לא יודע מה לעשות...
שלום לכולם... בעבר ביקרתי פה לעיתים יחסית קרובות והייתי חבר לא פעיל... אני בחור בן 28 דתי עם "בעיית"(כל אחד מגדיר את זה שונה) הנטייה הכל כך מוכרת... אז אני אספר לכם בקצרה מה גרם לי לכתוב לכם פה: עד פסח עוד ניסיתי להמשיך לחיות את חיי כבחור דתי "נורמלי" יצאתי לדייטים עם בחורות וניסיתי, באמת שניסיתי..אבל כמו שזה נראה אני לא מצליח להמשך... כן זה נשמע שזה מה שאני ולא ממש מובן מה אני רוצה ומה אני עוד תוהה... במהלך הדרך יצא לי לשוחח עם כל מיני בחורים,בעיקר וירטואלים, ששחלקם ניסו לדחוק בי "להתחיל לחיות" ולהתחיל להכיר במה שאני... לאחרונה הרגשתי לחץ אדיר והחלטתי שאני כרגע מפסיק עם כל הדייטים והרגשתי צורך עז לספר על עצמי למישהי קרובה. מה שכן הלחץ הזה גרר אותי לתהומות ממש לא טובים וצללתי לדכאונות עמוקים, אז החלטתי לשחרר קצת ולא ללחוץ. ההתלבטות שלי היא כזו, ברגע שאני מספר בעצם שאני כזה וכזה או שכנראה אני כזה וכזה אין ממש דרך חזרה וכל הזמן אני מסתובב בפחד והתהייה הזו, זה בטוח מה שאני? הרי אני כן יכול לפתח קשר עם בחורה מלבד להמשך אליה, כן כן אני יודע שזה נשמע שאני מנסה לדחוק בכל כוחי אבל אני באמת כבר לא... פשוט הפחד הזה , התהייה הזו שזה אולי דברים בהמלך החיים והביטחון העצמי הנמוך לקחו אותי לכאן ואני בעצם יכול להתאהב ולהמשך לאישה.. אני אציין ואומר שנסיוני הוא מאוד מועט ואני דיי חי חיי התנזרות... אם אתם תוהים אז אני לא בחור חרדי, ולא בוגר הסדר/גבוהה.. יש חברים המגדירים אותי דתי לייט. לאחרונה החלטתי להתחבר לאטרף..לנסות למצוא מישהו ואם אני אמצא וארגיש את ה"אהבה" הזו שכולם מדברים עליה אני אבין ואוכל לעשות את הצ ע ד ולספר למישהו, לגלות את הסוד המאוד כבד שאני סוחב עליי שנים לבד. אני בטוח שחלקכם הלא קטן קורא את זה ואומר.."עוד בחור כמוני" אבל זה כל כך מייאש ומתסכל, אני מרגיש כל כך תקוע, לא מצליח להשתחחר, מתוסבך לגמרי ולא יודע איך אני יוצא מכל הפלונטר הזה ומשחחר את החים האלו שלי. אני לא ממש יודע למה אני כותב פה אבל אני כבר דיי חסר אונים...איך משתחררים, איך אנשים מצליחים "לזרום"(מילה מעצבנת!!!!), איך??? טוב.זהו..פרקתי קצת.. תודה על "ההקשבה" שתהיה שבת שלום לכולם פה ושנהיה חזקים.... ביי
שלום לכולם... בעבר ביקרתי פה לעיתים יחסית קרובות והייתי חבר לא פעיל... אני בחור בן 28 דתי עם "בעיית"(כל אחד מגדיר את זה שונה) הנטייה הכל כך מוכרת... אז אני אספר לכם בקצרה מה גרם לי לכתוב לכם פה: עד פסח עוד ניסיתי להמשיך לחיות את חיי כבחור דתי "נורמלי" יצאתי לדייטים עם בחורות וניסיתי, באמת שניסיתי..אבל כמו שזה נראה אני לא מצליח להמשך... כן זה נשמע שזה מה שאני ולא ממש מובן מה אני רוצה ומה אני עוד תוהה... במהלך הדרך יצא לי לשוחח עם כל מיני בחורים,בעיקר וירטואלים, ששחלקם ניסו לדחוק בי "להתחיל לחיות" ולהתחיל להכיר במה שאני... לאחרונה הרגשתי לחץ אדיר והחלטתי שאני כרגע מפסיק עם כל הדייטים והרגשתי צורך עז לספר על עצמי למישהי קרובה. מה שכן הלחץ הזה גרר אותי לתהומות ממש לא טובים וצללתי לדכאונות עמוקים, אז החלטתי לשחרר קצת ולא ללחוץ. ההתלבטות שלי היא כזו, ברגע שאני מספר בעצם שאני כזה וכזה או שכנראה אני כזה וכזה אין ממש דרך חזרה וכל הזמן אני מסתובב בפחד והתהייה הזו, זה בטוח מה שאני? הרי אני כן יכול לפתח קשר עם בחורה מלבד להמשך אליה, כן כן אני יודע שזה נשמע שאני מנסה לדחוק בכל כוחי אבל אני באמת כבר לא... פשוט הפחד הזה , התהייה הזו שזה אולי דברים בהמלך החיים והביטחון העצמי הנמוך לקחו אותי לכאן ואני בעצם יכול להתאהב ולהמשך לאישה.. אני אציין ואומר שנסיוני הוא מאוד מועט ואני דיי חי חיי התנזרות... אם אתם תוהים אז אני לא בחור חרדי, ולא בוגר הסדר/גבוהה.. יש חברים המגדירים אותי דתי לייט. לאחרונה החלטתי להתחבר לאטרף..לנסות למצוא מישהו ואם אני אמצא וארגיש את ה"אהבה" הזו שכולם מדברים עליה אני אבין ואוכל לעשות את הצ ע ד ולספר למישהו, לגלות את הסוד המאוד כבד שאני סוחב עליי שנים לבד. אני בטוח שחלקכם הלא קטן קורא את זה ואומר.."עוד בחור כמוני" אבל זה כל כך מייאש ומתסכל, אני מרגיש כל כך תקוע, לא מצליח להשתחחר, מתוסבך לגמרי ולא יודע איך אני יוצא מכל הפלונטר הזה ומשחחר את החים האלו שלי. אני לא ממש יודע למה אני כותב פה אבל אני כבר דיי חסר אונים...איך משתחררים, איך אנשים מצליחים "לזרום"(מילה מעצבנת!!!!), איך??? טוב.זהו..פרקתי קצת.. תודה על "ההקשבה" שתהיה שבת שלום לכולם פה ושנהיה חזקים.... ביי