המכורה נקיה
New member
לא יודעת מה לעשות.
בע"ה כתבתי הכל והכל נימחק לי לא יודעת למה בקיצור אכתוב שוב פעם בקושי יש לי כוח לכתוב. אניעוברת תקופה של משבר כלכלי ומשבר נפשי מאוד חזק וריגשי גם כן . אני אלין הים ןלמי שלא מכיר. שלוש שנים שאני משדרת בבלוג ולכן אני כותבת כאן כי מצאתי פה אנשים שאוהבים תומכים ומבינים אותי יותר מהמשפחה שלי בכנות שלי זה כואב אבל זה המצב. אתמול הצטברו לי הדברים וקבלתי התמוטטות עצבים מה ששבר אותי והפיל אותי מהרגליים זה שהתקשרו מהעמותה שעושים לי טובה גדולה ומצווה גדולה וקונים לי כבר פעם שניה את התרופה שהכי עוזרת לי לא לגמרי אבל מאזנת אותי כי יש לי מחלה קשהמאוד בין המצבים החמורים בישראל תסמונת טוראט למישלא יודע. והתרופה היא לא ניתנת לי בסל הבריאות רק למי שיש לו מחלת נפש בשם סכיזופרניה מה שיש לאבא של י. בקיצור התרופה בשם זיפרקסיה 10 מ"ג - 2 כדורים ליום ועולה לי באופן פרטי 974 ש"ח וזה המון בשבילי אני כולה מתפרנסת מבטוח לאומי מנכות על המחלה שלי . עברתי לילה קשה מאוד. דאגות מאיפה להביא את הכסף אז העמותה תקנה לי החודש את התרופות אבל מה יהיה חודש הבא? אני אמורה להשיג טופס בשם 29 -ג . וזה רק ניתן ממשרד הבריאות ורק בתביעה ואין לי כסף לעורך דין אבל יש לי פה ואני יכולה לדבר ללא עורך דין . הם גם את זה לא מוכנים לתת לי . כאילו מה אם אני לא חולת נפש כמו אבא שלי (שרק הרס לי את החיים ואפשר לקרוא את זה בבלוג שלי ) אז אני לא יכולה לקבל את התרופה? הנירולוג שלי הוא אדם רופא מקסים שעוזר לי אמוד אבל לא יכול לכתוב לי בתיק הרפואי מחלת סכיזופרניה שאין לי בכלל זה פשע עבורו ואני מצדיקה אותו. אף אחד לא מבין אותי ואין למי לפנות אני בקשיים מתכוונת לתבוע שוב פעם את משרד הבריאות אולי יצא מזה משהו אני לא צריכה עורך דין כי אף עורך דין לא יכול להסביר באמת את המצוקה שלי לא הכלכלית ולא את החוסר כוחות מול ההתמודדות שלי עם המחלה. כמו שידוע לחלק מכם אנילפני ניתוח מוח שאספנו תרומות מדודו טופז לפני שנה למי שראה אותי שם הכסף סגור בעמותה כי לא רציתי לקחת עלי אחריות של אלפי שקלים ואנשים טובים וצנועים תרמו לי לא המליונרים שחושבים רק על עצמם הכסף מיועד לניתוח בלבד וסגור עד לרגע שיהיה לי תאריך אבל כרגע משרד הבריאות לא נותן לי את האישור לניתוח למרות שיש כסף ועשרה רופאים מוכנים כי זה ניתוח עם המון סיכון וראשון בארץ ישראל. לחו"ל אני לעולם לא אטוס לעשות אותו שם כי זה גם כן בעיה להגיע לשם לניתוח וזה יקח לי לפחות שנתיים אם לא יותר להשיג את כל האישורים ויש לי פחד גבהים מי שמכיר את הסיפור שלי יודע בדיוק למה הפחד הזה !! זהו קמתי בבוקר שבורה לגמריי נפשית רוחנית ופיזית והלכתי למר"מ בקריות זה מן בית חולים בקטן יש שם את כל המחלקות . הבדיקות דם ושתן יצאו לא ממש טובות והם היו צריכים בגלל חנוכה לסגור מוקדם והרופאה נתנה לי טופס