול
ולהיות
כ"כ הרבה שנים וזה לא נגמר
התמודדות שלא נגמרת
חוסר ביטחון מציף
וכ"כ הרבה שנאה.
אני לא חושבת שאיש בעולם אוהב אותי
אפילו להורים שהיו קרובים פשוט נמאס
אני מרגישה הכי בודדה בעולם
בעולם שאני לא שייכת אליו
לא מוצאת את עצמי
לא מוצאת תחומי עניין
לא מוצאת זוגיות, חברים, מסגרת
פשוט אבודה
אני מרגישה שאם לא הייתי היה פשוט יותר טוב
יותר טוב לכולם
יותר טוב לבית שאני חיה בו ואני משרה בו רק כובד ודיכאון
אנשים כבר לא רוצים בחברתי
ואני מאסתי בעצמי.
אני מוצפת ואין לי על מי להשען, אין לי מקום לפרוק, ואין לי מקום לשים את הראש
אני מרגישה שאני כבדה בכל המובנים
והמשקל שוב תופס מקום עצום בחיי
אני עצובה רוב שעות היום
והעצב מתגבר בתוכי וחונק אותי
בא לי שמישהו ישים לב
שמישהו ינסה לעזור לי להתרומם
ושלמישהו יהיה איכפת.
אני מבינה שאני צריכה לעשות את זה לבד
אני מבינה שכמה שאשקע יותר יהיה לי יותר קשה לקום
ואני מבינה שאסור...
לשקוע זה נותן מנוחה
כאילו מנוחה
כי הנפש עובדת פי כמה וכמה...
עובדת קשה.
אבל גם כדי להרים את עצמי אני מרגישה שאני צריכה מוטיבציה
ואני פשוט לא מוצאת
לא מוצאת סיבה לקום אחרי שנים שלא רואה אור באופק
אחרי שנים שהמשקל מנהל אותי
שאני מרגישה מכוערת ושמנה
שאני שונאת
שאני מקללת
שאני חסרת משמעות
שחיי ריקים
אולי בגלל זה אני נשענת, מנסה, על כל החיצוניות...
עצוב לי שאלו הם חיי
ואני באמת מנסה לשנות
אני מחפשת תמיכה, עזרה... מחפשת הקלות. אומרים לי שאני לא מספיק עצמאית. אני פשוט לא מסוגלת להתמודד עם הכל
אני רוצה שזה ישתנה
אני רוצה שזה ישתנה
אני רוצה
ולרגעים קלים מוותרת וכבר לא...
אין לי מקום לפרוק
אין לי מקום בעולם.