לא ממש יודעת...

[hachtvcv]

לא ממש יודעת...

תהיתי בכלל איך אוכל לנסח את מה שאני רוצה לשאול כאן והתבלבלתי עם עצמי. כבר תקופה ארוכה אני בלחץ, מתח, סרט הישרדותי שלם. התרגלתי כבר למתח הזה, היה לי אותו מאז ומתמיד. הלחץ נוגע לכל השטחים של החיים בעצם. לחץ של עבודה (אני עצמאית וזו תקופה לא פשוטה), לחץ מזה שאני לבד (טרם מצאתי בן זוג) ולחץ מכך שאני לא מרוצה מהחלק החברתי בחיים שלי. משפחתי תמיד היתה קטנה ומפולגת ונכון להיום אני בקשר רק עם אמא שלי. אבל באמת שאני בסדר עם זה. עברתי הרבה מאוד דברים והשלמתי איתם. השלמתי עם הכל. ויחד עם ההשלמה הזו מגיעה לה תקופה שלמה וארוכה של ציניות, אובדן התמימות, הבנה שהעולם הוא בהחלט לא מה שרציתי שיהיה. לתחושה הזו מתלווה קושי אמיתי לפתח תקווה. תקווה אמיתית שדברים יהיו טובים יותר. אחרי כל כך הרבה אכזבות, אני כל פעם מרימה את עצמי מחדש אבל...זה לא פשוט בכלל. והנה, הגיעו להם החודשים האחרונים שבהם הוקצנו אצלי תכונות מסוימות. אני חסרת סבלנות בצורה בלתי רגילה, מה שגורם לי לקושי להקשיב באמת. אני מתקשה להתמודד עם בעיות ואתגרים. נדמה שבגלל שאני מתמודדת עם זה כל חיי (מאז שנולדתי התמודדתי עם בעיות של אחרים ולזה אני רגילה). התוצאה היא שאני נמנעת מלהכנס למחלוקות, מתקשה לתפקד בצורה תקינה. איכשהו מתלווית לכל זה, תחושת עצבות מסוימת. כבר הייתי אצל פסיכולוגית בעבר וזה היה בעיני מאוד לא תורם, היא רק גרמה לי לשנוא את הורי. הדבר המדהים באמת הוא שאני מסוגלת ליצור שינויים מדהימים אצל אנשים בסביבתי וכשזה מגיע אלי, עולה לו מסך שחור בלי כתוביות...מרגיש לי שאין לי שמץ של אנרגיה להתמודדות.אני בת 32. איך בעצם מתמלאים מחדש באנרגיות?

 

[soulipcist]

הבהרות והצעות ראשוניות

שבת שלום, נראה ממה שכתבת עד עכשיו שאת מאוד מודעת לתחושות שלך ולתהליכים שאת עוברת בזמן אמת. אולי מודעות כזאת עדיין לא הופכת את החוויות לנעימות וטובות יותר ממה שהן באמת, אבל היא הדרך היחידה שבה יש לך סיכוי להפיק מכל הדברים האלה עתיד יותר טוב ונראה לעין. למדתי פעם ממומחה לאפלטון שהדרך היחידה לזכות בתקווה או בסיכוי להגיע לשיפור אמיתי ולא מדומה של החיים האישיים הוא על ידי חיפוש של האמת. וכמובן התמצאות במקומות שבהם אפשר לא רק לדמיין את האור, אלא לראות אותו ולהתקדם אליו... למען האמת, חסרים קצת פרטים קונקרטיים כדי להתייחס להתמודד עם נושאים מסויימים... למשל, ציינת את נושא הזוגיות, אבל לא תיארת מה מפריע בו או מה לדעתך מעכב אותך בתחום הזה... כי קשה להתייחס לנושא הזה רק לפי התוצאה הנוכחית שאותה ציינת, אבל היא לא חושפת את הייחודיות של המקרה שלך בתחום הזוגיות... חסרה באופן דומה גם התייחסות יותר ספציפית לקשרים החברתיים שלך ולמה שחסר לך בהם... האם פשוט אין לך מספיק קשרים? או שאת לא מרוצה מקשרים שיש לך? איך היית מגדירה את חוסר שביעות הרצון שלך בתחום החברתי (ולא הזוגי)? וגם לגבי העבודה שלך כעצמאית... מה מאפיין את הלחץ של העבודה שלך? האם זה לחץ רגיל של כל עצמאי? של עצמאיים במקצוע שלך או במקצועות דומים? או שזה דבר יותר אינדיבידואלי שקשור אלייך? או למשהו בסביבה שלך? לטעמי, אין טעם לתפוס את מה שחסר לך בשלב הזה כ"אנרגיות" שצריך למלא, לכאורה באופן מלאכותי. אלא שפשוט צריך לבחון את הסביבה ואת המאפיינים המיוחדים של אורח החיים שלך ושל תפיסת העולם שלך. כי אי אפשר לשנות את המציאות, או את הפקת ה"אנרגיות" החיוביות. אבל אפשר לערוך בדיקה מעמיקה יותר שאולי תוביל אותך למסקנות יותר טובות ואופטימיות ובאופן טבעי גם לשינוי של ההתנהגות ושל מצב הענינים או של הגישה שלך לדברים, או של שניהם.

