לא יודעת מה לעשות

[אחת בחול]

לא יודעת מה לעשות

שלום שוב. אני לא יודעת מה לעשות,אני כל כך מפחדת ומבולבלת,אני לא אוהבת אותו ואפילו שאמרתי שאני צריכה לנסות שוב כל כך קשה לי לתת לו ולנו את ההזדמנות הזו,כל יום מחדש אני מתעצבנת ממנו מחדש,כל מה שהוא עושה מרגיז אותי,הדיבור שלו,היחס שלו, איך זהוא נוגע ביהאדישות ואפילו זה זהוא כל כך משתדל. יחד עם זה אני פוחדת,פוחדת להיות לבד,פוחדת שלא אצליח לפרנס את ילדיי,אבל כל כל לא טוב לי איתו,עצוב לי,אולי בגלל שאני לא מנסה מספיק?אולי בגלל שנמאס לי? ואיזו סטיגמה תיהיה לי?מפחדת גם מהחברה שאצלנו לא מקובל להתגרש . מה לעשות איך מגיעים למפתח שאתם מדברים עליו.

 

[א ו ר1]

כמה כואב!!

לראות שיש כל כך הרבה נשים כמוני שרע להן והן ממשיכות לסבול בגלל הפחד ממצב כלכלי, מדימוי עצמי מסטיגמה. לדעתי את מנסה מספיק בזה שאת עדיין איתו.. אבל אם האהבה פרחה לה.... אולי כדאי לבחון את המצב בכל זאת?? בהצלחה!!

 

[צפוני]

את לא לבד

חיינו הם בחירה בין אלטרנטיבות. את יודעת מה מצבך כיום, זו ברירת המחדל שלך. מצד שני קיימת האלטרנטיבה של להפרד וזה מאיים עליך, לא נודע, מפחיד !!! לדעתי, ואני מדבר מתוך נסיון של זוגיות דפוקה של 27 !! שנים ( עד לפרדה) את חייבת לברר עד הסוף אם יש סיכוי לזוגיות הנוכחית שלך. ושוב לדעתי, לא תוכלי לעשות זאת לבד, את חייבת לקבל ייעוץ ( פסיכולוגי) הטוב ביותר הוא ללכת לטיפול זוגי. אם תוצאת הטיפול תהא שיפור הזוגיות לרמה שנעים לחיות יחד אז זכית. במידה לתוצאת הטיפול תהא הכרה חד משמעית שלא ניתן לשפר את הזוגיות ואיכות חייכם, אז תתחילי לעבוד על האלטרנטיבה, בדיקתה לעומק. יתכן מאוד שלאחר שתביני שאין לשקם את הזוגיות והאלטרנטיבה היא ממש מאיימת עליך עד מאוד, תבחרי להשאר במסגרת הקיימת. אבל אז זו תהיה בחירה! אז את יכולה להגדיר לעצמך שאת נשארת "זמנית" עד שיהיה מצב שתחושי יותר בטוחה להפרד. אפשרות נוספת היא לרענן את חייך בריגושים חדשים - לאו דוקא "אסורים" אלא חברויות חדשות, קורסים, סדנאות, כל דבר שיכניס שינוי ועניין בחייך. זה יכול לצבוע את המציאות בצבעים חיים יותר.

 

[אחת בחול]

תודה ו........

אני מרגישה שקשה לי כבר מספר שנים (ואני נשואה רק 9 שנים) וכן אני חושבת שזה זמני,והיום שוב אני מרגישה ברגשות אשמה שאני לא מנסה מספיק,והפחד ,הפחד משתק,שלא אצליח להתמודד עם הפרנסה של ילדיי כי את שאר הדברים אני עושה ברובם לבד. ואת רגשות האשמה שאני לא מתאמצת מספיק ומה יהיה אחר כך אני לא רוצה כל החיים להיות לבד,אומנם שגם אם נפרד בזמן הקרוב אני לא רוצה אף אחד אלא רק לגדל את ילדיי ולעבוד אבל אחר כך מה? אני באמת לא יודעת מה יהיה רק שזה קשה לי עכשיו קשה מאוד.

 

[מנהלת]

לקחת לי את המחשבות

התיאורים שלך, המחשבות העצבים - זה בדיוק מה שאני מרגישה. וללא פחד ממצב כלכלי או סטיגמה, לא מסוגלת לעזוב. כי לעזוב משמעו שלעולם כבר לא יהיה מושלם. בשום דרך שהיא. ולעזוב אומר שלילדות שלי תהיה תמיד משאלה אחת ראשונה -שאבא ואמא יחזרו להיות יחד. זה מה שהן ירצו יותר מכל דבר אחר. ואני רוצה לתת להן משהו שלם. לתת להן לרצות דברים אחרים מחייהן. ובכל זאת, אחרי שאתגבר על כל הפחדים, אני מאמינה שאעזוב..