לא יכולתי להתאפק
לפני שנים רבות הוביל בחור צעיר עדר יאקים אל ההרים. לאחר כמה שעות הליכה הוא נשכב על העשב והסתכל אל פסגות ההרים המושלגות. לפתע הוא הבחין במשהו מבריק מרחוק. הבחור הסקרן החל לטפס על ההר כדי לראות מהו העצם המבריק.לאחר טיפוס קשה על ההר הגיע הנער למנזר נטוש. לבו דפק בחוזקה, אך סקרנותו גברה... הוא פתח לאט לאט את השער של המנזר . מתוך המנזר בקע קול מחריש אוזניים: ''אתה תהיה כהן הדת הנצחי של המנזר! מהרגע הזה מוטלת עלייך החובה לשמור על המנזר ולהביא הרמוניה ושלווה לכל סביבתו!' מהרגע הזה - הנער לא עזב עוד את המנזר והפך ללָמָה (כוהן דת)!'' הלָמָה הצעיר נקשר מאוד למקום. בתוך המנזר הוא מצא שפע של מזון וספרים. הספרים מילאו את כל חייו כשהוא מבודד משאר העולם. תוך זמן קצר הוא רכש ידע רב. עברו כמה שנים ובאחד הלילות, ליל ירח מלא, הלמה סיים לקרוא את הספר האחרון. במשך הלילה התחילה צורתו של הלמה להשתנות.... מי שהיה רואה אותו היה חושב שעומדת לפניו מפלצת... על גופו צמח שיער אפור, סמיך וארוך. הוא גדל והתרחב עד שהכפיל ושילש את גודלו! הלמה הפך ליֶטִי! הלילה חלף, השמש זרחה והיטי חזר להיות הלמה של המנזר הבודד. חלפו שנים רבות. שתי ממלכות באזור רכס ההימליה חגגו את החתונה המלכותית של הנסיכה בריקוטי והנסיך סונגטסן. לאחר החתונה המפוארת יצאו בני הזוג הצעירים בדרכם אל ממלכתו של הנסיך כשהם מלווים בפמליה מפוארת, בגדוד של חיילים ובאוצרות רבים. הדרך הייתה ארוכה ומעייפת. ממרחקים ראה הלמה את התהלוכה המרשימה. מעולם לא ראה כל כך הרבה אנשים באזור. מעולם הוא לא ראה שיירה כה מפוארת. הלילה ירד והשיירה המלכותית החליטה לעצור ולהקים את מחנה השינה למרגלות ההר. לאור הירח, הוקמו האוהלים והוכנה הסעודה. לאחר הסעודה הדשנה והיום המפרך - הנסיך והנסיכה וכל הפמליה המלכותית שקעו בשינה עמוקה. עברה שעה ועוד שעה ועננים כיסו את הירח. מתוך החשיכה הגיחו דמויות שהתקרבו אל המחנה. בשקט מוחלט הם נעו סביב החיילים והמשרתים הישנים. תוך זמן קצר הם הגיעו לאוהל שבתוכו אוכסנו אוצרות הזוג הצעיר. לאחר שלקחו את האוצרות למקום מסתור מחוץ למחנה חזרו השודדים לאוהל המלכותי. השודדים הרגו את השומרים, קשרו את הנסיך וחטפו את הנסיכה! הנסיך סונגטסן הביט חסר אונים באשתו המתרחקת. השודדים לקחו את הנסיכה ואת האוצרות אל ההרים אך לא עבר זמן רב והם הבחינו בדמות מפלצתית שעמדה בדרכם. ''זה היטי!'' זעק אחד השודדים! כולם הביטו באימה על היצור המפחיד. לפתע התפזרו העננים והירח המלא נראה בשמיים. היטי התנשא זוהר אל מול הירח. אחד השודדים האמיצים ניסה לפגוע ביטי אבל היטי הניף אותו גבוה מעל ראשו וזרק אותו למרחק של מטרים רבים! השודדים האחרים ראו את המעשה וברחו. הנסיכה בריקוטי שכבה נדהמת על הקרקע לרגלי היטי. האוצרות היו מוטלים על האדמה סביבם. היטי עזר לנסיכה לעמוד, אך לפני שהוא הספיק להרים את מבטו הוא ראה את חיילי המשמר