לא מוזמנים
איך מתגברים על זה? לא להיות מוזמנים לשום מקום, לא באמצע השבוע ולא בסופו. בסופ"ש יותר קשה כי לא עובדים. אני מניחה שלא יענו לי משום שלא הייתי פעילה לאחרונה בפורום ולא הגבתי לאנשים. עסוקה בהתכוננות לבחינת הסיום לתואר השני.
תאמרו - יש לך בעל וילדים, וברור שזה הרבה הרבה יותר טוב מלבד, ועדיין - בלי ארוחות משפחתיות, בלי הזמנות לחברים. אין מפגשים, לא פיקניקים, לא על האש, לא חברות בבית קפה.
אם אני מנסה, התשובה בדרך כלל שלילית. צריכה להשלים עם העובדה המצערת שאני לא נורמלית. שככה זה יהיה תמיד. או שאהיה אומללה בסופ"שים או שאלמד להעסיק את עצמי.
הלימודים הם קצת מחסום בפני הדיכאון. זו הסיבה היחידה שאני רוצה לעבור טוב את הבחינה ואולי להמשיך לדוקטורט. כדי להמשיך להעסיק את עצמי. למצוא תעסוקה בכול השעות הבודדות האלו. הבנות גדולות. אחת בחו"ל והשנייה רוב הזמן עם החבר. לבן יש את העיסוקים שלו. למזלם, לא הורשתי להם את קללת הבדידות ואני מודה על כך.
איך משלימים עם הלבד? עם הידיעה שלעולם לא יהיה אחרת?
איך מתגברים על זה? לא להיות מוזמנים לשום מקום, לא באמצע השבוע ולא בסופו. בסופ"ש יותר קשה כי לא עובדים. אני מניחה שלא יענו לי משום שלא הייתי פעילה לאחרונה בפורום ולא הגבתי לאנשים. עסוקה בהתכוננות לבחינת הסיום לתואר השני.
תאמרו - יש לך בעל וילדים, וברור שזה הרבה הרבה יותר טוב מלבד, ועדיין - בלי ארוחות משפחתיות, בלי הזמנות לחברים. אין מפגשים, לא פיקניקים, לא על האש, לא חברות בבית קפה.
אם אני מנסה, התשובה בדרך כלל שלילית. צריכה להשלים עם העובדה המצערת שאני לא נורמלית. שככה זה יהיה תמיד. או שאהיה אומללה בסופ"שים או שאלמד להעסיק את עצמי.
הלימודים הם קצת מחסום בפני הדיכאון. זו הסיבה היחידה שאני רוצה לעבור טוב את הבחינה ואולי להמשיך לדוקטורט. כדי להמשיך להעסיק את עצמי. למצוא תעסוקה בכול השעות הבודדות האלו. הבנות גדולות. אחת בחו"ל והשנייה רוב הזמן עם החבר. לבן יש את העיסוקים שלו. למזלם, לא הורשתי להם את קללת הבדידות ואני מודה על כך.
איך משלימים עם הלבד? עם הידיעה שלעולם לא יהיה אחרת?
אני תיכף חוזרת לישון ( אתמול הלכתי לישון קצת הרבה אחרי midnight