יופי שהבנת לגבי הטלית
אבל יש לך עוד שאלה -
"ואם קנאתי וחסרתי בנפש אז מה הבעיה? אבל הרווחתי מה שאני רציתי".
הבעיה רוחנית. זה שאתה לא מבין אותה, זה לא אומר שאין בעיה.
גם ילד בן חמש עשרה לא מבין מה הבעיה בלהתחיל לעשן. גם אם מסבירים לו.
כשהוא בן 35 מכור, מסריח, אחרי 70 ניסיונות כושלים להפסיק לעשן, לא מתקבל למקומות עבודה שהוא רוצה, משתעל, לא מצליח לרוץ למרחקים ושונא את עצמו נורא - הוא מבין. כשאבא שלו גומר צעיר בגלל מחלת הריאות המיוחדת למעשנים, בוודאי שהוא מבין.
אם אתה רוצה באמת להבין (הרי אתה שואל, אז בשביל מה? לא כדי להבין?), ומספר לי סודות על מרצדס שקנית, בלי להסביר לי את ההקשר לקנאה ולרווחים - איך אתה מצפה שאני אסביר לך? ככה, באוויר?
אז עניתי לך תשובה באוויר.
תראה מה קורה לאנשים שלא מבינים, וחושבים שהם מרוויחים:
כפרי אחד היה מוכר לבעל טחנת הקמח העירונית את החיטה שייצר בשדותיו. הוא היה מביא את הגרגרים בשקים בגודל אחיד, והקונה היה משלם לו מחיר מוסכם של מטבע זהב על כל שק.
דא עקא, שהכפרי לא ידע חשבון ואפילו לא לספור. כיצד יידע שהקונה לא מרמה אותו בחשבון? סופר את השקים ומשלם עבור פחות?
הציע המוכר, ששניהם יעמדו ויסתכלו על הפועל שפורק את השקים מעגלת הכפרי. על כל שק שיורד מהעגלה, הקונה שם אגורה בכלי. לאחר שתסתיים פריקת כל השקים, הכפרי יחזיר לו אגורת נחושת אחת, ויקבל ממנו מטבע זהב. אחר יתן לו אגורה שנייה, ויקבל מטבע שני. וכך עד שייגמרו האגורות מהכלי. כך לא צריך לספור ולא צריך לעשות חשבון.
הסכים הכפרי להיגיון הפשוט הזה. עמדו והתבוננו יחד, איך על כל שק מצטרפת עוד אגורה לכלי, והכלי מתמלא אגורות.
ראה הכפרי את הכלי מלא האגורות, וחמד אותן לעצמו. באין רואים, חפן חופן אגורות מהכלי והכניס לכיסו. כשהסתיימה הפריקה, העביר הכפרי את האגורות שבכלי אחת אחת לקונה, והוא העביר לו תמורת כל אחת מטבע זהב...