לא יודעת מה לעשות

[שיריתה המקורית]

לא יודעת מה לעשות

היום היינו אצל הפסיכיאטרית החדשה של הילדה מקופ"ח מכבי. היא ראתה אותה פעם אחת והיום היתה פגישת הורים. היא חושבת שיש אפשררות של שיפור , רק שהדבר כרוך בשינוי תרופתי. מכיון שהשינוי האחרון לא עלה יפה , בלשון המעטה,ומכיון שעד עכשיו הנסיונות של תרופה בודדה לא מכסים את כל תופעות הפסיכוזה היא מציעה לתת לה קוקטייל של תרופות ולצורך כך לאשפז אותה אישפוז מלא בבי"ח פסיכיאטרי עד שימצאו מינון ותרופות שמתאימות לה. האישפוז לא יהיה קצר, יכול להיות בין חודשיים לשנה ! מדובר באישפוז מלא, עם ביקורים של ההורים אבל אי אפשר לשהות שם ביחד איתה. הפסיכיאטרית ביקשה שנתחיל לחשוב על זה, זה לא דחוף , אבל שווה לנסות כי זה יכול לשפר את מצבה, מה שלא יקרה אם נמשיך בריספרדל באותו המינון. בעלי לא רוצה לשמוע בכלל על זה . אני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד, יש פה תקוה לשיפור, מצד שני, פ חחחחחחחח דדדדדדדדדד.

 

[thesurvivor]

אם נתנה לך שהות לחשוב

תשאלי את הפסיכיאטרית של הילדה את השאלות שמציקים לך ץ למה לאשפז אותה לתקופה ארוכה ? מי סובלת הבת שלך במדוייק ? ידע מונע חרדה- ניסוחים עמומים מעוררים חשדנות . האם האישפוז הכרחי או יש פתרונות אחרות ? תשאלי את כל השאלות כדי שתוכלי להחליט . בהצלחה - תמיד יש תקווה לשיפור וזה מניסיון .

 

[ל ו ל י ת]

אני מזמינה כל מי שיש לו מישהו קרוב

שהיה או שהינו באשפוז, בעיקר במחלקות ילדים ו/או נוער, להגיב לשיריתה. מרגישה שרק נסיון של אחרים יוכל לעזור לך כאן. את מחשבותיי בנושא כתבתי לך כאן פעם. אגב שיריתה, האם את מסכימה שאתן קישור להודעה שלך הזו בפורומים נוספים כדי לשמוע דיעה של עוד אנשים??? אני מחכה לאישורך כאן.

 

[שיריתה המקורית]

כן לולית, אני מסכימה בהחלט.

 

[ארו]

הייתי במצב דומה - לא לאשפז !!|רמק

הסיפור שלי בקצרה : בגיל 16 הייתי מאד בעייתי. מאד. עברתי 3 פסיכולוגיות עד שהגעתי ל"ראיון" במחלקה פסיכיאטרית. כמובן שרצו לאשפז אותי. מיד. במקום. אבחנו שאני סובל מנטיה לאלימות, שגעון גדלות, פירומניה, וגם - פיצול אישיות. בעוד שאני מסכים לחלוטין עם האבחנה , אני לחלוטין לא מסכים עם הטיפול המוצע. אמא שלי לא הכימה. "על גופתי המתה" היא אמרה. והלכנו לחפש מטפל. "מטפל" - מלשון טיפול, ולא משלון "לסמם את האדם עד כדי כך שכולו הולך איבוד, הטוב והרע". היה טיפול קשה. אפילו אכזרי לעיתים, לנפש צעירה. לקח לי שנתיים עד שהתאוששתי. התגייסתי, עבדתי, למדתי . היה שווה כל רגע. לעולם לא הייתי מגיע להיות סטודנט למשפטים, מנהל פורום בתפוז, בן-זוג, דוד, אח ובן המביא גאווה להוריו, אם היו מאשפזים אותי. אני ממליץ על הספר "יומנה של פגועת נפש", לקבלת מושג על האפקט של אשפוז, של תרופות. הרבה חום ואהבה, וטיפול מסור. ללא כימיכלים. בברכה ארו.

 

[night mistress]

ממה היא סובלת?

ממה שאת אומרת זה נשמע כמו סכיזופרניה..פני אליי בפרטי .

 

[אייל 39]