שהקיפו אותו! ''תפסו אותו!'' צעד מפקד המשמר! ''המפלצת שתפה פעולה עם חבורת השודדים שחטפה את הנסיכה!'' החיילים ירו חצים וחניתות לעבר היטי הנדהם. היטי נפגע בגופו, אך יותר מכל - נפגע בנפשו... לאחר מאמצים רבים הצליח לברוח מהחיילים וחזר למנזר שבהר. שם, מנותק משאר העולם, הוא החלים מפצעיו והשתדל לא לצאת עוד מהמנזר. השיירה המלכותית הגיעה סוף סוף ליעדה. כל הדרך ניסתה הנסיכה לשכנע את בעלה הנסיך סונגטסן שהיטי לא היה חלק מהמזימה אלא הציל אותה מהשודדים. לא עזרו הדמעות... הנסיך לא השתכנע. הוא גם לא הסכים לבקשתה של הנסיכה לחפש את היטי ולבקש את סליחתו על האשמת השווא. הנסיכה הייתה אומללה... היא עזבה את מולדתה, היא חיה כעת בממלכה מרוחקת עם אנשים שאותם לא ממש הבינה. מעל לכל רבצה על מצפונה אותה תקרית עצובה עם היטי. חיילי בעלה פגעו ביצור בלי סיבה. לאחר חודשים של עצב ונקיפות מצפון, החליטה הנסיכה לעשות מעשה! היא תצא בחיפוש אחר היטי. אם בעלה לא יכול להתנצל - היא תעשה זאת במקומו! בלילה ללא ירח ארזה הנסיכה בריקוטי תרמיל קטן ובו בגדים ומזון ויצאה אל ההרים. לאחר כמה ימים התחיל הנוף להיות מוכר. נראה היה שזהו המקום שבו פגשה את היטי. היא התיישבה על סלע גדול וחיכתה.... חלפו שעות וימים והיטי לא נראה לעין. בערב קריר שנשבה בו רוח חזקה שמעה הנסיכה רשרוש מאחוריה. היא קיוותה שיהיה זה היטי. הנסיכה הסתובבה ולאכזבתה ראתה רק נזיר זקן וכפוף. הנזיר, או כפי שאתם כבר בוודאי מנחשים - הלמה מהמנזר הבודד, ניגש אל הנסיכה בריקוטי ושאל אותה למעשיה. ''אני מחכה כאן כבר ימים רבים. הלכתי מרחק רב כדי לפגוש את היטי'' אמרה הנסיכה. הנסיכה סיפרה ללמה את סיפור הצלתה מידי השודדים. הלמה הבין כבר במה מדובר וזכר היטב את האירוע אבל הוא עשה את עצמו כלא מבין ולא מכיר! ''אני אעזור לך למצוא את היטי!'' אמר הלמה, ''אבל עלייך להבטיח לי שלא תגלי לנפש חיה איפה הוא נמצא. היטי שבוי בידי האלים. אם תגלי את מקום הימצאו זה יכעיס מאוד את האלים והם יטילו עלינו קללה!'' הלמה הוביל את הנסיכה במעלה ההר. לבסוף הם הגיעו למנזר יפהפה שנראה כאילו הוא תלוי בין שמים וארץ. הנסיכה הייתה מוקסמת מהמקום. ''את בוודאי רעבה'' אמר הלמה. ''אני אמנם רעבה, אבל הרבה יותר מזה אני קצרת רוח. אני מאוד מחכה לפגישה עם היטי.'' הנסיכה אכלה את המזון שהניח לפניה הנזיר והביטה בשמש השוקעת. הלילה היה ליל ירח מלא. הירח האיר את השמים והאיר את המנזר היפה ואת ההרים סביבו. לפתע הלמה כרע על האדמה, הסתכל אל הירח והפך לאט לאט ליצור גדול ושעיר. הנסיכה פתחה את עיניה לרווחה! הלמה הוא היטי! ''אני לא מאמינה! אתה הוא היטי!'' אמרה הנסיכה כשדמעות בעיניה ''אני באתי לכאן לבקש את סליחתך. בעלי ואנשיו חטאו וחשבו שאתה מנסה לחטוף אותי. הם לא האמינו לי כשאמרתי להם שההפך הוא הנכון.'' ''לא את צריכה להתנצל. אני נמצא כאן כדי לעזור לאלה שעל ההר ולאלה העוברים בקרבתו. היית