לא יכולה יותר

[מכורה לאוכל1]

לא יכולה יותר

אל תשלחו אותי לדיאטנית- הייתי אצל לפחות11 בחיי- וזה לא עזר. כרגע- אני שונאת את עצמי. את החולשה המגעילה הזו שלי- את חוסר היכולת לשלוט באקט הכי בסיס שיש - במה שאני מכניסה לפה, לועסת ובולעת. השעה 4 בבוקר- אני אחרי חבילת פריכיות שלמה עם מרגרינה ושוקולד. אני מתביישת לכתוב את זה..אבל מרוב בכי אני כבר מוכנה לחלוק עם כל העולם- ורק בקשה אחת- תעזרו לי!!!!!! מה לעשות כיורד הערב ומתחיל הצורך הזה הנוראי לבלוס, לאכול..ואם אני מנסה לשלוט בזה מיד מתחיל הדיכאון להציף אותי..דיכאון, תחושה שאין טעם לחיים..תחושת טירוף ממשמש ובא...ורק האוכל מרגיע אותי- ואני שונאת את עצמי על זה - שונאת!!!! כל יום המשקל מראה עוד עלייה, הרגליים,הזרועות, הישבן ,הבטן- הכול גודל והבגדים לוחצים... אני מיואשת, מיואשת- איך יכו להיות שאני לא יכולה לשלוט בדבר כל כך פשוט כמו אוכל? הגעתי למצב שאני שונאת את תחושת הרעב- שונאת אותו כי אני לא רוצה לאכול יותר! לא בא לי לאכול- אבל אם אני לא משביעה מיד את הרעב..אני נתקפת חולשה נוראית, סחרחורת, דיכאון- אז מה עושים? דוחפים לפה! ובערב- כשאין רעב- אבל חייבים לאכול- חייבים!!! אני שונאת את מה שקורה לי- לא יכלה להסתכל בראי- עליתי 10 קילו בחצי שנה האחרונה- אחרי שירדתי עשרים במשך 3 שנים!!!! לא יכולה לסבול את חוסר השליטה יוצר, את התקפי אכילה וזלילה..האם אני עד כדי כך ריקה שכלום לא ממלא אותי חוץ מאוכל? הצילו- בבקשה הצילו!!!!! הוספת תגובה שלח/י מסר למחבר/ת שליחת הודעה באי מייל הדפסת הודעה סגירה

 

[marcelo majlin]

מתארת מעגל סגור

שלום מכורה את מתערת מעגל של לרדת הרבה במשקל ויכולת לשלוט בדחף אחר כך זלילה ללא שליטה האם הית פעם בטיפול פסיכולוגי נוסף לקשר עם בדיאטנית שהןא חשוב בעצמו? בהצלחה מרסלו

 

[גרא.]

בולימיה,בדומה לאנורקסיה,מחייבת

טיפול בבית חולים פסיכיאטרי משולב עם טיפול משפחתי.את לבד לא יכולה להתמודד עם המחלה הזו,וחייבת,באם את רוצה להנצל כלשונך,לגשת מהר ככל האפשר לקופת החולים שלך,דרך רופא המשפחה,כדי לקבל את העזרה הנפשית לה את זקוקה..כל מה שאציע כמו פעילות גופנית מוגברת,התרחקות מהבית ככל האפשר, כלומר התרחקות מהמקרר,דיאטות...לא יעזור,כל כך הרבה בנות היו במצבך.. מרביתן השתקמו אחרי קבלת הטיפול המתאים..אפשר לצאת מזה,את רק חייבת להאמין..וכמובן לפנות לקבלת טיפול..

 

[מכורה לאוכל1]

אמממ...תודה אבל

לשמחתי פניתי כבר בעבר לפסיכיאטר- מעולם לא אובחנתי כבולמית היות ואינני נוהגת להקיא לאחר האכילה . אובחנתי כאכלנית כפייתית- אולם זה לא הצדיק בזמנו ולדעתי גם לא מצדיק היום אישפוז בבית חולים פסיכיאטרי! אני נורמלית לחלוטין בכל תחומי החיים, פסיכיאטר שלח אותי לייעוץ אצל מתמחה בהפרעות אכילה- אולם נקבע לי תור לארבעה חודשים(!) מאוחר יותר- ואני התייאשתי מלחכות...בכל מקרה- בתוקף לימודי ביקרתי בבתי חולים פסיכאטרים- ואני חושבת שקביעתך שאני "מתאימה" לשם היא קצת מרחיקת לכת בעיני. נמצאים שם מקרים פתולוגיים של בנות הנמצאות המצב הרעבה עד כמעט מוות, או הקאות קשות- לשמחתי אני לא במצב הזה ומעולם לא הייתי.- פשוט יואשת מזה שאני לא שולטת באכילה שלי. אני רוצה להפסיק את מעגל האכילה הזה- אבל עדיין לא מצאתי את הדרך. תודה בכל זאת

 

[גרא.]

