לא יכולה להבין

לא יכולה להבין

אתמול בביקור אצל אבי, התנכר אלי טען שמשפחתו וכלבו באהוב אינם מעניינים אותו.אם אינו יוצא "מבית המשוגעים..." לפתע נרדם ואני שהתלבטתי אם לעזוב או סתם להישאר לידו ולצפות בו נשארתי.לאחר רבע שעה התעורר...וכולו דבש. אהבה דאגה רוך והתחשבות.נפעמתי! מצד אחד שמחתי שיצאתי ללא דמעות.אך מאידך איך זה יכול להיות שאדם מתהפך ככה?זה גם מסימני המחלה? זה לא יאומן כמו 2 ישויות שונות הדרות באדם אחד.הלוואי והייתי יכולה להשיבו הבייתה אך זה בלתי אפשרי.זה ממש קורע.
 

ענתי44

New member
../images/Emo24.gif זו המחלה הארורה

יקירה, אני בטוחה שאביך התאקלם הרבה יותר טוב משאת חושבת. הוא מטופל לעילא ועילא. המחלה הזו מעוללת שמות בנפשו של החולה, מחבלת בזכרון, ובתפקוד. רגע הוא כועס ומתנפל ורגע אחרי הוא נופת צופים . ממש דוקטור גייקל ומיסטר הייד או אצלנו דוקטור אלצהיימר ומיסטר אבא. את צריכה להבין שהחלטת את הטוב ביותר עבור אבא ועבור המשפחה. וה"טוב" ביותר כשמדובר באלצהיימר הוא רע. תמיד מה שלא תחליטי הוא לא אידיאלי.
 

07גאיה

New member
אכן,

אהבתי את הגדרתה של ענת "דוקטור גייקל ומיסטר הייד" וזה כל כך מבלבל... אף פעם אין לדעת את מי נפגוש את מסטר הייד או את דוקטור ג'ייקל? אני משוכנעת שהמקום שבחרת לאביך הוא הטוב ביותר עבורו, אל תשכחי שעד כמה שקשה להאמין, מניפולטיביות זה גם חלק מהעניין . זכרי בימים קשים שהאדם החביב אוהב, מלא הדאגה יגיח מדי פעם לביקור ושווה, אוי כמה שווה לחכות לו. שבוע טוב
 
כן...

מחד נראה שהתרגל אך מאידך :התקפות זעם שרוצה הביתה מיד!רבע שעת שינה ושוב נרגע.לא מבינה !
 
../images/Emo8.gifאבא א' ואבא ב' פעם../images/Emo9.gifופעם../images/Emo7.gif

עדיף להסתלבט על הכל וכך נשארים שפויים
 
קשה לי להסתלבט...

זה פשוט לא יאומן השינויים למרות תרופות ההרגעה. אך למזלי רוב התגובות שלו החודש לא היו כה נוראיות.הוא עדיין מנהל שיחות ועל פניו תקוע בשלב של די צלול.אך השינויים במצב הרוח מבלבלים אותי.
 

ענתי44

New member
יקירה, לא רק אביך בתקןפת הסתגלות, גם את

את לומדת לעכל, אם אפשר, את המכה הזו שלא כתובה בהגדה ושמה אלצהיימר. את לומדת להבין מה המחלה, מה ההשלכות שלה והכי קשה את לומדת להכיר אבא חדש. אבא אלצהיימרי. לא האבא הכל יכול. אבא אחר. אבא שאת הופכת להיות אמא שלו. וזה מבלבל ולא קל. אחד מהמתנות שהיקום נתן בידינו כדי להתגבר על משברי החיים, ולא דווקא אלצהיימר זה ההומור. ואולי קשה לך להודות אלצהיימר זו מחלה די מצחיקה. אני יכולה לראות רק את הרע שעובר על אמא שלי ובעצם עלי, את ההשפלה והשפל שהמחלה גורמת לה ואני יכולה להתעודד ולצחוק על מצבים מבדחים שקורים. על מצבים קומיים לא על אמא ומגבלותיה חלילה וחס. אני למשל הפכתי להיפוכונדרית עם התמחות לאלצהיימר ואני יכולה להכנס למרה שחורה כל פעם שאני מתבלבלת או שוכחת או יכולה לצחוק על עצמי. אבל זו רק אופציה אחת להתמודד עם מצבים קשים. אפשר אחרת. למשל לדבר על זה, לכתוב על זה. מה שאני עושה בפורום ובחיים שלי. אני מאחלת לך שהרגעים שאבא ירצה הביתה ילכו ויפתחו ותמצאי אבא מרוצה ממקומו החדש.
 

zs1957

New member
זה אחד מסימני המחלה

אביך מתנהג בדיוק כמו חולה אלצהיימר טיפווסי. . כל החולים שנמצאים בבית אבות רוצים הביתה ואפשר להבין אותם. אבל ההגיון אומר שעליו להיות בבית האבות. לא ניתן להשיבו הביתה וברגע שתפנימי זאת יוקל לך מאד יום טוב זהבה
 

ענתי44

New member
גם חולים בבית

מבקשים הביתה. הם גרים 30, 40 ואולי 50 שנה באותו בית, אותו רחוב אותה שכונה. ופתאום הם מבקשים הביתה! כך שלא צריך להילחץ כשהם מבקשים הביתה בבית אבות.
 
למעלה