זקוקה לעזרתי, ואני מלאתי את תפקידי. באת דרך ארוכה כדי להתנצל, אבל את לא צריכה לבקש סליחה!'' היטי קיבל את התנצלותה של בריקוטי. לפני עלות השחר היטי עזר לנסיכה לרדת מההר. ''כעת, אשוב לביתי ואספר לכולם על טוב לבו של היצור הפלאי מההימליה'' חשבה בליבה הנסיכה. המפגש המחודש עם הנסיך סונגטסן היה קשה. הנסיך כעס מאוד על מעשיה של הנסיכה ולא האמין לסיפורים שלה על היטי. אך הזמן הוא התרופה הטובה מכולם ובריקוטי סיפרה לבעלה את סיפור מסעה להרים. הנסיך התעניין בסיפור וקרא לקוסם המלכותי. הקוסם המלכותי היה זקן מופלג שהיה בעל ידע וניסיון חיים רב. הקוסם יכול היה לעצום את העיניים ולראות עד קצה היקום. בעבר הצליח הקוסם לחזות אירועים חשובים למשפחת המלוכה. הקוסם המלכותי אישר את דברי הנסיכה ואמר: ''היטי הוא יצור החי בגופו של למה. אבל הוא לא רק זה. היטי הוא גלגול נשמתו של אדם מתקופה קדומה שחי בהרי ההימליה לפני הרבה הרבה שנים.'' ועוד המשיך הקוסם, ''האדם הקדום הזה היה גיבור וטוב לב. לאחר מותו, נשמתו המשיכה לנדוד בהרי ההימליה עד שכוחות הטבע והאלים איחדו אותה עם הלמה.'' סיפורו של הקוסם נגע ללבם של סונגטסן ובריקוטי. הם שכרו פַּסָּלִים מיומנים שיפסלו פסל של היטי. הפסל הוצב במרכז הממלכה והם סיפרו לכל תושבי הממלכה את סיפור המעשה. הסיפורים של בריקוטי והקוסם עברו מפה לאוזן וממלכה לממלכה ורבים יצאו לחפש את היצור הפלאי הזה. אבל איש לא מצא אותו עד עצם היום הזה...
לפני שנים רבות הוביל בחור צעיר עדר יאקים אל ההרים. לאחר כמה שעות הליכה הוא נשכב על העשב והסתכל אל פסגות ההרים המושלגות. לפתע הוא הבחין במשהו מבריק מרחוק. הבחור הסקרן החל לטפס על ההר כדי לראות מהו העצם המבריק.לאחר טיפוס קשה על ההר הגיע הנער למנזר נטוש. לבו דפק בחוזקה, אך סקרנותו גברה... הוא פתח לאט לאט את השער של המנזר . מתוך המנזר בקע קול מחריש אוזניים: ''אתה תהיה כהן הדת הנצחי של המנזר! מהרגע הזה מוטלת עלייך החובה לשמור על המנזר ולהביא הרמוניה ושלווה לכל סביבתו!' מהרגע הזה - הנער לא עזב עוד את המנזר והפך ללָמָה (כוהן דת)!'' הלָמָה הצעיר נקשר מאוד למקום. בתוך המנזר הוא מצא שפע של מזון וספרים. הספרים מילאו את כל חייו כשהוא מבודד משאר העולם. תוך זמן קצר הוא רכש ידע רב. עברו כמה שנים ובאחד הלילות, ליל ירח מלא, הלמה סיים לקרוא את הספר האחרון. במשך הלילה התחילה צורתו של הלמה להשתנות.... מי שהיה רואה אותו היה חושב שעומדת לפניו מפלצת... על גופו צמח שיער אפור, סמיך וארוך. הוא גדל והתרחב עד שהכפיל ושילש את גודלו! הלמה הפך ליֶטִי! הלילה חלף, השמש זרחה והיטי חזר להיות הלמה של המנזר הבודד. חלפו שנים רבות. שתי ממלכות באזור רכס ההימליה חגגו את החתונה המלכותית של הנסיכה בריקוטי והנסיך סונגטסן. לאחר החתונה המפוארת יצאו בני הזוג הצעירים בדרכם אל ממלכתו של הנסיך כשהם מלווים בפמליה מפוארת, בגדוד של חיילים ובאוצרות רבים. הדרך