לא יודעת למי לפנות
שלום, אני צריכה עזרה או יעוץ בדחיפות ולא יודעת למי לפנות. אני בת 27, התחלתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה לפני שנה למרות עבר של כשלונות רבים (לא סיימתי תיכון). כי חשבתי, כפי שחשבו הורי ומורי, שהקשיים נבעו מבעיות רגשיות ושהיום אני פנויה רגשית ורוצה ללמוד אז אין סיבה שלא אצליח. גם את הקשיים הרבים שבהם נתקלתי בלימודי בשנה האחרונה קיבלתי כנובעים מחוסר נסיון ומצאתי דרכים להתמודד איתם ולהשתפר, כמו את קשיי הזיכרון, את היכולת ליישם ואת יכולת הביטוי שלי. נכשלתי בכמה מבחנים ועדיין לא התייאשתי, אני יגש שוב. רק את קשיי הריכוז שלי אני לא מצליחה לשפר, אני בקושי מצליחה להקשיב בזמן השיעור בכיתה, כל רעש מזערי מפריעה לי (לעיסות מסטיק, נקישות של עתים על השולחן..) רק בבית אני מצליחה לשבת בשקט וללמוד ביעילות, וגם אז אני מאד איטית ויסודית, וצריכה תנאים רבים בשביל לא להיות מוסחת. פניתי לנוירולוג פעמיים (כל פעם לנוירולוג אחר) כדי לנסות לקחת רטלין, כל פעם חיכיתי 5-6 חדשים עד התור ובכל פעם הנוירולוג אמר שאני סובלת מבעיות רגשיות, נוירולוג אחד נתן לי כדורים נגד דיכאון שרק הוסיפו לי צרות (זה היה לפני 5 שנים כשניסיתי להשלים בגרויות ושוב לא סיימתי), ונוירולוג אחר אמר שאין לי בעיות של קשב וריכוז כי אני לא מראה סימנים של היפרקטיביות (אני נראת מאד רגועה ושקטה). במבחן האחרון שעשיתי באוניברסיטה, קיבלתי תוספת זמן של שעה, ישבתי עם פקקים באזניים 4 שעות והספקתי בערך חצי מהמבחן כי כל רעש גרם לי לאבד את חוט המחשבה ולהתחיל אותו מההתחלה, למזלי הרב קיבלתי ציון 60 (מתוך 60 כנראה). ועכשיו אני לומדת לעוד שני מבחנים שיהיו בסוף החודש ומחכה לעשות מבחן tova בעוד שבוע וחצי, לשלם בשביל זה כסף שאין לי, וחצי שנה אחר כך לראות שוב נוירולוג. עד שיגלו אם רטלין יכל לעזור לי או לא אני עלולה להיכשל בעוד כמה מבחנים, או לקבל ציונים נמוכים מהיכולת האמיתית שלי. במבחן tova לא יכולות להיות טעויות? לפי תיאור שקראתי על אופי המבחן לא נראה לי שתהיה לי בעיה להצליח בו (ללחוץ על הכפתור בזמן הנכון), אין לי בעיות של קורדינציה, זה מבחן שיכל תמיד לאתר הפרעות של ריכוז? למה לא מאמינים לי שאני סובלת מהבעיות האלו? ולגבי ההפרעות הרגשיות שלי, אני הבנתי בשנה האחרונה שהמשמעותיות שבהן היו תמיד כרוכות בתחושות הכישלון שאני סוחבת איתי מהב"ס, כך שאם יש כאלה הן אולי תוצאה ולא סיבה. הלימודים נותנים לי תחושת שלמות, ההרגשה שמותר לי כמו לכל אחד אחר לדעת ולהתפתח נתנה לי הרבה שמחה, איכות חיים וביטחון למרות הקשיים הרבים כל כך שמלווים לה. המון תודה לכל מי שיכל ליעץ או לעזור לי
שלום, אני צריכה עזרה או יעוץ בדחיפות ולא יודעת למי לפנות. אני בת 27, התחלתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה לפני שנה למרות עבר של כשלונות רבים (לא סיימתי תיכון). כי חשבתי, כפי שחשבו הורי ומורי, שהקשיים נבעו מבעיות רגשיות ושהיום אני פנויה רגשית ורוצה ללמוד אז אין סיבה שלא אצליח. גם את הקשיים הרבים שבהם נתקלתי בלימודי בשנה האחרונה קיבלתי כנובעים מחוסר נסיון ומצאתי דרכים להתמודד איתם ולהשתפר, כמו את קשיי הזיכרון, את היכולת ליישם ואת יכולת הביטוי שלי. נכשלתי בכמה מבחנים ועדיין לא התייאשתי, אני יגש שוב. רק את קשיי הריכוז שלי אני לא מצליחה לשפר, אני בקושי מצליחה להקשיב בזמן השיעור בכיתה, כל רעש מזערי מפריעה לי (לעיסות מסטיק, נקישות של עתים על השולחן..) רק בבית אני מצליחה לשבת בשקט וללמוד ביעילות, וגם אז אני מאד איטית ויסודית, וצריכה תנאים רבים בשביל לא להיות מוסחת. פניתי לנוירולוג פעמיים (כל פעם לנוירולוג אחר) כדי לנסות לקחת רטלין, כל פעם חיכיתי 5-6 חדשים עד התור ובכל פעם הנוירולוג אמר שאני סובלת מבעיות רגשיות, נוירולוג אחד נתן לי כדורים נגד דיכאון שרק הוסיפו לי צרות (זה היה לפני 5 שנים כשניסיתי להשלים בגרויות ושוב לא סיימתי), ונוירולוג אחר אמר שאין לי בעיות של קשב וריכוז כי אני לא מראה סימנים של היפרקטיביות (אני נראת מאד רגועה ושקטה). במבחן האחרון שעשיתי באוניברסיטה, קיבלתי תוספת זמן של שעה, ישבתי עם פקקים באזניים 4 שעות והספקתי בערך חצי מהמבחן כי כל רעש גרם לי לאבד את חוט המחשבה ולהתחיל אותו מההתחלה, למזלי הרב קיבלתי ציון 60 (מתוך 60 כנראה). ועכשיו אני לומדת לעוד שני מבחנים שיהיו בסוף החודש ומחכה לעשות מבחן tova בעוד שבוע וחצי, לשלם בשביל זה כסף שאין לי, וחצי שנה אחר כך לראות שוב נוירולוג. עד שיגלו אם רטלין יכל לעזור לי או לא אני עלולה להיכשל בעוד כמה מבחנים, או לקבל ציונים נמוכים מהיכולת האמיתית שלי. במבחן tova לא יכולות להיות טעויות? לפי תיאור שקראתי על אופי המבחן לא נראה לי שתהיה לי בעיה להצליח בו (ללחוץ על הכפתור בזמן הנכון), אין לי בעיות של קורדינציה, זה מבחן שיכל תמיד לאתר הפרעות של ריכוז? למה לא מאמינים לי שאני סובלת מהבעיות האלו? ולגבי ההפרעות הרגשיות שלי, אני הבנתי בשנה האחרונה שהמשמעותיות שבהן היו תמיד כרוכות בתחושות הכישלון שאני סוחבת איתי מהב"ס, כך שאם יש כאלה הן אולי תוצאה ולא סיבה. הלימודים נותנים לי תחושת שלמות, ההרגשה שמותר לי כמו לכל אחד אחר לדעת ולהתפתח נתנה לי הרבה שמחה, איכות חיים וביטחון למרות הקשיים הרבים כל כך שמלווים לה. המון תודה לכל מי שיכל ליעץ או לעזור לי
