לא יודעת מה לעשות HELP!
שלום לכם, אני שוב כותבת כאן. עוברת עלינו תקופה לא מוצלחת עם הבן שלי. אני מיואשת לחלוטין ואני ממש לא יודעת מה לעשות כבר. כולם מתלוננים על ההתנהגות שלו: המורה, היועצת, המנהלת, הילדים, ההורים של הילדים.... די כבר! אין לי כוח לשמוע. נראה לי היום שאני חייבת למצוא את הדרך לעזור לו לשנות את ההתנהגויות שטבועות בו. אני יודעת שהדרך ארוכה, אך אני לא מרימה ידיים. אני יודעת שהמערכת כבר הרימה ידיים, אבל אני מאמינה בבן שלי ויודעת שהוא זקוק לעזרה הנכונה. אני רוצה לתאר לכם מה הבעייה, אולי אתם יכולים לסייע: הבן שלי בן 10 וחצי, מטופל בריטלין (שכנראה המינון לא נכון, או שזה לא הכדור הנכון בשבילו) עם בעיות התנהגות קשות. אני מדברת על אלימות פיזית ומילולית כלפי חברים שלו בבי"ס. היתה לנו תקופה טובה יותר כשריטלין עזר לו, אך היום אנחנו בנסיגה, וכזה קורה-כולם מרימים ידיים ולא מאמינים בו. ואז קשה יותר גם לו להתמודד עם מה שקרה. הוא מאוד מצטער, ויודע שזה לא נכון להתנהג כך, ובכל זאת-זה עדיין קורה לו. אנחנו עכשיו בטיפול בדרמה, עזרה לימודית ונדמה שכלום לא עוזר. אני יודעת שזה לוקח זמן, אבל בינתיים התופעות קיימות והוא סובל מזה נורא! אני כבר חושבת על להעביר אותו לבי"ס מיוחד, בי"ס שבו תהיה הבנה טובה יותר של הנושא שם הוא יוכל אולי לקבל את היחס והסיוע להם הוא זקוק. אני מרגישה שאני נלחמת בטחנות רוח בכל המישורים: עם הרופאה המטפלת בקופ"ח שעושה טובה לאנושות עם יחס מחפיר ממש, עם המורים והצוות בביה"ס, עם הילדים והורי הילדים ואני לא יכולה כבר להתמודד עם זה. יכול להיות שעם מינון נכון המצב יהיה אחרת, אבל מה עושים במצבים האלה? איך מתמודדים? איך עוזרים לו לצאת מה-loop הזה? אני משוחחת איתו המון, מנסה להסביר לו, ונראה שהוא מבין. אבל בשעת כעס שלו, הדברים מתבטאים בקיצוניות כזו, שזה ממש מפחיד! אני נמצאת כרגע בצומת סואן ולא יודעת לאן לפנות. אנשים, אני זקוקה לעזרתכם! שירלי
שלום לכם, אני שוב כותבת כאן. עוברת עלינו תקופה לא מוצלחת עם הבן שלי. אני מיואשת לחלוטין ואני ממש לא יודעת מה לעשות כבר. כולם מתלוננים על ההתנהגות שלו: המורה, היועצת, המנהלת, הילדים, ההורים של הילדים.... די כבר! אין לי כוח לשמוע. נראה לי היום שאני חייבת למצוא את הדרך לעזור לו לשנות את ההתנהגויות שטבועות בו. אני יודעת שהדרך ארוכה, אך אני לא מרימה ידיים. אני יודעת שהמערכת כבר הרימה ידיים, אבל אני מאמינה בבן שלי ויודעת שהוא זקוק לעזרה הנכונה. אני רוצה לתאר לכם מה הבעייה, אולי אתם יכולים לסייע: הבן שלי בן 10 וחצי, מטופל בריטלין (שכנראה המינון לא נכון, או שזה לא הכדור הנכון בשבילו) עם בעיות התנהגות קשות. אני מדברת על אלימות פיזית ומילולית כלפי חברים שלו בבי"ס. היתה לנו תקופה טובה יותר כשריטלין עזר לו, אך היום אנחנו בנסיגה, וכזה קורה-כולם מרימים ידיים ולא מאמינים בו. ואז קשה יותר גם לו להתמודד עם מה שקרה. הוא מאוד מצטער, ויודע שזה לא נכון להתנהג כך, ובכל זאת-זה עדיין קורה לו. אנחנו עכשיו בטיפול בדרמה, עזרה לימודית ונדמה שכלום לא עוזר. אני יודעת שזה לוקח זמן, אבל בינתיים התופעות קיימות והוא סובל מזה נורא! אני כבר חושבת על להעביר אותו לבי"ס מיוחד, בי"ס שבו תהיה הבנה טובה יותר של הנושא שם הוא יוכל אולי לקבל את היחס והסיוע להם הוא זקוק. אני מרגישה שאני נלחמת בטחנות רוח בכל המישורים: עם הרופאה המטפלת בקופ"ח שעושה טובה לאנושות עם יחס מחפיר ממש, עם המורים והצוות בביה"ס, עם הילדים והורי הילדים ואני לא יכולה כבר להתמודד עם זה. יכול להיות שעם מינון נכון המצב יהיה אחרת, אבל מה עושים במצבים האלה? איך מתמודדים? איך עוזרים לו לצאת מה-loop הזה? אני משוחחת איתו המון, מנסה להסביר לו, ונראה שהוא מבין. אבל בשעת כעס שלו, הדברים מתבטאים בקיצוניות כזו, שזה ממש מפחיד! אני נמצאת כרגע בצומת סואן ולא יודעת לאן לפנות. אנשים, אני זקוקה לעזרתכם! שירלי