הפניה התחייבות לרמבם כדי שלא אצטרך לשלם . אני פוחדת מאוד לנסוע עכשיו לחדר מיון כי אני פוחדת שיאשפזו אותי בגלל שאני בהתמוטטות עצבים. עד לפני שנה ומשהו הייתי במשך 7 שנים בערך מכורה לסמים קלים ואלכוהול בכמויות אדירות שאלוהים עשה איתי חסד ותודה לאל עם המון אסירות תודה אני בגמילה שנה אומנם נפלתי כמה פעמים אבל הפעם 68 ימים נקיים תודה לאל הולכת לקבוצות, הולכת למטפלת פרטנית שמיתמחה בהתמכרויות פעם בשבוע ועושה מי שמכיר תוכנית 12 הצעדים שישמרו עלי להיות נקיה בע"ה לתקופה, דברים שלא עשיתי בנקיונות הקודמים שלי לכן כל פעם נפלתי ושתיתי לא היתי ממש חסרת אונים וכנועה מול ההתמכרות שהיא יותר חזקה ממני היום אני לוקחת את כל מה שמציעים לי בקשר להחלמה להיות נקיה מגיע לי לחיות חיים ללא שימוש באלכוהול. מי שמכיר אותי טוב יזכור שהיתי פותחת את הבלוג רוקדת בצורה פרחית לא היתי שפויה היתי מסטולית כל הזמן או צוחקת מדי או בוכה יותר מדי, ולא פעם סגרו לי את הבלוג וכעסתי על זה והקמתי מהומה אבל תודה לאל שיש פוליסים שברוך השם גם ראו אותי מקיאה ומקללת את כל העולם וגם את הפוליסים אבל אני אסירת תודה להם שסגרו לי את הבלוג בזמנו כשהיתי באלכוהליזם חזק. ! הם לא אשמים הם עשו את העבודה שלהם בעבר לא היתי שפויה רק האלכוהול חשיש וגראס ניהלו לי את החיים אז לא קבלתי את זה האשמתי כמה פוליסים וקיללתי אותם והקמתי מהומות בפורום אבל זה רק היה לטובתי. לפני שנה וקצת החלטתי שדיי לי עם החיים בצל הבקבוק הבנתי שאני מכורה קשה להודות במילה מכורה כי זה קשה מאוד נפשית חייבתי בהכחשה. כל זה כתוב בבלוג שלי חלק קטן מהסיפור חיים שלי הקשה מאד. ואני לא יודעת אם לנסוע לחדר מיון חבר שלי דואג לי וראה אותי אתמול במצב מאוד קשה. אני כל היום מקיאה אפילו את המים והקפה שאני שותה . לא אוכלת כבר כמה ימים אין לי תאבון התמוטטות עצבים אני מכירה את הגוף שלי ואת החלק הנפשי שבי מאז גיל 17 בערך שהבנתי את הבעיות שלי שרק הלכו והתגברו. אני פשוט מפחדת שיאשפזו אותי בכפייה כי בהתמוטטות עצבים במצב שלי לא רק שיתנו לי אנפוזיה ושאני מתעלפת כל כמה שעות אלא צריכה אשפוז ואני לא רוצה לא אתן להם לאשפז אותי. אני ממש לא יודעת למה אני מספרת את זה וכותבת לכם את זה פה . אולי כי כמו שציינתי חלק מהאנשים כאן מבינים תומכים ועזרו לי יותר מהמשפחה שלי (רק אחי הגדול האח היחיד שיש לי כי כולנו אחיות מבין אותי ) והבין אותי תמיד. לא יודעת מה אתם מציעים אין לי הרבה זמן ההתחיבות שהרופאה נתנה לי כדי שלא אצטרך לשלם איזה חמש אמות שקל על זה שאני יגיע בלי טופס התחייבות של קופת חולים למיון ואין לי כסף לשלם את זה., ורק עד חצות אני יכולה להגיע כל היום דחיתי את זה אבל המצב שלי רק מיתגבר. אני מקלידה לאט כי הידים שלי רועדות כולי רועדת ולא יודעת מה לעשות . אני מבקשת מכם מי שקורה ויש לו דעה או תגובה מלוכלכת בבקשה אל תכתבו