לא יכולה יותר!!!

[אנונימית144]

לא יכולה יותר!!!

כמה עוד אפשר לסבול ולסבול ולסבול??????
זה כבר לא חיים...
רק סבל

 

[שישמים אחרים]

זה קשה

ויש עליות ומורדות, אבל אפשר ללמוד להתמודד עם הסבל. את בטיפול כלשהו?
חיבוק, וברוכה הבאה

 

[שישמים אחרים]

אוי, אני מבולבלת.

לא ברוכה הבאה. (אני יודעת מי את, נכון?). מחבקת שוב.

 

[אנונימית144]

כן

את יודעת!
ואני לא מפסיקה להודות לך!!!!

כרגע אני בטיפול אינטנסיבי, פרטי...
אני מיואשת. כי אני מרגישה שניסיתי את כל מה שאני יכולה לעשות כדי לעזור לעצמי ולנסות לצאת מזה.
עוד מלפני האשפוז...
וכלום לא עוזר לי, ואני לא מצליחה לעזור לעצמי.
בזבוז של אשפוז
בזבוז של הכל...
מיואשת

 

[פרפר בתוך אגרוף]

להרגיש שכלום לא עוזר,

ושאת לא מצליחה לעזור לעצמך,
זו באמת תחושה נורא מייאשת.
נשמע שנאבקת הרבה עד כאן, ושגם עכשיו- למרות הייאוש, את נמצאת בטיפול שגם הוא כמובן דורש ממך כוחות ודורש להלחם ולא לוותר.
אני מניחה שיש רגעים שהייאוש גובר.
יש גם רגעים שבהם התקווה גוברת? מה את אומרת לעצמך ברגעי התקווה?

אני מאמינה בכל ליבי שמי שרוצה יכולה לנצח את החולי הזה. לא בקלות, אבל אפשר. אל תפסיקי להאמין בזה.

 

[levshavur]

לאנונימית

שלום לך
אני חושבת שדווקא מהמקום הזה של הייאוש אפשר למצוא את התקווה, הינה אני הייתי בשיא הדיכאון , ועם ה"א פעילה יותר מדיי ופתאום בא לי לראש לכתוב סיפור לילדים לא יודעת איך האופטימיות הצליחה לצאת וכתבתי את זה אחרי גרושים ,אחרי ניתוח, ובשכיבה במיטה, עד היום אני לא מבינה איך הצלחתי לעשות את זה (בסוף זה הפך לספר לילדים עם ציורים שציירתי באינטנסיביות במשך שנה וחצי...) אז אני מאמינה שאפשר לנצח את הסבל, גם טיפול תרופתי יכול להקטין את הסבל שלך..
האם את יכולה לחשוב על משהו מישהו או סיטואציה בחיים שלך שלא הייתה סבל? אוליי תנסי...
מה דעתך ?
לבשה..

 

[אנונימית144]

תודה לבשה

על שסיפרת קצת על עצמך. זה תמיד עושה לי טוב...
יש לי משהו שאני מאוד אוהבת לעשות. אבל בשבוע האחרון אני לא מסוגלת לעשות את זה. אין לי את הסבלנות...אין לי איך להרגע...
אני כרגע על טיפול תרופתי (יותר מידי לדעתי...)אני לא בטוחה שזה עוזר. סתם מעמיסים עלי תרופות...
אני מנסה לפעמים להיזכר בתקופות טובות שהיו לי בילדות. אבל אז אני נזכרת במה שקרה לי\ וזה כבר לא תקופה טובה...
הלוואי שכבר לא הייתי עצובה כל כך...