בתחום אהבת נשים ואף פעם לא היה לי צורך להתעמת עם העולם שלי על נטיות המיניות שלי אבל אין סיכוי בעולם שהייתי מוותרת על החוויה לאהוב את האישה שלי. אנחנו רוצות לבנות חיים משותפים אבל כיוון שאצלינו זה כרוך בהריסת 2 משפחות עם ילדים אנחנו מנסות לקבל החלטות שפויות גם לטובת הילדים. לוותר על הנטיה שלי לאהוב נשים? לא הייתי בוחרת בזה במודע!
זה הדבר הכי יפה.. אמנם זה לא קל אצלי. אני חרדית. אבל אני לא הייתי מוותרת על זה לעולם! זה לוותר על כל מיני דברים שאתה אוהב בגלל אי נעימות מהחברה. זה כמו לא לאכול עוגה כי אתה מתבייש. .אז לוותר על זה? פשוט תאכל עוגה בבית אם אתה מתבייש..
אני בת 42 ובראיה לאחור אני חושבת שאהבתי נשים כל חיי וברמה האינטימית רק שלא מימשתי , הלכתי במסלול הרגיל של לימודים שרות צבאי לימודים גבוהים כמו שמצופה וכמובן חופה וקידושין כהלכתו במדינת ישראל....2 ילדים מדהימים, בעל לא רע בלשון המעטה....אבל כל השנים הללו הרגשתי שאני כבויה. לפני כשלוש שנים העזתי לממש את הרצון שלי ולו כדי לבדוק אם הטרוף וסחרור החושים שאני חיה עימם כל כך הרבה שנים זה אמיתי או רק פנטזיה וכשהיא תמומש אז אולי ארגע קצת? לא רק שלא נרגעתי הבנתי באיזה ברוך אני נמצאת....ההבנה שזה מה שאני רוצה אך חוטאת לעצמי כל כך הרבה זמן הובילה אותי לימים לא קלים עם בן זוגי שלא כל כך מבין בדיוק מה עובר עליי...לא כל כך מבין למה כלום לא מתפקד בבית כמו שתיפקד...ולא כל כך מבין את ההתרחקות הפיזית שלי ממנו וההעלמויות מהבית בלילות...אני בקשר עם אישה שמבוגרת ממני במספר שנים.. חוויתי איתה את כל מה שחיפשתי בחיי...אינטימיות רגשית וריגוש פיזי...שינוי מודעות עצמית ושינוי הרגלים מגונים בחיי שהתבטאו בשליטה אובססיבית בחיי...למה? כדי להיות עסוקה בשליטה ולא בסרט האמיתי.... גם היא נמצאת בקשר עם ילדים....ואנחנו מאוד מנסות לרסן את הרצון שלנו לממש מיידית את הקשר ומנסות כמו שכותבת "אהבה קצת אחרת" לקבל החלטות "שפויות" למען הילדים ולמען השפיות שלנו....אבל מאידך איפה יש באהבה עוצמתית כזאת שפיות?
ולא בעד שום הון... אז נכון,ההתחלה קשה...(כמו כל ההתחלות...) ניסיתי,גם את זה וגם את זה. נשארתי בזה.וטוב לי עם זה. יש לי גם את הפריוולגיהשיש לי הורים מופלאים ואחים נפלאים כך שה"יציאה" היתה חלקה. ולמי שזה נתקע בגרון...לא היה לי אלא לדפוק לו על הגב...ושיידפק... ולסיכום...לא...לא הייתי משנה ומשתנה...
אם הייתה לי אפשרות. למה? כי הכי נוח להיות כמה שיותר קונפורמי בקו הנורמה. באותה הזדמנות, הייתי משתנה לבן נוצרי ושוב מאותה הסיבה: להיות במיעוט זה מאבק ופחות קשה להיות עם הרוב (וכאן אני מתכוונת למיעוט נשי לא מבחינה מספרית אלא מבחינה פוליטית חברתית).
אני לא הייתי מוותרת. אולי כי אני אישית לא מרגישה שנתקלתי בקשיים גדולים בגלל היותי לסבית, וגם כי ממש טוב לי היום עם זה וגם כי מעולם לא שאפתי להיות קונבנציונאלית, בשום דבר, גם אם לא הייתי לסבית, הייתי בטח לא קונבנציואנלית בשאר הדברים
זה שאני לסבית. לא הייתי משנה את זה בעד שום הון. אני אוהבת נשים וטוב לי ככה. למרות שזה לא קל וזה הרבה בדידות ואני בקושי מכירה בנות לסביות, לא הייתי משנה את זה, מעדיפה למות בודדה ולהמשיך להיות מי שאני.