לא יודעת (ט)

[someone343]

לא יודעת (ט)

מה לומר..
הודעותיי הגיעו לדף השלישי כי.. אני לא אפתח חדש, אעדיף להיעלם
.....

אין בי מילים. למה אני כותבת בכלל.
אולי אחדות,
מחשבות על הרס והתמוטטות מוחלטת.
בכי וכאב.

לא רוצה שיאמרו כלום.. רק לנוח.. כי זה כואב..
( ואני אוהבת לכאוב ורוצה את זה)
סליחה, שאני לא מובנת.
(שלח?)

(יצרתי קשר עם המטפלת, הודעה קטנה.. לא מגיע לי.. אבל זה חיזק)

 

[תמרה45]

אופפ

למה לא מגיע לך?!
מגיע לך!!!

 

[lovelycupcake]

את כותבת כי את רוצה

כי את יודעת שאת צריכה לפרוק את הרגשות האלה.. ופה, סביבה של אנשים שמכירים את ההרגשות שלך, ניטרליים לגמרי ורק רוצים לעזור.

תרשי לעצמך לכתוב עוד.
ותזכרי, מגיע לך. אל תחשבי לרגע שלו

 

[התקווה שבתוכי]

אני אתחיל ואגיד כל הכבוד. כל הכבוד על ההודעה למטפלת, על הנכונות לקבל את העזרה ובאמת להכניס אותה אלייך.
זה ממש לא מובן מאליו.

ומעבר לזה, למה לא לתמלל את המחשבות הקשות? להעלות אותן על הכתב, ממש ״להקיא״ את הכאב לדף.
לאפשר לעצמך להסתכל לשד ממש בעיניים, ולראות שאת מסוגלת לנצח אותו.

 

[someone343]

אין כוח.. (ט)

תמרה, לבלי ותקווה.. תודה על המילים..

לא רוצה להלחם
להרים ידיים, להיכנע
שיבלע אותי הכאב
די די שקט. תנו לי לצרוח , להשתטח על הרצפה, לצנוח כבר
לא.
להסתיר.

 

[התקווה שבתוכי]

מותר לך

תצרחי עד שהגרון ייכאב
תתמרחי על הרצפה עד הסוף
תרימי ידיים עד שיגיעו לעננים

ואז, כשתרגישי שזה בסדר, תקומי ותנערי את האבק.
יש רגעים בטיפול שזה כל כך כואב שלא רוצים יותר כלום, זה רק אומר שאת נמצאת במקום מפחיד בשבילך
אבל גם אותם את תעברי בסוף, את הרי נכנסת אליהם מוגנת...

תחזיקי מעמד

 

[כבר לא ילדה4]

מחבקת חזק..

מגיע לך לכתוב..
מגיע לך לפרוק את כל הכאב..
מגיע לך יקרה.. פשוט מגיע לך..
אל תרימי ידיים.. אל תוותרי...

מצטערת שאין בי יותר מדי מילים...
מחבקת חזק חזק..

שולחת המון המון כוחות ובעיקר אהבה...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

זה נשמע כמו כאב נוראי

כשיש איזה פער בין כמה שרע לנו, ואיך שכואב בפנים,
לבין מה שרואים עלינו מבחוץ, או לבין מה שאנחנו מצליחות להעביר החוצה,
לפעמים יש צורך מאוד גדול להרוס, לעשות שהמצב יהיה גרוע יותר,
לפעמים בתקווה שהזעקה שלנו תשמע החוצה,
לפעמים כי אנחנו רוצות להרגיש עד הסוף מה שאנחנו כל הזמן לא נותנות לעצמנו,
לפעמים כדי אנחנו בעצמנו לא מאמינות לעצמנו- וחושבות שחסרות לנו "הוכחות" לכאב הגדול

ואני שמחה שבתוכו את מוצאת את הכח לכתוב לנו, גם אם את לא יודעת בדיוק מה, ובוודאי שאת מוצאת את הכח לכתוב למטפלת.
זה הדבר הנכון לעשות ברגעים כאלו.

מקווה בשבילך להקלה,
להרגשה טובה יותר,
שפחות תרצי את הכאב והשקיעה וההרס.

חיבוק גדול.

 

[someone343]

תודה לכן..

(ט)

מצטערת שאני לא מגיבה לכל אחת בנפרד אבל זה יקר לי מאד..

היום טיפול. פחד. איזו אטימות רגשית אחרי כל השבירות השבוע
מקווה כל כך שאצליח לומר משהו. לפחות לא להסתיר.
פחד. כאב. קיפאון.
לנשום.
בבקשה... הכל מתרסק מבפנים...

( בכיינית מטומטמת)
......

 

[someone343]

.....

אז הצלחתי לא להסתיר.. אמנם לא לדבר הרבה ( היא אמרה שנהיה סבלניות..) ואני מרגישה רע עם האופן שבו ישבתי ודיברתי ולא חייכתי והייתי עצובה, כשעמדתי בדלת ואמרתי שכואב לי נורא ....
אני מגזימה?
אני דרמטית מדי?
אני מקצינה את המצב?

( אבל ביום יום באמת כואב לי.. גם כשאני כותבת לכן, פשוט קשה לי להזדקק ולהודות בזה..)
התרסקתי גם פיזית היום. הגוף במצב רע.

 

[התקווה שבתוכי]

את יודעת

אחד המשפטים החשובים ששמעתי בטיפול הוא ״לשתף באמת בכנות״
ברגע שכואב לך, פיזית או נפשית, ואת נמצאת במקום בטוח עבורך, אין שום סיבה שלא תשתפי.
את לא מגזימה, את לא ממציאה, זה לא מתוך חיפוש תשומת לב סתם. זה בדיוק מתוך הנקודה של לא להיות לבד במקום הכואב. אפשר לשתף בהכל, גם במחשבות אובדניות, כל עוד זה נעשה בכנות אמיתית בלי איומים סמויים או משהו דומה.
כשאת מגיעה ואומרת בפשטות ״כואב לי״ זו בדיוק הדרך הנכונה, הבריאה.

ואני כל כך שמחה לקרוא שהצלחת לדבר, אפילו קצת, בטיפול. נסי להיות סבלנית כלפי עצמך, לטפל בך באהבה וחמלה

 

[תמרה45]

הי יקירה

מחזקת אותך! לא בובה, את ממש לא מגזימה. ממש לא, את הכי אמיתית וכנה, את מביאה את היום יום שבאמת כואב לך. את לא מחפשת דרמה או משחק או ליהוק למשחק. את אמיצה וגיבורה שאת מצליחה להביא אותך ככה.
שולחת

.....
חיפשתי וחשבתי איזה ציור / תיאור להוסיף לך פה, אבל אין הרבה
חשבתי על גאה בך? אבל לא רלוונטי,
אבל פשוט - מחבקת-!

 

[someone343]

תודה לשתיכן

מתקשה לחשוב ולהריץ קטעים מהפגישה אתמול
מתקשה גם לישון..
מן קור פנימי.. אטימות

( קשה להיות דרמטית, תמיד אחשוב שמאחורי זה עומדת מטרה למשוך תשומת לב ורחמים מעצבנים)

לא מוצאת את עצמי..
( סליחה שאני כותבת וכותבת)

 

[התקווה שבתוכי]

סליחה על מה?

זה המקום לכתוב ולשתף.

קחי לך את הזמן לעבד את הדברים