"לא יסור ממנה"???

[B a m b i]

"לא יסור ממנה"???

השבוע הייתי אצל ההורים בשבת. זו כבר בעיה בפני עצמה, אבל בכל אופן, כיבוד הורים זה לא דבר שיש לזלזל בו, ביחוד עם איך שאמא מבשלת.

אז עם זה שאבא שלי לאט לאט הופך להיות חומייני, כבר השלמתי. אבל יש דבר שתמיד שכאני אצלם אני חושב עליו. למה בעצם יצאתי ככה??? ולא שלא טוב לי עם איך שאני, אבל כל אחד יודע שכשיש אחלה אוכל בבית, אז לא הולכים לרעות בשדות זרים (בטח לא באופן קבוע). ובקיצור, אם הוא היה מחנך אותי כמו שצריך וכמו שמתאים לי, אם הוא לא היה טועה בחינוך שלי (והוא טעה בגדול), מה הסיכוי שהייתי יוצא ככה???

או בקיצור, אני חייב לו הכרת הטוב על זה? שלכם תמיד במבי,

 

[stאסתי]

אאווו השאלה הגדולה

אשמת מי זה? או זכותו של מי זה? היתה תקופה ארוכה שאמרתי לעצמי שהכל אשמת ההורים (פרויד די תמך בי בנושא) וזכורה לי ארוחת ערב לפני זמן קצר שישבנו בחברת כמה חברי משפחה ואמא שלי אמרה "לפחות מהבן שלי יש לי נחת" אז אמרתי לה "אמא 1 מתוך 3 זה לא כזה הצלחה,כנראה שהבעיה לא בי ובאחותי". זה כמובן השתיק אותה (עד שהגענו לחדר במלון שם היא פתחה את הפה..) אז נכון שהם נתנו לנו גג,כסף,אוכל,לימודים..וצריך להכיר להם תודה על כך ורבות. אבל צריך תמיד לזכור שאלה החיים שלנו.

 

[בעיקר כופר]

המון תלוי בחינוך

הרבה אנשים שקיבלו חינוך נורמלי וסטנדרטי לא העלו בדעתם לבדוק בצורה רצינית את הדת שלהם. הטעויות שלו בחינוך לא גרמו לך לצאת בשאלה, אלא גרמו לך להתחיל להטיל ספק. מכאן ואילך הכל תלוי בך. ברור שאתה חייב לו הכרת הטוב, בזכותו "גילית את האור"

 

[Le Fay]

בטח חייב לו!

ואמש'לי היתה אומרת על כאלה: לא נורא, יהיו לך ילדים, הם עוד יחזירו לך. "כשיש אחלה אוכל בבית לא הולכים לרעות בשדות זרים"? כן, בטח.

 

[מיכל25אב]

בדיוק מה שאמא שלי אומרת

ואגב,אבא שלי אומר שאמא שלו תמיד אמרה לו שהילדים שלו יחזירו לו-והם באמת החזירו....

 

[Le Fay]

../images/Emo6.gif

גם אמ'שלי מדברת מניסיון...

 

[Mr Majar]

חייב גם חייב

תקופה ארוכה היתה לי טינה כלפי ההורים שלי על הרבה דברים היום אני מבין שלא משנה מה קרה לי וכמה היה לי קשה הפכתי למי שאני בזכות (או באשמת, תלוי את מי שואלים) הדברים האלה. בקשר לשאלה, אם אתה אוהב היכן שאתה נמצא תגיד תודה. לא אוהב, לא נורא.

 

[אנדרנליסט]

כשאימי אומרת לי,

שהיא תירש גיהנם על מה שאני עושה, אני מרגיע אותה (או שלא) ואומר לה שזה לגמרי לא באשמתה, שאת ההחלטות שלי אני עושה כאדם מבוגר ואני יישות נפרדת כלפי שמיה, וכמו שאף אחד לא יזרוק אותה לכלא על מעשי אחרי גיל 18 כך גם לא יענישו אותה בשמים על מעשי. אני מקווה שזה מרגיע אותה, כי היא משתתקת (עד הפעם הבאה).

 

[יורָה דעה]

קרוב לוודאי שאם לא היו כופים עלי

את הדת בצורה שבה כפו בבית הוריי, לא היה בי כזה צורך חזק להתמרד. אבל מכיוון שתמיד הייתי נונקנפורמיסטית וסקרנית וההורים שלי לא ידעו איך להתמודד איתי - הם עשו את כל הטעויות האפשריות. וכאמור היום הם אוכלים את החרא שהם בישלו! (והם ימותו לפני שהם יודו בטעותם!) אבל למה בכלל להסתכל על זה בתור אשמה??? כל עוד טוב לנו בדרך בה בחרנו מה זה משנה מה או מי גרם לכך?