תעבירו הלאה ואל תעשו לי יותר רע. רק אם אפשר להגיב לי מה אתם חושבים ואם כדאי ללכת לחדר מיון לפני חצות שלא ילך לי ההתחייבות על הסף ואצטרך לשלם ואין לי כסף לזה לכן אתמול בלילה במצב קשה כשכל הגוף רועד כמו מכונת כביסה ופחד אלוהי חולשה פיזית רוחנית ונפשית אני לא הלכתי לבית חולים רק מהפחד שיתנו לי לשלם כי הגעתי בלי התחייבות. כרגע יש לי את ההתחייבות ביד. והיא תקפה רק עד דקה לפני חצות משהו כזה . חבר שלי רוצהלקחת אותי לבית חולים ואני לא יודעת אם ללכת אני פוחדת מאשפוזים פסיכיאטרים. בצבא קרה לי משהו שכתוב בלבוג שלי מאוד אישי ולכן אושפזתי שלושה חודשים במחלה פסיכיאטרית ברמב"ם ואף נכנסתי לדכאון קשה ונפלתי מהדכאון למחלת אנורקסיה שברוך השם יצאתי ממנה בכוחות עצמי ועם העזרה של הקב"ה שלא עזב אותי לרגע פשוט אני מתוסכלת מפוחדת איימים וחסרת אונים. לגשת לחדר מיון או לא לגשת ? לא יודעת מה לעשות תודה שקראתם . המצב שלי יותר מפורט בבלוג שלי הילדות שלי הסבל על ההורים שלי על ההזנחה שלהם על האחיות ה"מקסימות" שלי שדאגו להצק לי לצחוק עלי להשפיל אותי בתור ילדה וכל מה שהיה לי זה רק הים ללכת לים ולכתוב זה מה שהיה לי בתור ילדה בת 11 היתי נוסעת לים בוכה וכותבת כל הדייגים הכירו אותי. אני חושבת שכתבתי מספיק וקצת גלשתי אני בריכוז עצמי ופחדים נוראיים אם אלך למיון רק שלא יאשפזו אותי בכוח אני ממש נופלת מהרגליים זהו הייתי חייבת לשתף אותכם תודה שקראתם. אלין.
בע"ה כתבתי הכל והכל נימחק לי לא יודעת למה בקיצור אכתוב שוב פעם בקושי יש לי כוח לכתוב. אניעוברת תקופה של משבר כלכלי ומשבר נפשי מאוד חזק וריגשי גם כן . אני אלין הים ןלמי שלא מכיר. שלוש שנים שאני משדרת בבלוג ולכן אני כותבת כאן כי מצאתי פה אנשים שאוהבים תומכים ומבינים אותי יותר מהמשפחה שלי בכנות שלי זה כואב אבל זה המצב. אתמול הצטברו לי הדברים וקבלתי התמוטטות עצבים מה ששבר אותי והפיל אותי מהרגליים זה שהתקשרו מהעמותה שעושים לי טובה גדולה ומצווה גדולה וקונים לי כבר פעם שניה את התרופה שהכי עוזרת לי לא לגמרי אבל מאזנת אותי כי יש לי מחלה קשהמאוד בין המצבים החמורים בישראל תסמונת טוראט למישלא יודע. והתרופה היא לא ניתנת לי בסל הבריאות רק למי שיש לו מחלת נפש בשם סכיזופרניה מה שיש לאבא של י. בקיצור התרופה בשם זיפרקסיה 10 מ"ג - 2 כדורים ליום ועולה לי באופן פרטי 974 ש"ח וזה המון בשבילי אני כולה מתפרנסת מבטוח לאומי מנכות על המחלה שלי . עברתי לילה קשה מאוד. דאגות מאיפה להביא את הכסף אז העמותה תקנה לי החודש את התרופות אבל מה יהיה חודש הבא? אני אמורה להשיג טופס בשם 29 -ג . וזה רק ניתן ממשרד הבריאות ורק בתביעה ואין לי כסף לעורך דין אבל יש לי פה ואני יכולה לדבר ללא עורך דין . הם גם את זה לא מוכנים לתת לי . כאילו מה אם אני לא חולת נפש כמו אבא שלי (שרק הרס לי את החיים ואפשר לקרוא את זה בבלוג שלי ) אז אני לא יכולה לקבל את התרופה? הנירולוג שלי הוא אדם רופא מקסים שעוזר לי אמוד אבל לא יכול לכתוב לי בתיק הרפואי מחלת סכיזופרניה שאין לי בכלל זה פשע עבורו ואני מצדיקה אותו. אף אחד לא מבין אותי ואין למי לפנות אני בקשיים מתכוונת לתבוע שוב פעם את משרד הבריאות אולי יצא מזה משהו אני לא צריכה עורך דין כי אף עורך דין לא יכול להסביר באמת את המצוקה שלי לא הכלכלית ולא את החוסר כוחות מול ההתמודדות שלי עם המחלה. כמו שידוע לחלק מכם אנילפני ניתוח מוח שאספנו תרומות מדודו טופז לפני שנה למי שראה אותי שם הכסף סגור בעמותה כי לא רציתי לקחת עלי אחריות של אלפי שקלים ואנשים טובים וצנועים תרמו לי לא המליונרים שחושבים רק על עצמם הכסף מיועד לניתוח בלבד וסגור עד לרגע שיהיה לי תאריך אבל כרגע משרד הבריאות לא נותן לי את האישור לניתוח למרות שיש כסף ועשרה רופאים מוכנים כי זה ניתוח עם המון סיכון וראשון בארץ ישראל. לחו"ל אני לעולם לא אטוס לעשות אותו שם כי זה גם כן בעיה להגיע לשם לניתוח וזה יקח לי לפחות שנתיים אם לא יותר להשיג את כל האישורים ויש לי פחד גבהים מי שמכיר את הסיפור שלי יודע בדיוק למה הפחד הזה !! זהו קמתי בבוקר שבורה לגמריי נפשית רוחנית ופיזית והלכתי למר"מ בקריות זה מן בית חולים בקטן יש שם את כל המחלקות . הבדיקות דם ושתן יצאו לא ממש טובות והם היו צריכים בגלל חנוכה לסגור מוקדם והרופאה נתנה לי טופס הפניה התחייבות לרמבם כדי שלא אצטרך לשלם . אני פוחדת מאוד לנסוע עכשיו לחדר מיון כי אני פוחדת שיאשפזו אותי בגלל שאני בהתמוטטות עצבים. עד לפני שנה ומשהו הייתי במשך 7 שנים בערך מכורה לסמים קלים ואלכוהול בכמויות אדירות שאלוהים עשה איתי חסד ותודה לאל עם המון אסירות תודה אני בגמילה שנה אומנם נפלתי כמה פעמים אבל הפעם 68 ימים נקיים תודה לאל הולכת לקבוצות, הולכת למטפלת פרטנית שמיתמחה בהתמכרויות פעם בשבוע ועושה מי שמכיר תוכנית 12 הצעדים שישמרו עלי להיות נקיה בע"ה לתקופה, דברים שלא עשיתי בנקיונות הקודמים שלי לכן כל פעם נפלתי ושתיתי לא היתי ממש חסרת אונים וכנועה מול ההתמכרות שהיא יותר חזקה ממני היום אני לוקחת את כל מה שמציעים לי בקשר להחלמה להיות נקיה מגיע לי לחיות חיים ללא שימוש באלכוהול. מי שמכיר אותי טוב יזכור שהיתי פותחת את הבלוג רוקדת בצורה פרחית לא היתי שפויה היתי מסטולית כל הזמן או צוחקת מדי או בוכה יותר מדי, ולא פעם סגרו לי את הבלוג וכעסתי על זה והקמתי מהומה אבל תודה לאל שיש פוליסים שברוך השם גם ראו אותי מקיאה ומקללת את כל העולם וגם את הפוליסים אבל אני אסירת תודה להם שסגרו לי את הבלוג בזמנו כשהיתי באלכוהליזם חזק. ! הם לא אשמים הם עשו את העבודה שלהם בעבר לא היתי שפויה רק האלכוהול חשיש וגראס ניהלו לי את החיים אז לא קבלתי את זה האשמתי כמה פוליסים וקיללתי אותם והקמתי מהומות בפורום אבל זה רק היה לטובתי. לפני שנה וקצת החלטתי