בדרך כלל מתאימים מסגרת לאנשים

ולא ההפך..הפרעת האכילה שאת תארת,וכפי שתארת אותה בליווי המצוקה הרגשית שלך,יכולה לקבל טיפול בבי"ח פסיכיאטרי.נכון שזה סטיגמטי,ואולי גם מעט מפחיד,אבל זו הדרך שמבטיחה שיקום.אגב,לא נכון שיש רק בנות עם אנורקסיה יש גם אחרות הסובלות מבולימה,שהיא הצד השני בדיכוטומיה..הדרכים הנוספות הפתוחות בפנייך,הו כמה.ראשית את יכולה להצטרף לקבוצה של אכלנים כפייתיים, כתובות יש במדורי העיתונים..יכולה להצטרף לשומרי המשקל,יש בפורום הזה קבוצת תמיכה רחבה בפורום "הפרעות אכילה".את יכולה לפנות לכיוון האלטרנטיבי.אם הבעייה שלך בין היתר היא שליטה עצמית באכילה,יתכן שתוכלי לרכוש שליטה עצמית טובה יותר דרך מדיטציה/יוגה ודומיהם..ולבסוף.בלא לזרות מלח על הפצעים..לעיתים,חבר טוב,פרשת אהבה,מאהב,הוא הדייטה הכי טובה...

 

[מכורה לאוכל1]

אני מסכימה

אם כי אני קצת נשואה בשביל להתחיל פרשיית אהבים - אבל ככלל, אם יש משהו שגרם לי לרזות בחיים זה תמיד היה פרשיית אהבים- הבעיה היא שאז מרזים מתוך זה שאת הריקנות ממלא האדם הזה- וכשזה נגמר- חוזרים להשמנה..אני רוצה לרזות מתוך עצמי- מתוך הצורך הפנימי שלי. אני אכן אצטרף פה לאחד הפורומים שעוסקים בנושא- היום לפחות זה קצת עזר... ואני שוקלת הצטרפות לקבוצת יוגה - אני מעריכה את תשובתך, אבל רק רציתי להעיר שלשלוח אדם לטיפול בבית חולים פסיכיאטרי כל כך מהר וללא היכרות מעמיקה זה קצת "לא בריא" בעיני- במיוחד אם מדובר באדם ששהייה במקום כזה יכולה רק להחמיר את מצבו- ובוודאי לא לשפר- להוציא אדם נורמלי ובריא בד"כ מחיי היומיום, מחיי הנישואים, ממעגל המשפחה והחברים, מהעבודה והלימודים ולאשפז בבית חולים- כדי לטפל בבעיה של אכילת יתר נראה לי קיצוני מאוד- וזה לפחות מה שאמר לי בזמנו הפסיכיאטר שפניתי אליו- ואני די מסכימה איתו אני מוכרחה ללהודות. בכל מקרה תודה על העצות האחרות- לקחתי לתשומת ליבי!

 

[גרא.]

לכל החלטה יש רווחים ומחירים,בשני

הכיוונים,וברור שכל אחד חייב ללבדוק לעצמו מה יותר כדאי.כך למשל להשארות עם משקל עודף,עקב הפרעות אכילה,יש מחיר,ויתכן גם רווח.מצד שני להכנס לבי"ח פסיכיאטרי לתקופה קצרה כדי להלחם בהפרעת האכילה,נכון,יש מחיר,כפי שציינת..אבל ישנם בסופו של דבר גם רווחים..וההחלטה,כמובן,היא בידך..לכן אני איני רואה כל כך בחומרה את פסק הזמן הטיפולי מהחיים הרגילים בכדי לטפל בהפרעת אכילה שבעטייה אפילו זעקת הצילו !!!כי הרווחים בסופו של התהליך אם וכאשר הוא יצליח,ויש סיכוי טוב לכך,הם משמעותיים פי כמה עבורך. בכל מקרה,ההחלטה היא בידך,ואם המוטיבציה שלך להתמודד עם ההפרעה היא כל כך חזקה,יתכן מאד שגם דרך טיפולים לא קונבנציונאליים,תוכלי להשתקם. בהצלחה !