מאוד קשה

לתת תשובה לשאלתך , שכן אני לא יודע בעצם כלום על הילדה . מה שכן בטוח, שאין לסמוך במקרה כזה על רופאי קופ"ח, צריך לקבל דעה של מומחה אחר . לקבל SECOND OPINION זה דבר מאוד מקובל , בעיקר במקרה קיצוני כל כך. הטיפול אם הוא באמת הנכון יכול אולי לעזור. אבל אם הוא לא נכון יש סיכוי גדול לנזק ענק לילדה . בנוסף , האם חשבת על טיפול אלטרנטיבי , למשל בהילינג ? מנסיון חיים אני יכול לומר לך שיש לאנשים מהסוג הזה יכולות בלתי רגילות . ובדרך כלל הם לא גובים סכומים גדולים עבור הטיפול . אם תרצי אני יכול נסות ולברר בשבילך לפי אזור המגורים (לא מבטיח להצליח) אם יש מטפל אלטרנטיבי שיוכל אולי לעזור בפתרון הבעייה. בעייה נפשית מקורה בדרך כלל מטראומה מהעבר. מי שיודע לטפל בהילינג, יכול לאתר את הבעייה בנפש הילדה ולטפל בשורש הבעייה . כרגע אני כותב לך מחו"ל , כך שאין לך דרך לתקשר אתי . את יכולה לשלוח לי מסר אישי . או אם תרצי להתקשר אלי ביום רביעי 048625520 או 064489075 . אשמח לנסות ולהושיט לך ולה עזרה , ללא כל הבטחה שאצליח כמובן . בהצלחה בכל מקרה אייל

 

[AYELET1]

היי שיריתה

כאן תשובות נוספות. מקווה שהיום-מחר יתווספו תשובות לששור זה. בהצלחה

 

[שיריתה המקורית]

תודה לכולכם

אני שולחת מסרים אישיים עם פירוט למי שמעוניין. ושוב תודה.

 

[.אחת]

שלום לך, הגעתי בעקבות הודעתה של

לולית בפורום שבניהולי (OCD). מדובר בהחלטה קשה מאוד, אבל לפני שמחליטים כזו החלטה קשה, כדאי לברר אם באמת צריך להחליט כזו החלטה. מדובר בסה"כ בפסיכיאטרית אחת, שראתה את הילדה פעם אחת. על סמך זה לא כדאי לקבל החלטות.על סמך זה אפילו לא הייתי מתחילה לחשוב על האם לקבל החלטה. כדאי לדעתי לשאול : א. עוד כמה מומחים, ב. שיראו את הילדה יותר מפעם אחת. אולי יש עוד אלטרנטיבות. התשובה הראשונית שעולה לי לאור כתיבת הודעתך היא שלפני שאת מתענה מאוד איך חוצים את הגשר, כדאי לבדוק אם בכלל צריך לחצות אותו. בכל אופן השורה התחתונה צריכה להיות מה הדבר הכי טוב לבתך בטווח הקצר והארוך גם יחד. זו לא החלטה שמקבלים כלאחר יד. נסי למצוא מספר אלטרנטיבות, ואז לשקלל מה היתרונות וחסרונות של כל אחת. לכל החלטה כזו או אחרת יש מחיר. צריך להפוך אותו למינימלי. אבל כל זאת ועוד, רק לאחר שמיעת מומחים נוספים.

 

[איילת ר]

החלטה לא פשוטה.... שריתה שלום, אני אנסה לענות בעקבות הודעתה של לולית בפורום ריפוי בעיסוק בו אני מייעצת. אני עובדת בתור מרפאה העיסוק במחלקת נוער, אמנם ישנם הבדלי גילאים בין מחלקת נוער למחלקת ילדים,אך אני חושבת שבתור הורה אתה נתקל בקשיים דומים. אני חושבת שראשית כל כדאי באמת לשקול את מצב הילדה, עד כמה קיים סיכון בהשארותה במסגרת הבית, לעומת מסגרת אישפוזית. בנוסף נראה שכדאי לברר (אולי ע"י התייעצות נוספת עם פסיכיאטר/ית מומחה לילדים ונוער), האם אכן את השינוי התרופתי ניתן לעשות רק דרך אישפוז. כדאי לברר את סוגי האשפוז הקיימים במחלקות ילדים (אני לא יודעת מה עוד קיים חוץ מנס-ציונה), יש מחלקות בהן יש אפשרות לאשפוז יום, בו הילד נמצא בשעות הבוקר-אחה"צ באשפוז, ואח"כ יוצא הביתה. נראה כי כדאי לברר פרטים נוספים ולשקול זאת יחד עם אדם מקצועי אשר מכיר את הילדה. בינתיים בהצלחה ואשמח אם אוכל לעזור בהמשך איילת

 

[טל זמנבודה]

בעקבות פניתה של לולית

אני שולחת מסר לכמה מטפלים שעוסקים בתחום, מקווה שיענו במהרה בינתיים חיזקי ואימצי טל מנהלת פורום ריפוי בעיסוק בתפוז

 

[החתולה השחורה]

בדקי אפשרות לאישפוז-יום.

 

[טראפי26]

תגובה לשריתה

אני בן 26.בגיל 10 הכניסו אותי לביח" לחולי נפש בנס ציונה.זו טראומה ובדידות שדופקת המוח לאדם שנמצא גם ככה בכלא של עצמו.אני יודע על עצמי שטראומה כזו של ביח" עושה הפסקה של תקופה לתופעות אבל זה לא שווה את זה.בעלך צודק,אפילו שקשה עכשיו,חכו לתרופה,היא לא תאחר להגיע.תרופות כבר יש,המינון לפי דעתי,כדאי לשחק עם התרופות ולראות קומבינציות.לא יכול להזיק,אפשר גם הילינג ורייקי לתת לה כדי להשקיט את הנפש.

