ילד עם דרגות
New member
'לא..לא אל תדאגי..
מחכה..איפה שתהיי..' חודש ושלושה שבועות. חודש ושלושה שבועות של עליות וירידות, אושר ושמחה שאין כמוה. אני לא מחזיק את זה יותר... זה ממש לא היה התאהבות קלילה וחיבור פשוט, זו אהבה אמיתית עם חיבור שקשה להשיג... היו לי אהבות,היו לי חברים וחברות, אבל בחיים לא הרגשתי ככה כלפי בנאדם. אני מחובר אליו,הוא חלק ממני. אני יודע מה עובר עליו מבלי שהוא יגיד לי,אני יודע מה הוא חושב ואיך הוא מרגיש. שנינו אנשים פתוחים מאוד מבחוץ,אבל כשמגיעים לנושאים כאלו ואחרים אנחנו ביישנים ומסוגרים.. והיינו שני האנשים הכי פתוחים בהכל...באמת שלא משנה מה,אמרנו הכל. כל דבר טפשי,כל דבר חשוב. מההתחלה. יושבים ביחד ורק צוחקים ומחייכים.מאושרים מכלום,כמו זוג מטומטמים. רק צריכים אחד את השני. מחכים כל הזמן לרגע שנפגש...וכל רגע כזה הוא יקר...הוא עושה מאמצים כדי לפגוש אותי ושלא ידעו כדי שהוא לא יסתבך..ואני,עד שאני משתחרר לכמה שעות או מקבל חופש.. אם אחד מאיתנו היה מרגיש נורא,שיחה קצרה הייתה הופכת הכל... התאמצנו כל כך להפגש ולהתגבר והיינו באמת מאושרים. זה אולי זמן קצר,כשמסתכלים. אבל אני רואה את זה כמו שנים, הוא מכיר אותי,את הכל. ואני אותו... הוא אומר שאני הבנאדם שהוא רוצה להתחתן ולגדל ילדים איתו...ולהזדקן ביחד... ואני מרגיש בידיוק ככה... אני באמת לא יודע איך לתאר את זה כדי שזה לא ישמע מטופש ודבר של מה בכך. אני אוהב אותו כל כך. אחרי חודש ביחד הוא טס. לצאת קצת מהבית,לראות עולם ולעבוד... נשארתי פה,מתפקד עם חצי לב. ולא,זו לא מטאפורה. נשמתי,הרגשתי את החזה שלי, את הפעימות..ואני מרגיש רק חצי מהלב שלי. כל נשימה שלי קטנה יותר,כאילו כבר אין לי מה למלא. כשהייתי איתו נשמתי עמוק..עם הרבה אוויר.. וזה אף פעם לא היה מספיק... כשהתחבקנו זה אף פעם לא היה מספיק... כשאמרתי לו שאני אוהב אותו זה אף פעם לא איבד מהערך של זה... שום דבר לא מספיק. רק עוד ועוד. עוד לראות,עוד להיות ועוד להרגיש. בד"כ זה עובר בימים הראשונים..אבל זה לא עבר, ואני בטוח שזה גם לא היה עובר. זה השבוע השלישי כבר שהוא לא פה... בסופ"ש הראשון אני לא הפסקתי לבכות. היו לי רק פעמיים בחיים שבכיתי ככה וזה לא היה בגלל אהבה. בכיתי עמוק מבפנים ולא הצלחתי להפסיק,נרגעתי לכמה שניות וזה שוב חזר.שלושה ימים,וזה לא מפסיק. כאב לי הראש,כאב לי הלב.הפנים שלי.... אחרי שלושה ימים דיברנו,הוא כבר היה שם..והכל בסדר... די נרגעתי,אבל הפעם בכיתי כי קשה לי שאנחנו מדברים ושהוא רחוק ממני. התחלנו לדבר די באופן סדיר באימיילים כמו שהיינו עושים גם כשהוא היה בארץ...ואז התחלנו לדבר ביום יום במסנג'ר (מה הייתי עושה בשביל שזה יסתדר) ..וזה היה , באמת שכן, אבל הסתדרנו,וצחקנו...והתגעגענו המון..אבל חשבתי שהגעתי לשלב שבו אני צריך לעכל את זה שהוא לא בארץ, ושהנה,יש לי כמה חודשים רעים לחכות..ואני רק צריך להעביר אותם...והוא יחזור..וניהיה ביחד.. לפני שהוא טס הוא בכה וביקש שאני לא אחכה לו.שאני לא אעצור את החיים שלי..