 

[גילת אפרים]

hachtvcv יקרה

קודם לכל, ניסיוני המקצועי מביא אותי להאמין שבהחלט יש תקנה למצבך, וכי הסיכויים שתוכלי ליצור שינוי מדהים גם בחייך שלך (ולא רק בחיי אחרים) ולהתמלא מחדש באנרגיות וחיוניות, הם רבים. לדעתי, תוכלי להפיק תועלת מאימון אישי המשלב עבודה קוגניטיבית-התנהגותית. אימון כזה יסייע לך לשפר את שביעיות רצונך מחייך, יסייע לך לשנות דפוסי חשיבה מעוותים המונעים ממך סיפוק בתחום החברתי והזוגי, ובכלל- 'יכוונן' את חשיבתך לאפיקים חיוביים ואופטימיים יותר. מאחלת לך הצלחה רבה

גילת א.

 

[soulipcist]

דפוסי חשיבה "מעוותים"?

ומה אם לפעמים החיים של אנשים מסויימים הם קשים ולכן גם ראיית החיים שלהם יותר קשה מהממוצע? אז החשיבה שלהם מעוותת, כי האמת לפעמים קשה והם יודעים את זה? את מצטטת את ניטשה ויש עוד אינספור דוגמאות אחרות לאנשים שדפוסי המחשבה שלהם היו הרבה מעל הממוצע ועדיין הם לא היו "אופטימיים", "חיוביים", וגם לא בהכרח היה להם סיפוק בחיים החברתיים או הזוגיים שלהם...

 

[גילת אפרים]