 

[איש הגשם]

הלכה הילדה

אין להאמין לפסיכאטרים חד משמעית מנסיון מר רצוי להיתיעץ עם פסיכולוגיםתחילה ואם בכל זאת גם הם המליצו ללכת שוב לרופא רצוי באופן פרטי ופרטני אחרת הילדה אבודה לעולמים בהצלחה

 

[la5]

הלכה הילדה

אישפוז פסיכיאטרי יכול להרוס לה את כל החיים גם אם הוא יהיה קצר. אם את רוצה הוכחה כנסי לפורום "די לכפייה פסיכיאטרית" ותקראי שם כמה הודעות נבחרות. קודם כל ללכת לפרופסור לפסיכיאטריה שמוכר בארץ ולשלם גם 800 ש"ח לביקור אבל אולי הוא/היא יצליחו להוציא את הילדה שלך מהבוץ. אישפוז רק יגרום לה לשקוע בתוך הביצה עמוק יותר ויותר. תזכרי גם כשהילדה שלך בפנים לא יתנו לך בתור הורה להיות לה גלגל הצלה בשעת צרה. לאשפז אותה רק אם את רוצה "להיפטר" מהילדה. יש הורים שנפטרים מהילדים שלהם בדרך הזאת. ברגע שהיא מאושפזת היא איננה יותר בשליטתך והם יכולים להחזיק בה שנים ארוכות אם ירצו. שוב, השאלה היא גם עד כמה לך אכפת מהילדה ואם את רוצה שהיא תישאר אצלך או שתעבור לרשות המדינה.

 

[שיריתה המקורית]

תודה לכולכם

ושוב אני מחדדת את הנקודה שמדובר באישפוז לצרכי שינוי תרופתי. השינוי התרופתי שניסינו לעשות בבית (בתמיכת פסיכיאטרית כמובן ופסיכולוגית), היה גיהינום. הילדה סבלה סבל לא אנושי, האחים שלה סבלו נורא וגם הותקפו על ידיה, וגם אנחנו הוריה סבלנו. אני חושבת הרבה על האחים שלה שסבלו ונפגעו פיזית ונפשית. כמובן שאני לא רוצה חס וחלילה להיפטר מהילדה שלי. אני אוהבת אותה נורא ורוצה אך ורק לעזור לה. עצוב לי לשמוע שיש הורים שרוצים להפטר מהילדים שלהם, מעלה בי דמעות המחשבה הזאת. ושוב תודה לכל מי שמנסה לעזור לי.

 

[משימה בלתי אפשרית]

לפי דעתי

לא. בנוסף לכל ההצעות הנכונות למעלה, גם רציתי להביא את הזווית המשפחתית של כל המצב. לפעמים יחסים בין בני משפחה יכולים להקל או להחמיר מצבים נפשיים. לכן לו היו שואלים אותי , הייתי מציעה גם לבדוק אם יש עוד משהו לשפר בין בני המשפחה כדי לגרום להקלה נוספת על הילדה. הרבה בריאות לכולכם.

 

[ל ו ל י ת]

שיריתה וכולם../images/Emo39.gif

קודם כל תודה לכל מי שהתייחס לשאלה הכל כך גדולה וקשה שהעלתה שיריתה. שיריתה, יש דיעות שונות. משהו שחזר על עצמו מס´ פעמים היה לקבל חוו"ד נוספת. חלק מהאנשים שהגיבו אליך הינם אנשי מקצוע אולי הם מכירים שמות - למי אפשר לפנות לקבלת חוו"ד נוספת? דעתי היא גם לנסות להפגיש את בתך עם עוד כמה רופאים שמעורים בנעשה במערכת הבריאות ומעורים ומעודכנים בכדורים החדשים, רופאים שיש להם נסיון עם ילדים ופסיכוזות. לצערי איני מסכימה שהורה שמאשפז את ילדו הוא הורה שרוצה להפטר מהילד. צר לי אך דעתי שונה. אבל מכבדת את דעתו של מי שכתב זאת. אני חושבת שהורים עוברים מדורי גיהנום עד שהם מגיעים לאשפוז עם ילדיהם. זה לא תמיד מבחירה. לעיתים האשפוז נועד כדי שיהיה פחות גרוע או אפילו כדי לקדם תקווה שיהיה טוב יותר. ולו במעט. אף אחד מאיתנו לא בחר שהיקר לו יסבול מבעיה נפשית. ואף אחד לא הביא מחלה זו או אחרת על עצמו. מנסים לשרוד, לקוות, לשפר. אני איתך שיריתה. תהיי חזקה.

 

[la5]

עכשיו באמת יש לך סיבה להתנצל

לא כתבתי שמי שמאשפז את ילדו רוצה להיפטר ממנו אלא שיש שמאשפזים בשביל להיפטר מילדם (עובדה שלא שנויה במחלוקת) ויש הבדל גדול בין שני המשפטים. עכשיו תתנצלי או שתערכי מחדש את ההודעה שלך.