לא יודעת מה לעשות

[אורא]

לא יודעת מה לעשות

שלום, אני ובן זוגי נמצאים כ - 3 שנים יחד עם עליות ומורדות. לאחר שנה וחצי של התלבטות החלטנו להתחתן באוקטובר הקרוב, סגרנו כבר כמעט הכל. הוא לחוץ מאוד כי אין לנו תמיכה כלכלית מהמשפחות ( לו אין הורים, וההורים שלי עזרו קצת). כל שבוע בערך הוא משנה את דעתו לגבי החתונה ומאשים אותי בכל חילוקי הדעות והבעיות ביננו. הוא לא מוכן לקחת אחריות על המצב, הוא טוען שאני אשמה בהכל ואני צריכה להשתנות. נסיתי לדבר איתו ולהסביר שצריך שניים לטנגו - הוא זורק עליי את כל האחריות. אני כבר לא יודעת מה לעשות ואם ניתן לפתור את חילוקי הדעות ביננו או שעדיף להיפרד וזהו, מה עושים???

 

[adam33]

אהבה התלויה בדבר

שלום לך לא מעטים הזוגות שנלחצים בגלל החתונה בכל הדברים שכל דבר קטן מקפיץ את רמת חילוקי הדעות השאלה היא האם האהבה שורה בניכם והמצב הינו זמני. לא מקובל עליי להאשים אותך שההורים שלך יכולים לעזור ולא עוזרים לפי דעתי את צריכה להעמיד אותו בפני עובדה שזה מה יש וככה תצטרו לחיות בעתיד זאת אומרת שרק בכוחות עצמכם להעלות ולהוריד את המצב הכלכלי ואם זה כך אזיי יחליט כעת כי עזרה לא תהיה אם הוא רוצה אותך אז יצתרך לשנות את הגישה שלו בנושא זה ואם לא ...אז טוב כעת מאשר אחר כך. אז זכית זכית

 

[אורא]

עדיין לא יודעת

זה לא רק עניין הכסף, הוא מאשים אותי בכל דבר . כל ויכוח או אי הסכמה בכל נושא - אני אשמה בו. לגבי הכסף אני חושבת שקשה לו עם כל הנושא כי אני מרוויחה יותר ממנו והרבה. אבל הדירה שאנחנו חיים בה שייכת לו ונקנתה בכספי ירושת הוריו. אנחנו באים ממנטליות שונה לחלוטין הוא מרוקאי ואני אשכנזיה. עד לא מזמן בכלל לא הרגשתי בהבדל הדבר היחידי הפריע לי זה שהוא כל הזמן מתלונן על אמא שלי. נראה לי שאנחנו נפרדים היום - תהיה לנו שיחה מעמיקה בערב בבית מצד אחד קשה לי מאוד אחרי 3 שנים להתחיל מחדש מצד שני אולי זה עדיף אני כבר לא יודעת מה לחשוב אני חשבתי שכדאי שנלך לטיפול להפיג את המתחים והחרדות לפני החתונה אבל אם הוא לא לוקח לפחות 50% מהאחריות אין טעם לעשות זאת

 

[זיו ברוך]

אורא,

אמרת בדבריך "צריך שניים לטנגו". אם את סגורה ושלמה עם כוונתך להינשא לאיש זה - אינך חייבת להתאים עצמך לצעדי הטנגו שלו, ואינך חייבת להענות ולענות להאשמותיו. רבים האנשים הנלחצים ערב חתונה, ופורקים את זעמם דווקא במקום הלא נכון. לפעמים, צריך להיות חזקים מספיק בשביל לא להיגרר לויכוחים כמעט מיותרים. נסי להיות כזאת. הסבירי לו שלא נוח לך עם האשמות שלו, ואין בכוונתך להיגרר להטחת האשמות הדדית. שבי איתו והגיעי איתו להסכמה משותפת, שאין דנים בה עוד !! תפסי אותו ברגע שליו יותר, ודוני איתו לגבי רצונו להינשא לך - כן או לא. אימרי לו שההחלטה שתתקבל באותו הרגע - תתקבל ע"י שניכם ובשיקול דעת רציונלי, ולא תעורער ע"י כל ויכוח או סערת רגשות. הרי כמעט בלתי אפשרי לתכנן חתונה כבכל שנה משתנה ההרגשה.... יש להפגין מעט עיקביות. גם כשלחוצים, וגם כשכעוסים. ושוב, לא רק לטנגו צריך שניים. גם לחילוקי דעות צריך שניים. את יכולה לא להיות אחד מהם. אל תיגררי לחילוקי דעות ועימותים. לא ציינת בכל דברייך - מהו רצונך ? האם תירצי להינשא לאיש זה מתוך אהבה ולא מתוך מניעים אחרים ?