דפוסים של עיוותי חשיבה/עיוותים קוגניטיבים

צהרים טובים לך, soulipcist אין אדם שאינו חווה קשיים, כאלה או אחרים, במהלך חייו. יחד עם זאת, אנשים שונים מגיבים באופן שונה (מבחינה קוגניטיבית, רגשית והתנהגותית) לנוכח אירועי החיים. יש להבין כי הפרשנות שאנו נותנים לאירועי החיים- ולא אירועי החיים עצמם- היא האחראית הבלעדית על האופן בו נרגיש ואף נתנהג. אירועי חיים קשים עלולים להביא אדם אחד לחוות רגשות קשים ופסימיים, שיפיקו התנהגות של המנעות, הסתגרות והשלכה על כל אירוע אחר בחייו. לעומתו, אדם אחר- לנוכח אותם אירועי חיים עצמם- יתמלא דחף עז לשפר, לשנות את נסיבות חייו, יראה עצמו יוצא מאותה מצוקת השעה ובונה לעצמו מציאות אחרת, ההולמת את שאיפותיו (האם קראת את "אדם מחפש משמעות" של פראנקל?). טענת בדבריך כי "...לפעמים האמת קשה והם יודעים את זה". מהי ה"אמת" הזו? האם אלו הם האירועים האובייקטיביים? האם זהו האופן בו כל אחד מפרש את אותם האירועים? והרי ראינו שלנוכח אותה ה"אמת" עצמה אנשים שונים מייצרים לעצמם אמיתות שונות. האם אחד מאלה "יודע" טוב מן האחר? חכם מן האחר? צודק ממנו...? המושג עיוותי מחשבה/ עיוותים קוגניטיביים לקוח מתחום הטיפול הקוגניטיבי-ביהביוריסטי (שיטה שהחלה לרקום עור וגידים באמצע שנות החמישים של המאה הקודמת, ע"י ד"ר אהרון ט. בק). מעקרונות השיטה: 1) כל מצב רוח נוצר על-ידי ההכרה- ה'משקפיים' דרכם אתה מביט על סביבתך ויוצר לעצמך דפוסי התייחסות אישיים לאנשים שסביבך ולמתרחש בעולם. למחשבות אלה אחריות בלעדית על מצב הרוח שלך. 2) הגורם לדיכאון הוא מחשבות שליליות- המחשבות השליליות הן תחילתו של השקיעה בדיכאון. הן מציפות בדכדוך את כל אירועי החיים. כל מאורע, ולו גם הקטן והתמים ביותר, נקשר להרגשת 'החור השחור' ועוטף אותך, גם הוא, בתחושות של מחנק ועצב. 3) מחשבות שליליות מכילות כמעט תמיד עיוותי חשיבה- מחקרים מגלים כי מחשבות שליליות כמעט תמיד אינן שיקוף אמיתי של המציאות ואינן עומדות במבחן השכל, אלא הן פרשנות שהמצאת למציאות במוחך והתואמת את מערכת האמונות שלך. אדם יכול לשפר את הרגשתו, על-ידי כך שירגיל עצמו לחשיבה מציאותית ויבחן, באופן מתמיד, את הריאליות של מחשבותיו השליליות. אהרון בק מנה עשרה סוגים של עיוותי חשיבה.כדי שלא להלאות באורך התגובה שלי לדבריך, אני מצרפת הפניה לאתר בו תוכל לקרוא בקצרה על עיוותי החשיבה. באשר להערתך האחרונה- אני בהחלט מסכימה כי ניטשה (וכמוהו גם אחרם) ניחן בעומק מחשבתי ואינטליגנציה הגבוהה מן הממוצע. יחד עם זאת- אין לכך ולא כלום עם עניין דפוסי חשיבה. מהו "דפוס מחשבה שהוא הרבה מעל הממוצע?"- זהו מושג ריק מתוכן. אופטימיות, חיוניות וכגון אלה, אינן תכונות האחוזות ברמת האינטליגנציה, או באופן הפרשנות שהאדם נותן למאורעות. גם קוהלת, החכם באדם (ע"פ המסורת) לקה בראיית עולם פסימית ושלילית, ועל-אף הערכתי הרבה לחוכמתו, לא זו בלבד שלרוב אינני נוטה לראות את המציאות כמוהו, אלא שאני אף משסה בו את הסטודנטים שלי- למצוא טענות אמפיריות שיפריכו את "אמיתותיו". ולבסוף, אתה רשאי לצטט דבריו של אדם, אם הדברים המצוטטים עולים בקנה אחד עם תפיסותיך ואמונותיך. ציטוט הדברים המסויימים הללו איננו מחייב הזדהות עם אותו אדם בהקשרים אחרים, למעט אותם דברים. ציטוט דבריו המסויימים של ניטשה אינו מחייב הזדהות עם ניטשה כאדם, כאישיות, ואפילו לא הזדהות עם דברים אחרים שאמר. שום אדם אינו בגדר קדוש קדוש קדוש... מקווה שהצלחתי להשיב על דבריך. אם יש לך שאלות, הערות נוספות- אשמח להרחיב. שבת נפלאה וחמימה...

גילת א.

 

[גילת אפרים]

תיקון טעות הקלדה

"אופטימיות, חיוניות וכגון אלה, אינן תכונות האחוזות ברמת האינטליגנציה, אלא (ולא "או") באופן הפרשנות שהאדם נותן למאורעות."

 

[soulipcist]