ורק אשב ואחכה לו. אבל זה מה שאני רוצה,מה שאני באמת רוצה,זה להיות איתו. יותר מכל דבר אחר בעולם. השתדלתי מאוד והתאפקתי לא לבקש ממנו לחזור,אחרי הכל זה משהו שהוא כן רוצה לעשות.... אבל יום אחד כשהוא התקשר נשברתי,הוא שמע את הקול שלי רועד ומבקש שיחזור. שזה כל מה שאני רוצה...הוא שמע אותי בוכה. הרגשתי רע עם זה שאמרתי לו את זה,אבל לא התחרטתי על מה שאמרתי. היו לי תוכניות,שבערו לי כל כך, יצאתי בשבילם נגד המשפחה שלי,נגד עצמי ונגד הטבע. עברתי דברים לא קלים בכלל..והנה,מה שלא חשבתי שיקרה בחיים,קרה...אני דוחה את התוכניות שלי,אני רוצה משהו יותר מאשר לממש אותם. רק להיות איתו. זה מה שאני מבקש... נמאס לי כבר לבכות... הוא כל הזמן אמר לי שהוא לא מפסיק לחשוב עליי...הוא מתגעגע...וגם אני,מאוד. ובכל פעם שהוא שמע אותי בטלפון הוא ממש החזיק את עצמו...ובכה..הוא היה ממש שקט ולא ידעתי את זה בכלל.. ואני בפעמים הראשונות ששמעתי אותו בכלל לא החזקתי את עצמי,גם ככה הייתי בלי אנשים לידי.. אתמול דיברנו...הוא החזיק את השרשרת עם השמות שלנו..מה שהבאתי לו..יש לזה ערך יקר לשנינו... והוא ידע מה הוא הולך להגיד לי. זה היה אחרי יומיים שלא יצא לנו לדבר, ושנינו היינו ברגשות מעורבים. הוא ביקש שאני אפסיק לחכות,שזה רק כואב לשנינו.... הייתי מספר לו על המחשבות שלי ועל איך שאני מרגיש..כמו שאנחנו תמיד עושים... והוא יודע כמה שכואב לי ואיך אני לא אוהב את העובדה שהוא נמצא שם ואני מת שהוא יחזור. הוא רוצה שזה ייפסק.גם אני רוצה. נמאס לי שזה כואב ככה...אני לא יכול יותר להחזיק את זה בפנים... אני רוצה שהוא יחזור ושניהיה ביחד. אני מוכן לחכות לו כמה שצריך. אבל הוא רוצה להישאר שם... וככה זה לא יילך... נפרדנו.... האהבה שלי,חצי ממני....כבר לא איתי. אני יודע שקשה לו וכואב לו בידיוק כמוני. הוא בוכה כשאין איתו אנשים. קשה לו לעבוד. אני אמור להתגבר על זה,לא? לעבור הלאה... מספיק,זה לא יילך... אבל אני לא יכול לחשוב ככה בכלל. אני לא מוכן לוותר עליו,בחור שיקר לי כל כך. היו לנו בעיות גם כשהוא היה בארץ,וברגע אחד שאני כמעט ויתרתי ואמרתי לו שיהיה לו בהצלחה,שמעתי את הקול שלו נשבר...בדיוק כמו שהקול שלי נשבר כשביקשתי שיחזור...והוא אמר שאני אפסיק עם זה,והוא לא רוצה להפרד ממני ככה לפני שהוא טס.. לא חשבתי בחיים שאני אשמע אותו ככה. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי באותו הרגע. הוא כל הזמן אמר לי שאני בנאדם מדהים ומיוחד..ושאני יכול להשיג כל דבר שאני רוצה...ועכשיו הוא אומר שאני יכול להיות מאושר...למצוא מישהו ויהיה לנו טוב..בגלל מי שאני.. אני לא יכול ולא מסוגל לראות את עצמי עם מישהו אחר,ובמיוחד לא אותו. אני גם לא רוצה. אני לא יכול לוותר על זה,באמת שלא. זה קשר מיוחד מאוד.... אני שוכב במיטה ומאז שדיברנו,שעברו כבר מעל 12 שעות,אני כל הזמן בפרצי בכי מתישים וכואבים וזה לא נפסק, כמו אותו סופ"ש,שחשבתי שזה לא יקרה יותר...