 

[ביקור חטוף]

לא לקבל האשמות...

אינני מתכננת להמליץ(אבל אולי בסוף זה יקרה בלי כוונה..., רק לספר כמה דברים שנשמעו לי מוכרים.. לפני שנישאנו החבר שלי (של 8 שנים..) ביטל את החתונה כי כעס על אמי ואחותי (לא משנה על מה, וכמה זה היה צודק או לא מה שהן "עשו לנו" ) מה שחשוב-ש ה-ו-א החליט, ואמר לי להודיע להוריי. והוא כבר יגיד לי מתי נתחתן. עשינו זאת שנה אח"כ..לא הגבתי על החלטתו, לא יודעת למה. חודש לפני החתונה הוא קרע את הטיוטה לדפוס של ההזמנה כי משהו שם לא מצא חן העיניו.. הדבקתי את החלקים ושיניתי משהו שהוא רצה שם... ומאז אני שותקת..ומדביקה בלי סוף..17 שנים. ועכשיו אנחנו בייעוץ זוגי כי אני כ-ן השתניתי (אבל לא, לא כמו שהוא כנראה ציפה) ואני הבנתי (מאוד מאוד לאט..!!) שאין לי כבר כוח לשתוק, ולהדביק, ולחייך ולחכות עד יעבור זעם (שבוע, שבועיים ואולי יותר של שתיקה..) אז אל תחכי..תאמיני ל-ר-ג-ש-ו-ת שלך, לחושים שלך, אני עדיין מאמינה שאנחנו נמצא את הדרך..למרות שאולי מדבריי זה נשמע אבסורד, אבל מה לעשות, אני אופטימית מטבעי... לגבייך- תקבעי כבר עכשיו שאין "FINGER POINTING" תמיד תצאו שניכם בהפסד מכך. צריך לדבר, אפשר גם לא להסכים אבל אסור להשפיל, להאשים או לבטל אותך. זהו, משהוא מובן מכל זה? בהצלחה מה שלא יהיה נ.ב גם אני אשכנזייה(והוא לא) ולהוריי היה את העזרה לתת..ולצערי, היום בדיעבד, אני מאמינה שזה באמת שינה בשבילו וגרם לו לאיזה שהוא ערעור בביטחון העצמי.

 

[אורא]

תודה על העצות הנדיבות ../images/Emo24.gif

מאוד נחמד לקבל תגובות וחיזוקים מאנשים שבכלל לא מכירים אותי. אז שוב אני מודה מכל ליבי לכולכם. אני מאוד אוהבת את החבר שלי ותמיד הסתדרנו מצויין. כשהוא הרגיש שהוא יכול לשלם ולהזמין וכמו שהוא מגדיר את זה לפנק אותי. כיום המצב קצת שונה. נכנסנו לדירה חדשה באוגוסט שחציה שולם במזומן וחציה משכתא שהוא משלם. כמו כן בעקבות הכניסה לדירה נילוו הרבה קניות של מוצרי חשמל ורהיטים שהשתתפנו בתשלומים שלהם חצי בחצי. ואני עדיין קונה ומוסיפה מכספי כל מיני דברים כל חודש או חודשיים. המצב שנוצר הוא שבעקבות זה שאני מרוויחה כ אלפיים ש"ח יותר ממנו בנטו הוא קצת יותר חנוק ממני עם התשלומים ואת רוב ההוצאות של הבית השוטפות אני משלמת. לכל זה נילוו ההוצאות של החתונה. וחשוב לי לציין שההורים שלי כן עוזרים, לא בהכל אבל בהרבה דברים גם לבית וגם לחתונה. הויכוחים נובעים בעיקר מהלחץ הכלכלי והפחד של החבר שלי להיות בחובות אחרי החתונה (הוא בחיים לא היה במינוס בבנק). הוא טיפוס של מזומן הוא לא מעריך את העזרה של ההורים שלי בכלל וזה פוגע בי. אני אקצר, אתמול בערב היתה לנו שיחה (ויכוח ענק). לאחר שבבוקר הוא התעורר בהחלטה שאנחנו כבר לא אוהבים יותר ואין טעם להתחתן. בהתחלה הוא אמר שהוא רוצה להפרד ונתן לי שבוע להתארגנות ולעזוב את הבית (אני השקעתי בבית הזה את כל כספי כמעט). אחר כך הוא התחרט וביקש סליחה, הוא נתחייב לא להעלות יותר את נושא ביטול החתונה בכל פעם שאנחנו מתווכחים וזה לדעתי צעד .... אבל אני רוצה להגיע להידברות יותר מלאה ועמוקה איתו על מנת שהוא יוכל להשתחרר מהפחדים והלחצים שלו. כי באמת מצבנו יחסית יציב מבחינה כלכלית אנחנו קונים כל מה שאנחנו רוצים ועושים כל מה שבא לנו ולא מחשבנים על כל שקל. חוסכים קצת כסף, עומדים בכל בתשלומים של המשכנתא והחשבונות השוטפים אז למה כל כך לפחד. השאלה איך אפשר להשפיע עליו לבוא איתי לטיפול במיוחד לפני החתונה להפיג את הפחדים והחחשות הרי גם לי יש קצת....... זה בכל זאת צעד גדול ושוב תודה לכולכם ויום נעים אור