 

[keren05]

קבוצות תמיכה-הפתרון

למכורה שלום, במצב כפי שתארת אותו יש לטעמי פתרון נהדר, והוא קבוצות תמיכה למכורים לאוכל. קבוצות אלו פועלים בכל הארץ, והם מופעלות ע"י מתנדבים שמתמודדים עם בעייה דומה. המתנדבים הם אותם אנשים שעברו את כל מה שאת מתארת והם "נקיים" כלשונם. קבוצות אלו מבוססות על הרעיון שרק מי שעבר חוויה דומה יכול לעזור ולתמוך על מנת לצאת מהמעגל הקשה הזה. בפגישות אלו לא מדברים על מה אנו אוכלים אלא על מה אוכל אותנו, שהרי זה עצם העניין. הפגישות האלו לא עולות כסף, אלא רק תרומה של 5 - 10 ש"ח לפגישה וגםזה לא חובה. פגישות אלו מומלצות מאוד וישנם שם הצלחות מדהימות. כתובות וטלפונים במקום מגורייך תוכלי לקבל ממני, אם תשלחי לי במסר פרטי אזור מגורים. אשמח לעזור קרן

 

[מבטאת הרבדים]

גם אני לא חושבת

שאת צריכה להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי. קרובת משפחה שלי נאלצה להתאשפז במקום כזה בתקופה מסוימת בחייה- וזה נורא!!! לאדם בריא בד"כ כמו שאת מתארת- זה יכול להיות טראומה שרק תחמיר את המצב שבו את נמצאת. אני הייתי מציעה את זה רק לאנשים שממש איבדו כל קשר למציאות ואינם יכולים לדאוג לעצמם או ננמצאים בסכנת חיים. מה שהציעו לך כאן לגבי קבוצות תמיכה נשמע לי הרבה יותר מבטיח ומתאים. אני מאחלת לכולנו לעולם לא להגיע למקום כזה..המראות שרואים שם הרבה יותר קשים ממה שניתך לדמיין..לא, אל תעשי את זה לעצמך- את סובלת מספיק גם ככה- חשיפה לדברים כאלה רק תעשה לך נזק! ראיתי מי מאושפזות שם- בנות ממש על סף מוות- שלדים מהלכים כמו תמונות מהשואה.. תקחי לך מטפל- או קבוצת תמיכה, את נשמעת לי כמישהי עם מוטיבציה ורצון להירפא..אולי אפילו תשלבי את שניהם. בהצלחה.

 

[גרא.]

לך ולקרן ../images/Emo51.gif על תגובותיכן..

 

[מאיה 10]

תגשי לרופא

במקרה הכי גרוע אם חס וחלילה הקבוצה לא תספיק, תפני לרופא-פסיכיאטר, תאמיני לי תעשי רק טוב לעצמך, כי למה הפחד? מהאסוציאציה בלבד. את הרי יודעת ואם לא אני אומרת לך: את לא משוגעת, ולא חולת נפש!!1 את סובלת כנראה מבולימיה. שהיא בעיה נפשית, אבל בשום אופן לא מחלה! וכמוך יש עוד אלפים. אז תתעודדי. צפצפי על כולם ותעשי מה שטוב בשבילך, לבריאות שלך, ולפי דעתי את חייבת לראות רופא. לפחות כדי שלא תצטערי מאוחר יותר... וכל מי שמפחיד אותך, אל תאמיני לו! כי הבריאות חשובה יותר מהכל, גם יותר מהתדמית. והעיקר תכניסי לראש שזאת לא מחלת נפש במובן הפשוט של המילה אלא בעיה, ובבעיה אפשר לטפל. (גם אני הייתי אצל פסיכיאטר כי סבלתי מדכאון. אז מה? העיקר אני מאושרת)

 

[נגמלת1]

תודה לכולם

היות ואני מרגישה שאין לי מקום לאשפז את עצמי בבית חולים פסיכיאטיר- וכך קבע גם פסיכיאטר- אני אקח את העצות האחרות לתשומת ליבי. בינתיים כבר שבוע שאני פחות או יותר יורדת מהזלילות הבלתי מבוקרות..וזו גם התחלה. ושוב תודה.