לא מאמינה לו
שלום.. שמי ירדן.. בת 19 ואני דיי חדשה פה.
כתבתי פורום לזוגיות ומצאתי את עצמי פה.. אז אני מקווה שתעזרו לי ואני לכם (עד כמה שאני יכולה)
הכל התחיל בכיתה י', הייתיע שקרנית פטלוגית ומלאת חברים (עד שהם גילו) בעיקבות הגילוי הזה נוצרה לי חרדת נטישה מאוד גדולה.
רק להבהיר שיש לי הכל: יש לי הורים מדהימים ותומכים! אני נאה ביותר, ולא היה חסר לי כלום בחיים. כנראה אולי היה חסר לי קצת צומת לב.
אז עברו שנתיים והכרתי את החבר הנוכחי שלי,(21) יש לו מנטליות שונה משלי ברמות. מבחינתי הוא גאון במובן המלא של המילה והכרנו דרך אתר הכרויות ( סתם נרשמתי ובלי תמונות ולא היה לי איפלו מנוי) ובכל זאת ניפגשנו. ודיי התאהבנו.
אז עברו שנתיים והקשר ממש שונה ממה שהתחלנו. במובן הממש רע. הוא התחיל להעדיף את החברים שלו על פני, שבוע לפני שהוא טס הוא גילה לי.
הוא טס עם החברים שלו עוד שלושה ימים ( יש לו חברים רווקים ששןתים בליי הפסקה ומעשינים).
הבעיה היא שאני לא סומכת עליו. הוא כל הזמן (בתדירות של חודש) נפרד ממני. והעיה היא שאין לו סיבה למה להיפרד.
אני ירדתי יותר מ5 קילו מרוב הדיכאון.
אני אוהבת אותו מאוד.. אני פשוט רואה אותו כמשהו יותר מסתם "חבר" והוא יודע את זה. וכל פעם אנחנו מדברים ומתמרמרים ואז חוזרים בסופו של דבר.
מה הפעם אני יכולה לעשות? להאמין לו שהכל יהיה בסדר?
שלום.. שמי ירדן.. בת 19 ואני דיי חדשה פה.
כתבתי פורום לזוגיות ומצאתי את עצמי פה.. אז אני מקווה שתעזרו לי ואני לכם (עד כמה שאני יכולה)
הכל התחיל בכיתה י', הייתיע שקרנית פטלוגית ומלאת חברים (עד שהם גילו) בעיקבות הגילוי הזה נוצרה לי חרדת נטישה מאוד גדולה.
רק להבהיר שיש לי הכל: יש לי הורים מדהימים ותומכים! אני נאה ביותר, ולא היה חסר לי כלום בחיים. כנראה אולי היה חסר לי קצת צומת לב.
אז עברו שנתיים והכרתי את החבר הנוכחי שלי,(21) יש לו מנטליות שונה משלי ברמות. מבחינתי הוא גאון במובן המלא של המילה והכרנו דרך אתר הכרויות ( סתם נרשמתי ובלי תמונות ולא היה לי איפלו מנוי) ובכל זאת ניפגשנו. ודיי התאהבנו.
אז עברו שנתיים והקשר ממש שונה ממה שהתחלנו. במובן הממש רע. הוא התחיל להעדיף את החברים שלו על פני, שבוע לפני שהוא טס הוא גילה לי.
הוא טס עם החברים שלו עוד שלושה ימים ( יש לו חברים רווקים ששןתים בליי הפסקה ומעשינים).
הבעיה היא שאני לא סומכת עליו. הוא כל הזמן (בתדירות של חודש) נפרד ממני. והעיה היא שאין לו סיבה למה להיפרד.
אני ירדתי יותר מ5 קילו מרוב הדיכאון.
אני אוהבת אותו מאוד.. אני פשוט רואה אותו כמשהו יותר מסתם "חבר" והוא יודע את זה. וכל פעם אנחנו מדברים ומתמרמרים ואז חוזרים בסופו של דבר.
מה הפעם אני יכולה לעשות? להאמין לו שהכל יהיה בסדר?