 

[זיו ברוך]

איך להשפיע עליו לבוא איתך לטיפול ?

מעצם שאלתך, נראה שאת מצפה ממנו שהוא יהיה זה שישנה את התנהגותו, ואת דרכיו. אז כמה דברים אליך, בהקשר זה: טיפול זה דבר טוב ויפה כשהוא נעשה מרצון ונכונות, ולא תחת כורח ואילוץ. אין לך טעם ´לקחת´ אותו לטיפול, אם הוא לא מרגיש כל רצון ו/או נכונות. חלק מההליכה לטיפול זה, למעשה, לקיחת אחריות על חייך. אינך יכולה לקחת אחריות על חייו של מישהו אחר. רק על חייך. אז - אם את מרגישה צורך בטיפול - לכי לבד. תקבלי שם כלים נוספים להתמודדות עם המצב. ייתכן שהוא יראה את השינוי שחל בך - וירצה להצטרף לטיפול, וייתכן שלא. חשוב שתקחי אחריות על חייך, ותובילי אותם לכיוון הרצוי מבחינתך. אל תנסי לשנות אותו. זה לא יילך. בהצלחה. זיו

 

[זר פרחים]

אורא..אולי אני רומנטית מידי...

אולי מבוגרת מידי... ואולי בגלל העובדה שהתחתנתי עם בעלי ז"ל, 5 חודשים לאחר שהכרנו, גורמת לי לתהיות לגבי הקשר הזוגי שלך. ישנן מספר נקודות ביחסים שלכם, שמדליקות נורה אדומה. ואתייחס לשתיים מהן. ראשית, הרצון שלו לברוח "מכל העסק". היום זה עוד אפשרי, אך אחרי החתונה? כל משבר/ויכוח/מצב רוח רע יבריחו אותו? לדעתי, אם אין תחושה של "ביחד נתגבר על הכל", שהיא אחד המפתחות להצלחת הנישואים, יש לחשוב פעמיים. הנושא השני טופל ע"י האחרים וע"י זיו בפרט: הרצון לשנות זה את זו. לא שזה אינו טבעי. אך המינון והתחומים חשובים. ביחסים בין שניים יכולים להיווצר תהומות בגלל שלא סגר/ה את שפופרת משחת השיניים, עד את/ה לא מרוויח/ה מספיק ועוד אלפי דוגמאות. גם על הבדלים אלו צריך לדעת להתגבר בתבונה. קשר זוגי, אינו תחליף להורים. מטרת ההורים לחנך ולאהוב. מטרת הזוג - לאהוב ולקבל זה את זו. אני חושבת שניתן לשפר את הקשר בינכם, במודעות ותמיכה חיצונית. המון הצלחה.