הייתה ארוכה ומעייפת. ממרחקים ראה הלמה את התהלוכה המרשימה. מעולם לא ראה כל כך הרבה אנשים באזור. מעולם הוא לא ראה שיירה כה מפוארת. הלילה ירד והשיירה המלכותית החליטה לעצור ולהקים את מחנה השינה למרגלות ההר. לאור הירח, הוקמו האוהלים והוכנה הסעודה. לאחר הסעודה הדשנה והיום המפרך - הנסיך והנסיכה וכל הפמליה המלכותית שקעו בשינה עמוקה. עברה שעה ועוד שעה ועננים כיסו את הירח. מתוך החשיכה הגיחו דמויות שהתקרבו אל המחנה. בשקט מוחלט הם נעו סביב החיילים והמשרתים הישנים. תוך זמן קצר הם הגיעו לאוהל שבתוכו אוכסנו אוצרות הזוג הצעיר. לאחר שלקחו את האוצרות למקום מסתור מחוץ למחנה חזרו השודדים לאוהל המלכותי. השודדים הרגו את השומרים, קשרו את הנסיך וחטפו את הנסיכה! הנסיך סונגטסן הביט חסר אונים באשתו המתרחקת. השודדים לקחו את הנסיכה ואת האוצרות אל ההרים אך לא עבר זמן רב והם הבחינו בדמות מפלצתית שעמדה בדרכם. ''זה היטי!'' זעק אחד השודדים! כולם הביטו באימה על היצור המפחיד. לפתע התפזרו העננים והירח המלא נראה בשמיים. היטי התנשא זוהר אל מול הירח. אחד השודדים האמיצים ניסה לפגוע ביטי אבל היטי הניף אותו גבוה מעל ראשו וזרק אותו למרחק של מטרים רבים! השודדים האחרים ראו את המעשה וברחו. הנסיכה בריקוטי שכבה נדהמת על הקרקע לרגלי היטי. האוצרות היו מוטלים על האדמה סביבם. היטי עזר לנסיכה לעמוד, אך לפני שהוא הספיק להרים את מבטו הוא ראה את חיילי המשמר שהקיפו אותו! ''תפסו אותו!'' צעד מפקד המשמר! ''המפלצת שתפה פעולה עם חבורת השודדים שחטפה את הנסיכה!'' החיילים ירו חצים וחניתות לעבר היטי הנדהם. היטי נפגע בגופו, אך יותר מכל - נפגע בנפשו... לאחר מאמצים רבים הצליח לברוח מהחיילים וחזר למנזר שבהר. שם, מנותק משאר העולם, הוא החלים מפצעיו והשתדל לא לצאת עוד מהמנזר. השיירה המלכותית הגיעה סוף סוף ליעדה. כל הדרך ניסתה הנסיכה לשכנע את בעלה הנסיך סונגטסן שהיטי לא היה חלק מהמזימה אלא הציל אותה מהשודדים. לא עזרו הדמעות... הנסיך לא השתכנע. הוא גם לא הסכים לבקשתה של הנסיכה לחפש את היטי ולבקש את סליחתו על האשמת השווא. הנסיכה הייתה אומללה... היא עזבה את מולדתה, היא חיה כעת בממלכה מרוחקת עם אנשים שאותם לא ממש הבינה. מעל לכל רבצה על מצפונה אותה תקרית עצובה עם היטי. חיילי בעלה פגעו ביצור בלי סיבה. לאחר חודשים של עצב ונקיפות מצפון, החליטה הנסיכה לעשות מעשה! היא תצא בחיפוש אחר היטי. אם בעלה לא יכול להתנצל - היא תעשה זאת במקומו! בלילה ללא ירח ארזה הנסיכה בריקוטי תרמיל קטן ובו בגדים ומזון ויצאה אל ההרים. לאחר כמה ימים התחיל הנוף להיות מוכר. נראה היה שזהו המקום שבו פגשה את היטי. היא התיישבה על סלע גדול וחיכתה.... חלפו שעות וימים והיטי לא נראה לעין. בערב קריר שנשבה בו רוח חזקה שמעה הנסיכה רשרוש מאחוריה. היא קיוותה שיהיה זה היטי. הנסיכה הסתובבה ולאכזבתה ראתה רק נזיר זקן וכפוף. הנזיר, או כפי שאתם כבר