לא יכוללהההה

[מאמינה רק בך]

לא יכוללהההה

לא יכולה לחכות שנתייים! אני מתגעגעת יותר מידי! ‏:/

 

[גימס בלונד]

כמה זמן את מחכה?

 

[מאמינה רק בך]

בקושי שבועיים...

 

[גימס בלונד]

במי את מאמינה

כל כך?

 

[מאמינה רק בך]

זה לא ברור?‏

בקב‏"ה!!‏

 

[סילה 120]

מישהי פה

מאוהבת חזק אה..

 

[מאמינה רק בך]

חחחח

אין לך מושג עד כמה...‏!‏

 

[סילה 120]

זה יעבור...

 

[אבודה פה]

זה

היה צפוי לא?! את צריכה למצוא דרך להעסיק את עצמך..

 

[מאמינה רק בך]

לצערי כן...

עיצות כל שהן? ‏:/

 

[אדיר דיר]

כולכן

אותו הדבר בעיניין הזה....אממ...מה לעשות? אצל כ"א זה משו אחר....

 

[מאמינה רק בך]

אנחנו נשים

קצת יותר רגישות מהגברים...זה ידוע ‏:‏)‏

 

[אדיר דיר]

אממ...כן...

כפרעלינו...

 

[אבודה פה]

יותר מזה..

לאחרונה אני בודקת אפשרות שאנחנו בתוך תוכנו אפילו נהנות קצת מהכאב הזה, יש לנו ת'קטע שאנחנו מתרפקות על הזכרונות לא משנה כמה כאב זה גורם לנו. (סוג של מזוכיסטיות?!) אני יודעת שזה לא מנחם אותך, אבל כולנו עוברות את זה מתישהו.... מקווה שמהר מאוד את תגלי שהזמן הוא הרופא הכי טוב. ועד אז אנחנו פה

 

[אדיר דיר]

‏/tapuzforum/images/Emo45.gif

 

[מאמינה רק בך]

תודה!‏

טוב לדעת שיש מי שמקשיב ומבין..:‏)‏

 

[ארטיימר]

מה שאת מתארת

זה נכון, וזו סוג של משהו מוכר אצל הרבה נשים, וגם חלק מהגברים.. אבל זה לא גורף.. לפעמים מתגלה שחלק מהכאב והסבל היה יכול להמנע אם לא היו ממשיכים לגרור לכיוון הזה.. כשאנחנו עושים משהו, כל דבר .. יש לנו רווח מזה.. כך שאם נשקע במחשבות שליליות ורחמים עצמיים, יש לזה רווח מזה, אפילו רווח פסיכולוגי לעצמנו, או מהסובבים.. ומי שלא רוצה רווח כזה.. מוצא את הדרך לצאת מכל זה.. מקווה שניסחתי מובן...

 

[אבודה פה]

מקווה

שהבנתי אותך נכון.. אני אומרת שזה נכון שיש לנו איזו 'הנאה' מהמחשבות השליליות והרחמים העצמיים. בעיקר רווח פסיכולוגי, רק שההנאה הזאת משאירה אותנו באותו מקום. אנחנו צריכים להבין שכדי להמשיך הלאה נצטרך לצאת מזה. להפסיק לחשוב ולרחם על עצמנו.. זה קשה, אבל שווה את הרווח..

 

[ארטיימר]

בדיוק..

ניסחת מצוין

 

[מיסטר שמח]

את יכולה צדיקה! אני מאמינה שאת כן!

אל תשברי את לא תסלחי לעצמך... אם כבר שהוא ישבר.. מה אם הוא לא נשבר אז למה שאת תשברי? דרכו של גבר לחזר..לא של האישה.. אז אם את תשברי כבר כול מילה שתגידי אח"כ שוב על התחזקות תתפס בעיניו כמשחקי מילים שכמו מגדל קלפים יתמוטטו מול עיניו..ולא יאמין.. ואף יצחק בסתר ליבו על זה שאת מדמיינת ששוב תצליחי להתחזק בלי לחזור..אל תעשי אתזה לעצמך! שמרי על המילה שלך חקוקה בסלע.. הרגש הזה הרסני! ולא בריא לך! חפשי עכשיו להוציא את הרגש עם חברה טובה או ספר טוב ומרגש..שמעי שירים.. את לא תשכחי אותו זה בטוח.. ונכונו לך לילות מלאי דמע.. אך בכ"ז זה יעזור לשכח כאב קצת... תתגברי!ואת תצליחי!היי חזקה! מחזיקה לך אצבעות..שלא תפלי!!![=‎