אבל עכשיו זה כואב יותר. לא יודע מה לעשות עם עצמי,לא רוצה לאכול. רק להיות איתו.. אני מאוד רוצה לטוס אליו.. שיראה אותי,שיבין שכן אפשר. הוא מפחד שהוא יאבד אותי ואני אפסיק לדבר איתו... קצת קשה לדבר עכשיו... כוואב לו כל כך על מה שהוא עושה לי,ואני רוצה לדבר ולראות ולנסות להבין... ולהיות חבר טוב שלו עכשיו זה יהיה הדבר הכי קשה לעשות מבחינתי,ככה זה אצלי... חבר טוב שלו וקרוב..אבל לא איתו.. אולי אני סתם אופטימי...אבל אחרי כל מה שעברנו,ועברנו הרבה מאוד משברים בחודש ארוך... אני לא חושב שאפשר לוותר.. אני רוצה להחזיר אותו לארץ...וכרגע הוא לא רוצה... אבל הוא יחזור, בטוח. אני לא מבין איך אפשר להפרד ממישהו שאתה אוהב כל כך, וזה לא חד-צדדי. לא עושים דבר כזה... עכשיו לשנינו כואב מאוד, הוא חשב שזה יקל עלי כאן. זה ממש לא. ועכשיו הוא מצטער שהוא לא עשה את זה כמו שצריך,עם חיבוק והכל,לפני הטיסה. פרידה פיזית כן הייתה,אבל אמרנו שאנחנו נשארים בקשר,התחבקנו ובכינו. ונשארנו ביחד. הוא מצטער שהפרדה השניה לא כזאתי..ושזה ככה.. הוא אמר שהוא אוהב אותי..ושהוא תמיד יאהב אותי..ובחיים הוא לא ישכח את כל הרגעים שהיו לנו ביחד... אוהבים ונפרדים??!?!?!?!?!??? אני משתגע מזה!! זה לא...זה פשוט לא צריך להיות ככה... ואני לא מאמין שזה קורה...הוא לא באמת רוצה את זה.. זה רק בגלל שכואב ושקשה.. אני לא מבין את זה...אני באמת לא מבין את זה!!!!! זה כל כך חזק... כל כך כואב... אולי תגידו שזה רק עיניין של זמן.... אבל הכל זה רק עיניין של זמן.. ואני שונא זמנים.. אני רק רוצה שניהיה ביחד...ואנחנו ניהיה מאושרים ביחד.. אני אעשה הכל בשביל זה... 'את..לקחת את נשמתי, את תמיד...תמיד תהיי איתי..'
מחכה..איפה שתהיי..' חודש ושלושה שבועות. חודש ושלושה שבועות של עליות וירידות, אושר ושמחה שאין כמוה. אני לא מחזיק את זה יותר... זה ממש לא היה התאהבות קלילה וחיבור פשוט, זו אהבה אמיתית עם חיבור שקשה להשיג... היו לי אהבות,היו לי חברים וחברות, אבל בחיים לא הרגשתי ככה כלפי בנאדם. אני מחובר אליו,הוא חלק ממני. אני יודע מה עובר עליו מבלי שהוא יגיד לי,אני יודע מה הוא חושב ואיך הוא מרגיש. שנינו אנשים פתוחים מאוד מבחוץ,אבל כשמגיעים לנושאים כאלו ואחרים אנחנו ביישנים ומסוגרים.. והיינו שני האנשים הכי פתוחים בהכל...באמת שלא משנה מה,אמרנו הכל. כל דבר טפשי,כל דבר חשוב. מההתחלה. יושבים ביחד ורק צוחקים ומחייכים.מאושרים מכלום,כמו זוג מטומטמים. רק צריכים אחד את השני. מחכים כל הזמן לרגע שנפגש...וכל רגע כזה הוא יקר...הוא עושה מאמצים כדי לפגוש אותי ושלא ידעו כדי שהוא לא יסתבך..ואני,עד שאני משתחרר לכמה שעות או מקבל חופש.. אם אחד מאיתנו היה מרגיש נורא,שיחה קצרה הייתה הופכת הכל... התאמצנו כל כך להפגש ולהתגבר והיינו באמת מאושרים. זה אולי זמן קצר,כשמסתכלים. אבל אני רואה את זה כמו שנים, הוא מכיר אותי,את הכל. ואני אותו... הוא אומר שאני הבנאדם שהוא רוצה להתחתן ולגדל ילדים איתו...ולהזדקן ביחד... ואני מרגיש בידיוק ככה... אני באמת לא יודע איך לתאר את זה כדי שזה לא ישמע מטופש ודבר של מה בכך. אני אוהב אותו כל כך. אחרי חודש ביחד הוא טס. לצאת קצת מהבית,לראות עולם ולעבוד... נשארתי פה,מתפקד עם חצי לב. ולא,זו לא מטאפורה. נשמתי,הרגשתי את החזה שלי, את הפעימות..