אני לא מקבל את ההנחות של התאוריות שהוזכרו

צהריים טובים, לצערי נתקלתי בהרחבה במהלך הלימודים שלי בפסיכולוגיה הקוגנטיבית שהתפתחה אחרי הביהייביוריסטית ויצרה כל מיני מודלים מנטליים שמזכירים "חשיבה" של מחשב. אפילו יש לי במקרה חבר ותיק שכרגע עושה דוקטורט בתחום הזה בחו"ל. וכמובן שגם היתה לי הכרות עם פרנקל שמייצג את מה שנקרא טיפול או פסיכולוגיה אקסיסטנציאליסטית... הבעיה היא שלפחות לטעמי האישי, המקורות האלה מאוד שטחיים ולא נוגעים באופן עמוק בטבע האדם ובחוויות המשמעותיות שלנו... זה בניגוד חד לפילוסופים שונים... עתיקים ומודרניים. רוב השאלות הפילוסופיות המוכרות במערב כבר התחילו להתגלגל ביוונית עתיקה. ולמעשה לא נשאר לפסיכולוגיה האמריקאית של אמצע המאה ה-20 הרבה מה להוסיף בנושאים פילוסופיים מעבר לפישוט שלהם וטביעת מונחים פסיכולוגיים אופנתיים יותר. אגב, עצם ההמצאה של המושג "אינטליגציה" על פי מבחן פסיכולוגי הוא אחד העיוותים הפילוסופיים הגרועים ביותר במאתיים שנים האחרונות... אבל זה לא הנושא להיום. הענין של החופש והשונות שבפרשנות האישית הוא נכון במידה מסויימת, אבל כל פילוסופיה מעמיקה מראה שיש הרבה דברים בחיים שלא תלויים בנו ולא משנה מה תהיה הפרשנות הסובייקטיבית. מעבר לזה, אף פעם אין שני בני אדם עם חיים זהים, ובמידה רבה כל אחד מוגבל על ידי העובדות שבהן הוא לא יכול שלא להכיר. לא רק בעצבי ראייה שלו, אלא גם במציאות. גם אם יש שונות בין תגובות של אנשים שונים למצבים דומים, אין צל של ספק שהאופי של כל אדם הוא במידה רבה מולד ולא ניתן ללימוד או להעברה למישהו אחר. תכונות אופי הן חלק בלתי נפרד מהאדם לא פחות מקורות החיים שלו. הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, באופן שאופייני לגישות פסיכולוגיות באופן כללי רק משרטטת דפוסים די מובנים מאליהם, אבל לא מנתחת לעומק את החלקים המשמעותיים והבעייתיים שמאחוריהם. אין שם הבנה מעמיקה / פילוסופית מקורית של טבע האדם. והכל נעשה ברמה של פיתרון בעיות נקודתיות בלי להבחין במשמעות הרחבה יותר של כל הנקודות (או העיוותים). אני לא מדבר על זה שההנחות שקשורות להכרה ולמצבי רוח הועלו בהיסטוריה של הפילוסופיה כבר כמה מאות שנים לפני כן, אם לא על ידי היוונים לפני אלפי שנים. לגבי דיכאון, אני חושב שהפסיכולוגיה תרמה הרבה יותר להבנה שלו בתחום הביופסיכולוגיה מאשר בתאוריות קוגניטיביות/אפיטמולוגיות שאין בהן שום חידוש מעשי או תאורטי. לגבי "עיוותי מחשבה", או "שיקוף מציאותי"... זה נכון שבמקרים ברורים קל להצביע על הטיה או חוסר איזון בפרשנות של אדם מדוכא... אבל דווקא במקרים היותר מעניינים, הגדרה פסיכולוגיסטית כזאת הוא פשטנית מדי וחסרת ערך לגופו של מקרה יוצא דופן . האם את טוענת שכל אחד אמור להיות שמח ואופטימי בכל מצב נתון? האם פסימיות היא לא ראויה רק כי לא נעים לנו לראות או אותה? את אולי יודעת שבעולם העתיק מלנכוליה לא נחשבה לפסיכופתולוגיה, אלא לתכונת אופי שאופיינית למשל למשוררים... ההבדל בין מי שקוראים להם פסימיסטיים לרוב האנשים, הם שהראשונים רואים בעצמם פשוט ראליסטיים... ולא תמיד הם יותר רחוקים מהמציאות מהאופטימיסטים שמבקרים אותם ורוצים לשנות את ההשקפה שלהם. האמת היא משהו שכל אדם כנה צריך להניח שהוא מכיר במידה מסויימת. וגם מי שחושב שאפשר לשנות את העולם ואת האנושות רק על סמך פסיכולוגיה קוגניטיבית ושהיעד הוא להפוך את כולם למאושרים בלי לשנות שום נתון מציאותי, גם לו יש הנחה קודמת שהוא יודע את האמת.

 

[גילת אפרים]

