schlafstunde
New member
לא יודע מה לעשות..
אוקי, אז ככה: לפני כמה חודשים השלמתי 12 שנות לימוד. בכיתה י´ פגשתי מישהי שהפכה לידידה מאד טובה שלי. שנינו תלמידים טובים ויש יאמרו אף חרשנים (למרות שאני מאד השתדלתי להגביל את החרישה לשעות בית הספר. אבל אני מאבד את הנקודה), אבל בשיעורי אנגלית שנינו זלזלנו כי יש לשנינו אנגלית די טובה, אז במקום זה הפרענו (קצת) וצחקנו, כל אחד לבדו ואחרי כמה זמן התחלנו לדבר בזמן השיעורים והפכנו לידידים. עכשיו היא הידידה הכי טובה שלי. אבל לאחרונה אני שם לב שאין לנו עד כדי כך על מה לדבר וקשה לנו ליהנות ביחד רק שנינו. בתיכון למדנו הכל ביחד, ממש הכל, חוץ מספורט אולי (למרות שהברזנו ביחד לעיתים..
), וככה יצא שתמיד ידענו הכל על מה שקרה בבית ספר והיינו נפגשים אחרי הצהרים אז ממש ידענו הכל על מה שקורה אחד לשניה ולהפך. ככל שעבר הזמן נהיה לנו פחות מעניין ביחד, כי כבר לא היו דברים חדשים לספר, אבל באותו זמן נהיינו יותר ויותר קרובים, כנראה דווקא כי ידענו הכל אחד על השני. הקטע הוא שעכשיו אנחנו הולכים לצבא, והמסלול ששנינו בחרנו בו הוא העתודה. והיא נרשמה לאותו מוסד שאני ואפילו לאותה פקולטה ולאותו מסלול. אני מפחד שהיא תרצה לבלות את כל הזמן איתי – אני מתכוון לנצל את ההזדמנות להכיר אנשים חדשים ולהזניק מחדש את חיי האהבה הצולעים (כרגע) שלי. היא תרצה להיות כל הזמן ביחד – אני מכיר אותה, היא לא תרצה להכיר אנשים חדשים, לפחות לא כל כך כמו שאני רוצה. אני לא רוצה לאבד אותה בתור ידידה אבל אני לא רוצה לבלות את כל הזמן איתה. היא תשב לידי בהרצאות, תוכל איתי ארוחת צהרים ותמיד נהיה ביחד – כאילו התיכון חוזר על עצמו.. אז מה לעשות? אם אני אגיד לה משהו, היא עלולה להיעלב, וחוץ מזה מה אפשר להגיד: אממ.. תשמעי.. את נחמדה והכל אבל לא.. אז אני לא יודע מה לעשות?
עצות? הערות? הארות? דעות? ירידות? עלבונות? מה שעולה לכם בראש.. תודה! ואגב, קראתי שאני אמור להשאיר מעשרות למיניהן לכל מיני אנשים פה בפורום, אבל אני אתעלם באלגנטיות (או שלא..)
אוקי, אז ככה: לפני כמה חודשים השלמתי 12 שנות לימוד. בכיתה י´ פגשתי מישהי שהפכה לידידה מאד טובה שלי. שנינו תלמידים טובים ויש יאמרו אף חרשנים (למרות שאני מאד השתדלתי להגביל את החרישה לשעות בית הספר. אבל אני מאבד את הנקודה), אבל בשיעורי אנגלית שנינו זלזלנו כי יש לשנינו אנגלית די טובה, אז במקום זה הפרענו (קצת) וצחקנו, כל אחד לבדו ואחרי כמה זמן התחלנו לדבר בזמן השיעורים והפכנו לידידים. עכשיו היא הידידה הכי טובה שלי. אבל לאחרונה אני שם לב שאין לנו עד כדי כך על מה לדבר וקשה לנו ליהנות ביחד רק שנינו. בתיכון למדנו הכל ביחד, ממש הכל, חוץ מספורט אולי (למרות שהברזנו ביחד לעיתים..