ואני מרגיש רק חצי מהלב שלי. כל נשימה שלי קטנה יותר,כאילו כבר אין לי מה למלא. כשהייתי איתו נשמתי עמוק..עם הרבה אוויר.. וזה אף פעם לא היה מספיק... כשהתחבקנו זה אף פעם לא היה מספיק... כשאמרתי לו שאני אוהב אותו זה אף פעם לא איבד מהערך של זה... שום דבר לא מספיק. רק עוד ועוד. עוד לראות,עוד להיות ועוד להרגיש. בד"כ זה עובר בימים הראשונים..אבל זה לא עבר, ואני בטוח שזה גם לא היה עובר. זה השבוע השלישי כבר שהוא לא פה... בסופ"ש הראשון אני לא הפסקתי לבכות. היו לי רק פעמיים בחיים שבכיתי ככה וזה לא היה בגלל אהבה. בכיתי עמוק מבפנים ולא הצלחתי להפסיק,נרגעתי לכמה שניות וזה שוב חזר.שלושה ימים,וזה לא מפסיק. כאב לי הראש,כאב לי הלב.הפנים שלי.... אחרי שלושה ימים דיברנו,הוא כבר היה שם..והכל בסדר... די נרגעתי,אבל הפעם בכיתי כי קשה לי שאנחנו מדברים ושהוא רחוק ממני. התחלנו לדבר די באופן סדיר באימיילים כמו שהיינו עושים גם כשהוא היה בארץ...ואז התחלנו לדבר ביום יום במסנג'ר (מה הייתי עושה בשביל שזה יסתדר) ..וזה היה , באמת שכן, אבל הסתדרנו,וצחקנו...והתגעגענו המון..אבל חשבתי שהגעתי לשלב שבו אני צריך לעכל את זה שהוא לא בארץ, ושהנה,יש לי כמה חודשים רעים לחכות..ואני רק צריך להעביר אותם...והוא יחזור..וניהיה ביחד.. לפני שהוא טס הוא בכה וביקש שאני לא אחכה לו.שאני לא אעצור את החיים שלי..ורק אשב ואחכה לו. אבל זה מה שאני רוצה,מה שאני באמת רוצה,זה להיות איתו. יותר מכל דבר אחר בעולם. השתדלתי מאוד והתאפקתי לא לבקש ממנו לחזור,אחרי הכל זה משהו שהוא כן רוצה לעשות.... אבל יום אחד כשהוא התקשר נשברתי,הוא שמע את הקול שלי רועד ומבקש שיחזור. שזה כל מה שאני רוצה...הוא שמע אותי בוכה. הרגשתי רע עם זה שאמרתי לו את זה,אבל לא התחרטתי על מה שאמרתי. היו לי תוכניות,שבערו לי כל כך, יצאתי בשבילם נגד המשפחה שלי,נגד עצמי ונגד הטבע. עברתי דברים לא קלים בכלל..והנה,מה שלא חשבתי שיקרה בחיים,קרה...אני דוחה את התוכניות שלי,אני רוצה משהו יותר מאשר לממש אותם. רק להיות איתו. זה מה שאני מבקש... נמאס לי כבר לבכות... הוא כל הזמן אמר לי שהוא לא מפסיק לחשוב עליי...הוא מתגעגע...וגם אני,מאוד. ובכל פעם שהוא שמע אותי בטלפון הוא ממש החזיק את עצמו...ובכה..הוא היה ממש שקט ולא ידעתי את זה בכלל.. ואני בפעמים הראשונות ששמעתי אותו בכלל לא החזקתי את עצמי,גם ככה הייתי בלי אנשים לידי.. אתמול דיברנו...הוא החזיק את השרשרת עם השמות שלנו..מה שהבאתי לו..יש לזה ערך יקר לשנינו... והוא ידע מה הוא הולך להגיד לי. זה היה אחרי יומיים שלא יצא לנו לדבר, ושנינו היינו ברגשות מעורבים. הוא ביקש שאני אפסיק לחכות,שזה רק כואב לשנינו.... הייתי מספר לו על המחשבות שלי ועל איך שאני מרגיש..כמו שאנחנו תמיד עושים... והוא יודע כמה שכואב לי ואיך אני לא אוהב את העובדה שהוא נמצא שם ואני מת שהוא יחזור. הוא רוצה שזה ייפסק.גם אני רוצה. נמאס לי שזה כואב ככה...