 

[אורא]

ושוב תודה על הכל

אני לא מנסה לשנות אותו ומקבלת אותו כמו שהוא, מעולם לא הערתי לו על דברים שהפריעו לי. אלא החלטתי שאני מנסה לקבל אותם ביחד עם זה שאני מקבלת אותו. הוא הפוך ממני כל הזמן מנסה להסביר ללמד לחנך וזה משגע אותי. פעם בכמה ימים אני מקבלת ממנו "הרצאה חינוכית". זה מה שאני רוצה לשנות ולהפסיק הנושא של ללכת לטיפול עלה ממנו בפעם הראשונה ואני מנסה לקבל את ההצעה על מנת לעזור לו להתמודד כי אני חושבת שזה שאין לו הורים והוא לא רגיל לחיות בהחיבויות כספיות גדולות משפיע עליו מאוד. תודה על הכל ויום נעים אור

 

[זיו ברוך]

אורא יקירה, הצלחת לבלבל אותי....

אם היוזמה לטיפול הגיעה ממנו - מדוע את חשה צורך לשכנע אותו לפנות לטיפול ?! (הודעתך הקודמת). אם אכן היוזמה היא שלו - אז יופי. שיעשה זאת. ויפה מצידך שאת משתפת פעולה, ומעודדת אותו. לגבי "הרצאה חינוכית" - שאלה קצת קשה, ודורשת חשיבה - מה איכפת לך מההרצאות החינוכיות שלו ? אולי תבהירי לו, בצורה אסרטיבית, שאת לא נהנית מזה, ושאם משהו מפריע לו -שיבהיר עיניינית. וכמובן - ההחלטה לשינוי - היא שלך. לא שלו. אם יש לו צורך להרצות - זו בעיה שלו. את יכולה לקחת מדבריו מה שמתאים לך. ומה שלא - להתעלם. ליידע אותו שלא כל מה שיגיד מקובל עליך. ואת גם לא תמיד חייבת להקשיב. מותר לך לומר לפעמים: "אני לא פנויה כרגע לשיחה כ"כ מעמיקה..." ואגב - אני חושבת שבזוגיות - האחריות להצלחה/כשלון היא 100% שלך ו-100% שלו, ולא 50%, כפי שציינת באחת מהודעותייך. כמו בכל דבר בחיים. אני חושבת שאין דבר כזה 50% אחריות שלי-50% אחריות שלו....כשלוקחים אחריות על משהו - לוקחים אותו ב-100% או לא לוקחים בכלל. שיהיה לך רק טוב. החיים לא פשוטים, כפי שהיינו רוצים שיהיו. זיו

 

[אורא]

זיו אעשה סדר בדבריי../images/Emo42.gif

הוא הציע את רעיון הטיפול, אני לא חושבת שהוא ציפה שאני אסכים ועל כן כיום לאחר שהסכמתי הוא מתחמק (אין לו זמן, הוא עייף, עבודה) וכל התרוצים. ההרצאות מפריעות לי, כי זה תמיד מגיע בהפתעה אני לא יודעת מתי להתכונן לזה. זה לא מעניין ובדרך כלל הוא אומר כמה משפטים מעצבנים בהקשר למשהו שאנחנו רואים בטלוויזיה (סרטים, סדרות וכאלה) כך שהסיטואציות לרוב לא משקפות את המצאיות, לא מעניין אותי ואני לא רוצה לשמוע בטח ובטח בזמן שאני צופה בטלוויזיה. ניסיתי להסביר לו כמה וכמה פעמים זה לא ממש עוזר. לגבי מה שאת אומרת על לקחית אחריות אני ציינתי 50% מפני שכל הקשר הוא 100% בעיני וכל אחד הוא חצי של שלם משותף. לכן אני לא יכולה להיות אחראית לגבי החצי שלו בתוך השלם המשותף לנו אני כן אחראית לחצי שלי. אני מאוד מקווה שאחרי החתונה הכל יהיה יותר פשוט והלחץ יעבור לו ולי. מקווה שקצת סידרתי ואירגנתי את הבלבול יום נעים אור

 

[האלי]

אוי זיו...

למה לוקח לנו כל כך הרבה שנים להבין שלא נוכל לשנות אף אחד אחר, ואולי אפילו את עצמנו לא ממש נוכל לשנות? שלך, האלי. שפשוט חושב שהלוואי שאפשר היה להעביר את נסיון החיים שלו למי שעוד לא התנסה..

 

[פלסטיק]

פרקטית?

אם הנושאים האלה כל כך מפריעים לך אני הייתי מחכה שקודם הם יפתרו ורק אחר כך בוחר בחתונה מה הטעם להנשא ולראות שהדברים לא נפתרים? תנסו (מאמץ של שניכם) ואם תגיעו לנוסחה ששניכם יכולים לחיות איתה תשקלו חתונה, אם לא....