בוודאי מנחשים - הלמה מהמנזר הבודד, ניגש אל הנסיכה בריקוטי ושאל אותה למעשיה. ''אני מחכה כאן כבר ימים רבים. הלכתי מרחק רב כדי לפגוש את היטי'' אמרה הנסיכה. הנסיכה סיפרה ללמה את סיפור הצלתה מידי השודדים. הלמה הבין כבר במה מדובר וזכר היטב את האירוע אבל הוא עשה את עצמו כלא מבין ולא מכיר! ''אני אעזור לך למצוא את היטי!'' אמר הלמה, ''אבל עלייך להבטיח לי שלא תגלי לנפש חיה איפה הוא נמצא. היטי שבוי בידי האלים. אם תגלי את מקום הימצאו זה יכעיס מאוד את האלים והם יטילו עלינו קללה!'' הלמה הוביל את הנסיכה במעלה ההר. לבסוף הם הגיעו למנזר יפהפה שנראה כאילו הוא תלוי בין שמים וארץ. הנסיכה הייתה מוקסמת מהמקום. ''את בוודאי רעבה'' אמר הלמה. ''אני אמנם רעבה, אבל הרבה יותר מזה אני קצרת רוח. אני מאוד מחכה לפגישה עם היטי.'' הנסיכה אכלה את המזון שהניח לפניה הנזיר והביטה בשמש השוקעת. הלילה היה ליל ירח מלא. הירח האיר את השמים והאיר את המנזר היפה ואת ההרים סביבו. לפתע הלמה כרע על האדמה, הסתכל אל הירח והפך לאט לאט ליצור גדול ושעיר. הנסיכה פתחה את עיניה לרווחה! הלמה הוא היטי! ''אני לא מאמינה! אתה הוא היטי!'' אמרה הנסיכה כשדמעות בעיניה ''אני באתי לכאן לבקש את סליחתך. בעלי ואנשיו חטאו וחשבו שאתה מנסה לחטוף אותי. הם לא האמינו לי כשאמרתי להם שההפך הוא הנכון.'' ''לא את צריכה להתנצל. אני נמצא כאן כדי לעזור לאלה שעל ההר ולאלה העוברים בקרבתו. היית זקוקה לעזרתי, ואני מלאתי את תפקידי. באת דרך ארוכה כדי להתנצל, אבל את לא צריכה לבקש סליחה!'' היטי קיבל את התנצלותה של בריקוטי. לפני עלות השחר היטי עזר לנסיכה לרדת מההר. ''כעת, אשוב לביתי ואספר לכולם על טוב לבו של היצור הפלאי מההימליה'' חשבה בליבה הנסיכה. המפגש המחודש עם הנסיך סונגטסן היה קשה. הנסיך כעס מאוד על מעשיה של הנסיכה ולא האמין לסיפורים שלה על היטי. אך הזמן הוא התרופה הטובה מכולם ובריקוטי סיפרה לבעלה את סיפור מסעה להרים. הנסיך התעניין בסיפור וקרא לקוסם המלכותי. הקוסם המלכותי היה זקן מופלג שהיה בעל ידע וניסיון חיים רב. הקוסם יכול היה לעצום את העיניים ולראות עד קצה היקום. בעבר הצליח הקוסם לחזות אירועים חשובים למשפחת המלוכה. הקוסם המלכותי אישר את דברי הנסיכה ואמר: ''היטי הוא יצור החי בגופו של למה. אבל הוא לא רק זה. היטי הוא גלגול נשמתו של אדם מתקופה קדומה שחי בהרי ההימליה לפני הרבה הרבה שנים.'' ועוד המשיך הקוסם, ''האדם הקדום הזה היה גיבור וטוב לב. לאחר מותו, נשמתו המשיכה לנדוד בהרי ההימליה עד שכוחות הטבע והאלים איחדו אותה עם הלמה.'' סיפורו של הקוסם נגע ללבם של סונגטסן ובריקוטי. הם שכרו פַּסָּלִים מיומנים שיפסלו פסל של היטי. הפסל הוצב במרכז הממלכה והם סיפרו לכל תושבי הממלכה את סיפור המעשה. הסיפורים של בריקוטי והקוסם עברו מפה לאוזן וממלכה לממלכה ורבים יצאו לחפש את היצור הפלאי הזה. אבל איש לא מצא אותו עד עצם היום הזה...