לא יודע מה לעשות....
עוד כמה שבועות אני יוצא למסע לפולין. מי שיצא, יודע שצריך לעשות שם הרבה טקסים (6 בערך) וכל מי שיוצא חייב להשתתף בטקס. אני לא מסוגל לקרוא משהו מדף. אני יודע שרוב המגמגמים לא מגמגמים כשהם קוראים מדף ואצלי זה בדיוק ההפך. כשאני קורא מדף אני אתקע כל מילה שנייה, ואני לא רוצה את הצחקוקים מסביב, מה גם אנחנו קבוצה גדולה של יותר מ- 50 ילדים. כל יום בשבועות האחרונים אני חושב על זה ללא הפסקה, חושב מה לעשות ונראה לי כתוצאה מזה גם שטף הדיבור שלי בתקופה האחרונה לא משהו. יש לנו גם מפגשים של פעם-פעמיים בשבוע לקראת המסע. במפגשים האלה כל אחד בתורו אומר את השם שלו ומספר על החששות שלו לקראת המסע, ציפיות, משתף את הרגשות שלו לקראת המסע וכו'. כל פעם כשמגיע התור שלי, עוד לפני שאני מתחיל לדבר, אני שומע צחקוקים. כשאני מתחיל לדבר ואני נתקע אני שומע עוד יותר צחקוקים. אפילו כשאני מדבר בסדר ולא נתקע עדיין יש צחקוקים וזה ממש לא נעים לי. כל פעם כשעובר התור שלי, אני תוקע את הראש ברצפה מרוב בושה ולא רוצה להסתכל באף אחד, פשוט רוצה להיעלם. הלוואי שכל הילדים ירגישו יום אחד מה אני עובר כל החיים וידעו מה ההרגשה שאתה צריך לשקול כל מילה שלך ולא להגיד באמת מה שאתה רוצה כי אתה לא יכול לומר את זה ואומר משהו שבכלל אתה לא מתחבר אליו רק בגל שיותר קל לך להגיד את זה. לפעמים אני חושב לעצמי "מה אני צריך את זה? למה אני יוצא?" אני ממש רוצה לצאת ולראות מה היה שם אבל הדיונים האלה והטקסים והדיונים שיהיו בפולין (ויהיו הרבה) פשוט הורגים אותי. מישהו יכול להגיד איך אפשר לקרוא מדף בלי לגמגם? בבקשה תעזרו לי ותתנו לי איזושהי עצה... תודה.
עוד כמה שבועות אני יוצא למסע לפולין. מי שיצא, יודע שצריך לעשות שם הרבה טקסים (6 בערך) וכל מי שיוצא חייב להשתתף בטקס. אני לא מסוגל לקרוא משהו מדף. אני יודע שרוב המגמגמים לא מגמגמים כשהם קוראים מדף ואצלי זה בדיוק ההפך. כשאני קורא מדף אני אתקע כל מילה שנייה, ואני לא רוצה את הצחקוקים מסביב, מה גם אנחנו קבוצה גדולה של יותר מ- 50 ילדים. כל יום בשבועות האחרונים אני חושב על זה ללא הפסקה, חושב מה לעשות ונראה לי כתוצאה מזה גם שטף הדיבור שלי בתקופה האחרונה לא משהו. יש לנו גם מפגשים של פעם-פעמיים בשבוע לקראת המסע. במפגשים האלה כל אחד בתורו אומר את השם שלו ומספר על החששות שלו לקראת המסע, ציפיות, משתף את הרגשות שלו לקראת המסע וכו'. כל פעם כשמגיע התור שלי, עוד לפני שאני מתחיל לדבר, אני שומע צחקוקים. כשאני מתחיל לדבר ואני נתקע אני שומע עוד יותר צחקוקים. אפילו כשאני מדבר בסדר ולא נתקע עדיין יש צחקוקים וזה ממש לא נעים לי. כל פעם כשעובר התור שלי, אני תוקע את הראש ברצפה מרוב בושה ולא רוצה להסתכל באף אחד, פשוט רוצה להיעלם. הלוואי שכל הילדים ירגישו יום אחד מה אני עובר כל החיים וידעו מה ההרגשה שאתה צריך לשקול כל מילה שלך ולא להגיד באמת מה שאתה רוצה כי אתה לא יכול לומר את זה ואומר משהו שבכלל אתה לא מתחבר אליו רק בגל שיותר קל לך להגיד את זה. לפעמים אני חושב לעצמי "מה אני צריך את זה? למה אני יוצא?" אני ממש רוצה לצאת ולראות מה היה שם אבל הדיונים האלה והטקסים והדיונים שיהיו בפולין (ויהיו הרבה) פשוט הורגים אותי. מישהו יכול להגיד איך אפשר לקרוא מדף בלי לגמגם? בבקשה תעזרו לי ותתנו לי איזושהי עצה... תודה.