אחרון- ראשון וראשון- אחרון ../images/Emo13.gif

ערב נעים, אדם כן, רצוי שיהיה מודע לכך שהאמת שלו היא סובייקטיבית במידה רבה. ככל שיוכל להביט על העולם ביתר גמישות ובפרספקטיבה רחבה יותר, יגלה כי תפיסת ה"אמת" שלו מתפתחת ומשתכללת. מסכימה אתך, לא ניתן לשנות את העולם- ובודאי לא את האנושות- על-סמך הפסיכולוגיה הקוגניטיבית לבדה. ועוד, יעד המתיימר להפוך את כולם מאושרים, מבלי לשנות שום נתון מציאותי, גם הוא אינו ריאלי. אגב, אני מקווה מאד שלא נחפזת להסיק מסקנה נמהרת שכזו מדבריי... יחד עם זאת, שינוי חשיבתי מוביל לשינוי המציאות. הכיצד? ובכן, כאשר אדם לומד להתבונן ב'מציאות' בפרספקטיבה שונה מזו לה התרגל, הוא רואה 'מציאות' שונה מזו שהיה רגיל לראות- האינטרפרטאציה שלו למאורעות משתנה. שינוי מחשבתי, כאמור, מייצר שינוי רגשי. מאחר והרגש הוא שעומד בבסיסן של הפעולות- רגש שונה מייצר התנהגות שונה. אדם שהיה רגיל לראות את העולם באור שייצר אצלו רגשות שליליים מזיקים של דכאון, חרדה, בושה וכד', הרגש השלילי המזיק הפיק אצלו התנהגות של המנעות. כיוונון קל של הרגשות (כתוצאה מזיהוי עיוותי חשיבה והתמודדות ריאלית עמם) עדין עשוי להפיק רגש שלילי- אך רגש שלילי בריא, המפיק מוטיבציה לשנות, פעולה יצרנית וכד' (אני מניחה כי במהלך לימודיך נתוודעת לא רק ל- CBT אלא גם ל"בתה" ה- REBT). אם כן, לא רק החשיבה החיובית יותר, אלא גם הפעולות היצרניות הנובעות ממנה, מביאות שתיהן לשינוי המציאות באופן משמעותי. יודעת ומכירה היטב את הפסימיסטים הרואים בעצמם ריאליסטים. פסימיסט, לא זו בלבד שהוא רואה בעצמו ריאליסט, אלא שהוא אף 'יודע' כי מצבו חסר תקנה. ומאחר שהוא ריאליסט, לתפיסתו, הרי שהוא כולא עצמו בכבליו של מעגל קסמים הרסני. להערתך- כאופטימיסטית מושבעת (וריאליסטית מאד), לא אנסה לשנות השקפתו של איש- אלא אם-כן יפנה אלי בבקשה לעזור לו בכך. מאחר וזהו תחום העיסוק שלי, אני יכולה לספר לך, מניסיון רב, כי הפסימיסטים הפונים אלי בבקשת עזרה נותרים ריאליסטים- רק עם ראייה יותר מפוקחת (לטענתם) על המציאות ושיפור ניכר באיכות חייהם, כאנשים פרואקטיביים וחיוניים. בין היתר, עבודתי נסמכת על כלים מתחום ה- CBT והתוצאות מופלאות! אגב, מבחינתי יש להניח מראש כי איש מקצוע טוב לא יעבוד עם הפציינט שלו, באופן המנותק מטבעו ואישיותו של אותו האדם. תכונות אופי הן אכן מולדות, אך ודאי עמדת בלימודיך, על תרומתן של פרדיגמות (חלקן שגויות, שנוצרו כפועל יוצא מחוויות משמעותיות שלנו) בעיצובן של אותם 'תכונות אופי'. ידוע לך, בודאי, כי אחת ממטרותיו של טיפול נכון, הוא 'לשבור' את אותן הפרדיגמות השגויות בכדי לסייע בבנייתן של פרדיגמות רלוונטיות יותר- דהיינו שינוי של אותן 'תכונות אופי' נרכשות. ואם בפילוסופיה עסקינן, אני מניחה כי ודאי יצא לך להתקל ב'אתיקה' של אריסטו, המדבר על התניידות על קו-רצף של תכונה- אע"פ שהיא מולדת. ושוב, מסתבר כי גם הפילוסופים היוונים צידדו בהשתנות האופי ואף עודדו לכך. ואכן, לפסיכולוגיה קווים משיקים רבים עם הפילוסופיה, שעל בסיסה צמחה. אם כן, אני בהחלט רואה (אמפירית) ברכה רבה בשימוש בכלים קוגניטיבים-התנהגותיים. יחד עם זאת, לטעמי, איש מקצוע טוב מחזיק בארסנאל שלו יותר מאשר בקיאות צרה בתחום אחד ויחיד. איש מקצוע ראוי רוכש בקיאות בתחומים שונים ומשלימים, שומר על חשיבה גמישה ונטולת השקפות נחרצות, כך שיוכל 'לחנוך לנער על-פי דרכו'- להתאים את שיטת העבודה שלו באופן בו יפיק ממנה הפציאנט את התועלת המירבית. בהצלחה רבה בלימודיך והמשך ערב נעים... גילת א.

 

[soulipcist]

