לא מבינה עדיין...

[Hilla1987]

לא מבינה עדיין...

שלום..
אני חדשה כאן.. אני בת 25 ואיבדתי את אמא ששלי לפניי כשבועיים
בכל יום שעובר זה מרגיש שהכאב רק גדל.

אני לא יכולה בלעדיה. הלב שלי מרוסק לאבק.
איך ממשיכים הלאה?
האם אהיה שמחה שוב?

הילה.

 

[אשבל1]

הילה יקרה

אני מאוד משתתפת בצערך, מבינה את הכאב העצום, את חוסר האונים, ושולחת לך חיבוק

איך ממשיכים? החיים חזקים מהכל, עכשיו את בתוך אבל כבד והתחושה של אובדן שימחת החיים היא חלק ממאפייני תהליך האבל, אבל לאט, לאט חיים ישובו לפעום בתוכך, בינתיים ממליצה לחלוק בכאב, לשתף את הקרובים, וכמובן אנחנו כאן בשבילך.

 

[אור העצובה]

להילה

עצוב לי שאת כאן ואת כ"כ צעירה. מבינה את הכאב הבלתי נסבל ובוכה איתך. לשאלותייך ומנסיוני הלא ממושך (שנה וחצי): ממשיכים הלאה כי- כי אין ברירה, כי החיים חזקים ביותר, כי זה מה שאמא הייתה רוצה שתעשי, כי את בעצמך תהיי אמא. את תחווי בודאי רגעי אושר ושמחה. אמא תמיד תהיה שם איתך- בתוכך. הזמן לא מרפא, הוא משנה את גלגול הכאב. נסי להאחז בכל מה שאפשר- חברים, משפחה, הפורום הזה, כל מה שאפשר. לא ציינת ממה אמא נפטרה. מה שודאי הוא שהיא לא סובלת. את כן. כתבי מתי וכמה שבא לך.

אתך בכאבך למרות הזרות הוירטואלית

 

[מאי 282]

גם לי קשה להבין,איבדתי את אמי לפני חודש

ובכל זאת ממשיכים הלאה משום שהשגרה חזקה מאיתנו וטוב שהיא חזקה מאיתנו.

ואני יכולה לומר על עצמי שיש לי הרבה רגעים של צחוק ואושר,גם עכשיו עם כל הקושי,
אבל אין ספק שזה מהול בתחושת פיספוס גדולה ובצביטה בלב.

אתמול כשאספתי את הקטן מהגן אז הגננת סיפרה לי על ההתקדמות שלו בגן
והרגשתי צורך ללכת לאמא ולספר לה אבל משום שלא יכולתי...חשבתי לעצמי
איך אמשיך בלעדיה..איך..וזה רק מקרה בודד מאתמול,שקרה גם היום ויקרה
לוודאי גם מחר וממשיכים פשוט ממשיכים.