אני לא יכול יותר להחזיק את זה בפנים... אני רוצה שהוא יחזור ושניהיה ביחד. אני מוכן לחכות לו כמה שצריך. אבל הוא רוצה להישאר שם... וככה זה לא יילך... נפרדנו.... האהבה שלי,חצי ממני....כבר לא איתי. אני יודע שקשה לו וכואב לו בידיוק כמוני. הוא בוכה כשאין איתו אנשים. קשה לו לעבוד. אני אמור להתגבר על זה,לא? לעבור הלאה... מספיק,זה לא יילך... אבל אני לא יכול לחשוב ככה בכלל. אני לא מוכן לוותר עליו,בחור שיקר לי כל כך. היו לנו בעיות גם כשהוא היה בארץ,וברגע אחד שאני כמעט ויתרתי ואמרתי לו שיהיה לו בהצלחה,שמעתי את הקול שלו נשבר...בדיוק כמו שהקול שלי נשבר כשביקשתי שיחזור...והוא אמר שאני אפסיק עם זה,והוא לא רוצה להפרד ממני ככה לפני שהוא טס.. לא חשבתי בחיים שאני אשמע אותו ככה. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי באותו הרגע. הוא כל הזמן אמר לי שאני בנאדם מדהים ומיוחד..ושאני יכול להשיג כל דבר שאני רוצה...ועכשיו הוא אומר שאני יכול להיות מאושר...למצוא מישהו ויהיה לנו טוב..בגלל מי שאני.. אני לא יכול ולא מסוגל לראות את עצמי עם מישהו אחר,ובמיוחד לא אותו. אני גם לא רוצה. אני לא יכול לוותר על זה,באמת שלא. זה קשר מיוחד מאוד.... אני שוכב במיטה ומאז שדיברנו,שעברו כבר מעל 12 שעות,אני כל הזמן בפרצי בכי מתישים וכואבים וזה לא נפסק, כמו אותו סופ"ש,שחשבתי שזה לא יקרה יותר...אבל עכשיו זה כואב יותר. לא יודע מה לעשות עם עצמי,לא רוצה לאכול. רק להיות איתו.. אני מאוד רוצה לטוס אליו.. שיראה אותי,שיבין שכן אפשר. הוא מפחד שהוא יאבד אותי ואני אפסיק לדבר איתו... קצת קשה לדבר עכשיו... כוואב לו כל כך על מה שהוא עושה לי,ואני רוצה לדבר ולראות ולנסות להבין... ולהיות חבר טוב שלו עכשיו זה יהיה הדבר הכי קשה לעשות מבחינתי,ככה זה אצלי... חבר טוב שלו וקרוב..אבל לא איתו.. אולי אני סתם אופטימי...אבל אחרי כל מה שעברנו,ועברנו הרבה מאוד משברים בחודש ארוך... אני לא חושב שאפשר לוותר.. אני רוצה להחזיר אותו לארץ...וכרגע הוא לא רוצה... אבל הוא יחזור, בטוח. אני לא מבין איך אפשר להפרד ממישהו שאתה אוהב כל כך, וזה לא חד-צדדי. לא עושים דבר כזה... עכשיו לשנינו כואב מאוד, הוא חשב שזה יקל עלי כאן. זה ממש לא. ועכשיו הוא מצטער שהוא לא עשה את זה כמו שצריך,עם חיבוק והכל,לפני הטיסה. פרידה פיזית כן הייתה,אבל אמרנו שאנחנו נשארים בקשר,התחבקנו ובכינו. ונשארנו ביחד. הוא מצטער שהפרדה השניה לא כזאתי..ושזה ככה.. הוא אמר שהוא אוהב אותי..ושהוא תמיד יאהב אותי..ובחיים הוא לא ישכח את כל הרגעים שהיו לנו ביחד... אוהבים ונפרדים??!?!?!?!?!??? אני משתגע מזה!! זה לא...זה פשוט לא צריך להיות ככה... ואני לא מאמין שזה קורה...הוא לא באמת רוצה את זה.. זה רק בגלל שכואב ושקשה.. אני לא מבין את זה...אני באמת לא מבין את זה!!!!! זה כל כך חזק... כל כך כואב... אולי תגידו שזה רק עיניין של זמן.... אבל הכל זה רק עיניין של זמן.. ואני שונא זמנים.. אני רק רוצה שניהיה ביחד...ואנחנו ניהיה מאושרים ביחד.. אני אעשה הכל בשביל זה... 'את..לקחת את נשמתי, את תמיד...תמיד תהיי איתי..'