היוונים היו רחוקים מזה וכדאי לנו ללמוד מהם

בוקר טוב, לא נעים להמשיך להתעקש על אותה נקודה... אבל גם אחרי כל הדברים שהוספת שהם ידועים מאוד בחוגים השונים של הפסיכולוגיה הקלינית, אני טוען שמדובר בהשטחה ורדוקציה גסה של עקרונות פילוסופים עתיקים על ידי הפסיכולוגים שאין להם השכלה כללית, וכל מה שהם למדו ועסקו בו זה מחקרים מכלילים שלכאורה מבוססים על חיקוי של כלים של מדעים מדוייקים. כאילו שפסיכולוגיה היא באמת תחום מדעי טהור ושאין לה קשר למדעי הרוח. זה אולי פחות כלכלי להודות בזה, אבל הפילוסופים היוונים, ובכלל אנשים משכילים ומיוחסים בחברות מוסריות ומעמדיות שלפני המהפכה הצרפתית הניחו שהאדם נולד עם תכונות מסויימות שאי אפשר לשנות אותן, אלא רק להשתמש בפוטנציאל המולד. כך שלצורך הענין, אדם עם אופי מולד של עבד ישאר עבד. אשה תישאר אשה, וכו' (מעניין שבעת העתיקה, לפחות אצל היוונים לא היתה אפליה גזענית, והם החשיבו עמים אחרים לברברים על פי ידיעה או חוסר ידיעה של הלשון היוונית שאפשר לרכוש מהסביבה המתאימה). אריסטו עוד מציין בפירוש באתיקה הניקומכית, שאפילו קריאת הדברים שלו לא תעזור לשנות כמעט אף אחד מהקוראים חוץ מהבודדים שיש להם פוטנציאל נדיר ויוצא דופן לקלוט את האתיקה שלו ולתקן את עצמם. כי ההנחה הבסיסית היא שרוב האנשים לא יכולים להשתנות באופן מהותי ואלה שמתאימים כדי ללמוד אתיקה וגם ליישם אותה הם מעטים ובעלי מידות טובות מטבעם. ואת אותה הנחה אפשר למצוא אצל פילוסופים מאוחרים כמו שופנהוואר וניטשה ואף ביתר תוקף. אני לא טוען שכל מה שהקדמונים חשבו נכון ומדוייק ללא יוצאי דופן. אבל לגבי חוסר היכולת לשנות אישיות או לחולל שינויים היכן שהאישיות כבר מעוצבת ויש לה על לסמוך, מעולם לא היתה קביעה נכונה יותר ועתיקה יותר בתולדות האתיקה. אם אנשים הצליחו באורח נס ליצור שינויים משמעותיים, זה סימן שהם עם כל הכבוד לא היו כלכך יציבים בעמדה שהם באו איתה. וכנראה שגם השינויים לא היו עמוקים, אלא שפשוט הם היו צריכים דחיפה פסיכולוגית קלה כדי לתפקד יותר טוב. אבל אלה מבחינתי המקרים הקלים. ועוד של אנשים שכבר נמצאים עם רגל אחת מחוץ לדלת של שינוי הגישה. לגבי מקרים של אנשים שמבוססים יותר בעמדות הפסימיות שלהם באופן יותר אופייני ועמוק, סימני דרך קוגניטיביים ופשטניים לא יעזרו. וזה לא יהיה כלכך קל לגרום להם להיות יותר "יצרניים", או להרגיש טוב. במקרה הטוב, יהיה אפשר למצוא אצלם טעם בתוך תפיסת העולם שלהם. שהיא לא פחות מציאותית ומאוזנת ונאורה מגישה אופטימית, גם אם היא במיעוט נראה לעין ולא מצטלמת יפה. את הדברים האלה גם אני כותב מניסיון שלי עם אנשים שערכתי להם באופן אישי יעוץ פילוסופי. ואני לא רק עוד סטודנט שלומד באוניברסיטה. לגבי גיוון של גישות והשקפות, ביעוץ פילוסופי הרעיון הוא לאסוף ולהשתמש בחומרים הפילוסופיים הטובים ביותר בהיסטוריה של הפילוסופיה ולא לייבא כלים פשטניים מהפסיכולוגיה הקלינית. יש הרבה יותר פוטנציאל במקורות פילוסופיים מאשר בחיקויים הפסיכולוגיסטיים שלהם וכל הרעיון של היעוץ הפילוסופי הוא ביסוס של אלטרנטיבה מעמיקה, עשירה ורחבת אופקים לפסיכולוגיה הקונבנציונלית ולא לחקות אותה ולהשאיל ממנה את אותם כלים. למה שאנשים יגיעו ליעוץ פילוסופי, אם הוא יסתמך על כלים שמיובאים מתחום ותיק יותר שיש לו מומחים כבר יותר ממאה שנים? סליחה מראש על הבוטות והתקיפות של התגובה שלי, אבל אני לא מבין למה אחרי שהפסיכולוגיה האמריקאית שבקושי מכירה את פרויד השחיתה עם השטחיות שלה כל חלקה טובה ב"נפש" של התקופה שלנו, אנחנו צריכים להכניס אותה גם ליעוץ הפילוסופי... כאילו שאין לפילוסופיה מספיק חומר מקורי.