שדיי לי עם החיים בצל הבקבוק הבנתי שאני מכורה קשה להודות במילה מכורה כי זה קשה מאוד נפשית חייבתי בהכחשה. כל זה כתוב בבלוג שלי חלק קטן מהסיפור חיים שלי הקשה מאד. ואני לא יודעת אם לנסוע לחדר מיון חבר שלי דואג לי וראה אותי אתמול במצב מאוד קשה. אני כל היום מקיאה אפילו את המים והקפה שאני שותה . לא אוכלת כבר כמה ימים אין לי תאבון התמוטטות עצבים אני מכירה את הגוף שלי ואת החלק הנפשי שבי מאז גיל 17 בערך שהבנתי את הבעיות שלי שרק הלכו והתגברו. אני פשוט מפחדת שיאשפזו אותי בכפייה כי בהתמוטטות עצבים במצב שלי לא רק שיתנו לי אנפוזיה ושאני מתעלפת כל כמה שעות אלא צריכה אשפוז ואני לא רוצה לא אתן להם לאשפז אותי. אני ממש לא יודעת למה אני מספרת את זה וכותבת לכם את זה פה . אולי כי כמו שציינתי חלק מהאנשים כאן מבינים תומכים ועזרו לי יותר מהמשפחה שלי (רק אחי הגדול האח היחיד שיש לי כי כולנו אחיות מבין אותי ) והבין אותי תמיד. לא יודעת מה אתם מציעים אין לי הרבה זמן ההתחיבות שהרופאה נתנה לי כדי שלא אצטרך לשלם איזה חמש אמות שקל על זה שאני יגיע בלי טופס התחייבות של קופת חולים למיון ואין לי כסף לשלם את זה., ורק עד חצות אני יכולה להגיע כל היום דחיתי את זה אבל המצב שלי רק מיתגבר. אני מקלידה לאט כי הידים שלי רועדות כולי רועדת ולא יודעת מה לעשות . אני מבקשת מכם מי שקורה ויש לו דעה או תגובה מלוכלכת בבקשה אל תכתבו תעבירו הלאה ואל תעשו לי יותר רע. רק אם אפשר להגיב לי מה אתם חושבים ואם כדאי ללכת לחדר מיון לפני חצות שלא ילך לי ההתחייבות על הסף ואצטרך לשלם ואין לי כסף לזה לכן אתמול בלילה במצב קשה כשכל הגוף רועד כמו מכונת כביסה ופחד אלוהי חולשה פיזית רוחנית ונפשית אני לא הלכתי לבית חולים רק מהפחד שיתנו לי לשלם כי הגעתי בלי התחייבות. כרגע יש לי את ההתחייבות ביד. והיא תקפה רק עד דקה לפני חצות משהו כזה . חבר שלי רוצהלקחת אותי לבית חולים ואני לא יודעת אם ללכת אני פוחדת מאשפוזים פסיכיאטרים. בצבא קרה לי משהו שכתוב בלבוג שלי מאוד אישי ולכן אושפזתי שלושה חודשים במחלה פסיכיאטרית ברמב"ם ואף נכנסתי לדכאון קשה ונפלתי מהדכאון למחלת אנורקסיה שברוך השם יצאתי ממנה בכוחות עצמי ועם העזרה של הקב"ה שלא עזב אותי לרגע פשוט אני מתוסכלת מפוחדת איימים וחסרת אונים. לגשת לחדר מיון או לא לגשת ? לא יודעת מה לעשות תודה שקראתם . המצב שלי יותר מפורט בבלוג שלי הילדות שלי הסבל על ההורים שלי על ההזנחה שלהם על האחיות ה"מקסימות" שלי שדאגו להצק לי לצחוק עלי להשפיל אותי בתור ילדה וכל מה שהיה לי זה רק הים ללכת לים ולכתוב זה מה שהיה לי בתור ילדה בת 11 היתי נוסעת לים בוכה וכותבת כל הדייגים הכירו אותי. אני חושבת שכתבתי מספיק וקצת גלשתי אני בריכוז עצמי ופחדים נוראיים אם אלך למיון רק שלא יאשפזו אותי בכוח אני ממש נופלת מהרגליים זהו הייתי חייבת לשתף אותכם תודה שקראתם. אלין.