 

[גילת אפרים]

בוקר אור

אני נהנית לקרוא את דבריך המלומדים... יחד עם זאת, אני מוצאת בהם לא מעט נטיה להכללות, הקצנה ו'הדבקת תויות'... עמדתך כלפי הפסיכולוגיה והעוסקים בה מתובלת בלא מעט זילזול; "הפסיכולוגים שאין להם השכלה כללית, וכל מה שהם למדו ועסקו בו זה מחקרים מכלילים שלכאורה מבוססים על חיקוי של כלים של מדעים מדוייקים"- קצת נסחפת, הלא כן? מן הסתם, בודאי שנמצא בקרב הפסיכולגים גם כאלה שצר עולמם כעולם נמלה- אך כאלה נמצא גם בכל תחום אחר (וכבר יצא לי להכיר גם בעלי תארים מתקדמים מתחום מדעי הרוח, שאינם יותר מאשר רוח ומעט צילצולים...). נמצא ביניהם גם כאלה שהשכלתם ובקיאותם בתחומים שונים, זולת הפסיכולוגיה, מעוררות הערכה (ולשמחתי, אף נתברכתי בשני חברים שכאלה). אז... מדוע ההכללה הנחרצת הזאת? אתה טוען: "אם אנשים הצליחו באורח נס ליצור שינויים משמעותיים, זה סימן שהם עם כל הכבוד לא היו כלכך יציבים בעמדה שהם באו איתה. וכנראה שגם השינויים לא היו עמוקים, אלא שפשוט הם היו צריכים דחיפה פסיכולוגית קלה כדי לתפקד יותר טוב". אם נצא מתוך נקודת הנחה כי רק 'באורח נס' יוכל אדם לשנות ולהשתנות- מה הטעם בכל עזרה שאנו מבקשים להושיט לו?! עמדתך דטרמיניסטית מדי, לדעתי- " אין חדש תחת השמש", ואם כך, הרי שמראש אין טעם לא ביעוץ פילוסופי ולא בטיפול פסיכולוגי, לא באימון ולא בכל דרך אחרת בה מבקש אדם לסייע לזולתו סיוע נפשי-רגשי. אם אדם פונה בבקשת עזרה, מן הסתם אינו חש יציבות בעמדה עמה הוא מגיע- או, לכל הפחות, אינו מעוניין להוסיף ולהחזיק בה, יען כי אינה מיטיבה עמו. כאשר אדם מרגיש יציב ובטוח, ואף שבע-רצון, מעמדתו, ממילא לא יפנה בבקשת עזרה כדי לשנותה. ומי אמר לך שהשינויים לא היו עמוקים? על-בסיס מה אתה מניח הנחה זו? האם ראית? הכרת? בחנת? האם אינך נחפז למסקנות מבלי לבחון את הראיות...? "לגבי מקרים של אנשים שמבוססים יותר בעמדות הפסימיות שלהם באופן יותר אופייני ועמוק"- גם אנשים שכאלה מסוגלים לשנות את ראיית העולם שלהם, בהינתן להם העזרה הנכונה. ושוב- דבריי מתבססים על ניסיון מקצועי אישי רב (ואתה צודק- זה לא כ"כ קל...). אגב, 'שינויים עמוקים' אין משמעם כי האדם הופך בעל אישיות שונה- אדם אינו משתנה כליל ולא מן הקצה אל הקצה (שוב- הבה נמנע מהקצנות). יחד עם זאת, מתרחש שיפור ניכר באיכות חייו- כאמור, מבחינה קוגניטיבית, רגשית ומכאן- גם תפקודית. ושוב, אני מאמינה ונוקטת בשילוב גישות לשם סיוע מיטבי לפונים לעזרתי. ליעוץ הפילוסופי מקום נכבד ביניהן, אך מקום של כבוד שמור גם לגישות אחרות, שמוכיחות את יעילותן שוב ושוב... המשך יום נעים...

גילת

 

[Shlomkin]

המשך קצרצר לשיחתכם...

היה לי מרענן לקרוא את שיחתכם... למרות שהיא שרפה לי כמות נכבדת של תאים במוח. לדעתי אין מנוס מהעובדה המוצקה שהמציאות שלנו היא אכן פרשנות אישית שלנו. וכל עוד הפרשנות שלנו ניתנת לשינוי, כך גם המציאות הנראת לנו. ובסופו של דבר כל דפוס חשיבה פסימי, צער או אפרוריות כלשהי - נמדד במונחים יחסיים. מה שיראה לי טראגי ונוראי ובלתי פתיר יכול להראות עניין של מה בכך בעיניי פילוסוף בעל תפיסה גמישה ורחבה משלי. וכל דבר בעצם תלוי בכ"כ הרבה גורמים. דברים יכולים להפתר ע"י חלק כלשהו שחסר בהבנה שלי: חלק שניסיתי למלא בכ"כ הרבה דרכים, שחיפשתי אותו בכ"כ הרבה מקומות - אך החלק הספציפי עוד לא בהכרח נמצא. ומציאת החלק אכן יכולה להיות משימה לא פשוטה. אין מה לעשות, החיים מורכבים מיותר מדי פרמטרים, ופשוט צריך לנסות לגלות פרמטר פרמטר עם השנים. לעולם לא נמצא את כולם, אבל לפחות נשכיל יותר והתפיסה שלנו תשתדרג. מה שאני בעצם אומר, זה שאולי לא כדאי להתיימר ולנסות לקבוע מה ניתן לשנות או לפתור במוחות של אנשים מסויימים ומה לא. וגם אם יש נטייה להאמין למשהו מסויים, יש מקום לשמור על ראש פתוח ולא למהר להיות נחרצים. בסופו של דבר, פילוסופיה היא אכן לא מדע מדוייק, וגם גדולי הפילוסופים מן העבר לא יכולים לתת מענה מוחלט לכל רזי החיים. מניסיוני האישי, אני יכול להגיד שהמציאות משתנה. המציאות שלי השתנתה כשהחשיבה שלי השתנתה, ובעקבותיה גם איכות חיי. כשהייתי במצב של חוסר מוצא וחוסר אונים, מצאתי פיתרון באימון האישי. וגיליתי שהייתי שבוי, ממש כך, בדפוסי חשיבה מעוותים. ככל שלמדתי להכיר את אופי החשיבה שלי, ותרגלתי דפוסי חשיבה בריאים יותר - חיי השתנו. ומה שהכי הפתיע אותי, זה שכשהתחלתי לשפר דברים ספציפיים, יחד איתם התלוו פרמטים נוספים בחיי שהשתפרו. זה מעין גל גדול של שיפור שאתה מתחיל והוא סוחף את כל העצמיות שלך, שממש מתרפאת. כמו פצע שמגליד. את כל הדברים שרציתי לשנות כשפניתי אל האימון האישי - שיניתי. אני לא אומר שזה מתכון בטוח לחיים אוטופיים, אבל עבודה על דפוסי החשיבה שלך היא טיפול מאוד אפקטיבי, ולדעתי - הכרחי, להמשך תפקוד חיים תקין. אני כמובן ממשיך לעבוד על דפוסי החשיבה שלי, שהם כמובן מאוד דינאמיים ומשתנים עם הגיל והחשיפה שלך לדברים בעולם, וזו עבודה שכנראה לא נגמרת לעולם...

שיהיה לילה טוב, שלומי.

 

[ערכת קלפי בבואה]

איך?

איך יראו החיים שלך כשתתמלאי מחדש באנרגיות?

 

[ישראל שורק]

לפרוש תמונת חיים

תודה שפרשת תמונה. התמונה, ללא ספק, צבועה באפור חורפי מגוון מסויים מאוד. האם זה הגוון הרגיל של חייך? אני מרשה לעצמי להניח שיש תקופות או מצבי עניינים שבהם התמונה נראית מעט אחרת. מכל מקום, את נוגעת בנקודות הכי חשובות בחיים האנושיים: תקווה והיעדרה, עצבות ושמחה ואנרגיה להתמודדות לצד המודעות שהחיים סיזיפיים. אני חושב שהנחיה פילוסופית תעזור לך מאוד מאוד להתבונן בחייך מנקודת מבט עגמומית פחות ולבנות לעצמך השקפת עולם איתנה. איתך ישראל

 

[גאוי7]

לעבור תקופות קשות

לדעתי ואין מנוס חייבים אסטרטגיה חדשה שמאירה את החיים באור וורוד יותר - יש כיום סדנאות רוחניות שונות שכולן נותנות אור ותקווה לחיינו כמובן כל אחד ונטיית ליבו , ( נניח אני מצאתי הרבה אור ביהדות ה'רגילה', כולל ביקורים מעת לעת בבית הכנסת -אינני דתיה במובן המקובל ) נסי למצוא משהו שמדבר אלייך, לגבי זוגיות - אם הלב סגור אפילו הגבר המקסים בעולם לא יחדור לנשמתנו , אך אם תמצאי מקום בליבך להכיל אהבה ( וזה לא קל! צריך לפנות מקום ברור לכך ) - תתפלאי כמה מהר הוא יימצא, אינני יועצת פילוסופית, ומדברת רק מ"מרום שנות חיי" ( 48 ליתר דיוק, יש לי וותק של 16 שנים יותר ממך, על האדמה )