meiravs100
New member
לא טוב לי ../images/Emo10.gif
שלום לכולם, וחג שמח... אני בחורה בת 27 אחרי נישואים של שנתיים ומקרה של בגידה שהתגלתה (בעלי בגד בי) אך היה רק הגב ששבר את גב הגמל, התגרשנו. כל כך רציתי את זה, הייתי אומללה בזוגיות הזו, הרגשתי נבולה, הרגשתי רע, ידעתי שאני והוא אלו הם שני הפכים והכי לא משלימים שיש. בהתחלה כשהתחיל תהליך הגירושים וממש לאטחר הגירושים, הרגשתי שקיבלתי את חיי בחזרה, הרגשתי שאני יכולה לחזור להנוןת מכל הדברים ששכחתי בכלל מהם, הרגשתי שהצבע והחיוך חזרו לפנים, הרגשתי הכי חזקה שיש, הרגשתי ט ו ב אבל... היום כחצי שנה אחרי רע לי, אני לא מתגעגעת אליו אבל קשה לי, לא טוב לי, לא מצליחה להתקדם, ךהשתחרר, התגובות של הסביבה ממשיכות לזרום, הערות אומנם שלא באות לעקוץ אבל לסביבה קשה, ואני לא מצליחה לארגן לעצמי את החיים מחדש, לא מצליחה לחזור לאותו חיוך שהציף אותי אז, התחלתי לצאת עם מישהו הכי מדהים שיש מנסה להאחז בו אבל קשה לי מפחדת לשחרר אותו כי כן מרגישה שהוא הנפש התאומה שלי, שהוא נותן לי כל מה שאני צריכה אבל עדיין אין לי את השקט הזה, את השלווה הזו. התחלתי לחשוב שאולי זה לא קשור בנישואים ובגירושים אולי אני בן אדם כזה, חסר שקט אני רוצה לשמוע ממכם איך אתם הרגשתם אחרי חצי שנה, האם גם כשיודעים שזה הדבר הכי נכון שנעשה מותר להתגעגע, מותר לכאוב, מותר לרצות לארוז תיק, לכבות את הנייד ולברוח מכאן כמה שיותר רחוק..
שלום לכולם, וחג שמח... אני בחורה בת 27 אחרי נישואים של שנתיים ומקרה של בגידה שהתגלתה (בעלי בגד בי) אך היה רק הגב ששבר את גב הגמל, התגרשנו. כל כך רציתי את זה, הייתי אומללה בזוגיות הזו, הרגשתי נבולה, הרגשתי רע, ידעתי שאני והוא אלו הם שני הפכים והכי לא משלימים שיש. בהתחלה כשהתחיל תהליך הגירושים וממש לאטחר הגירושים, הרגשתי שקיבלתי את חיי בחזרה, הרגשתי שאני יכולה לחזור להנוןת מכל הדברים ששכחתי בכלל מהם, הרגשתי שהצבע והחיוך חזרו לפנים, הרגשתי הכי חזקה שיש, הרגשתי ט ו ב אבל... היום כחצי שנה אחרי רע לי, אני לא מתגעגעת אליו אבל קשה לי, לא טוב לי, לא מצליחה להתקדם, ךהשתחרר, התגובות של הסביבה ממשיכות לזרום, הערות אומנם שלא באות לעקוץ אבל לסביבה קשה, ואני לא מצליחה לארגן לעצמי את החיים מחדש, לא מצליחה לחזור לאותו חיוך שהציף אותי אז, התחלתי לצאת עם מישהו הכי מדהים שיש מנסה להאחז בו אבל קשה לי מפחדת לשחרר אותו כי כן מרגישה שהוא הנפש התאומה שלי, שהוא נותן לי כל מה שאני צריכה אבל עדיין אין לי את השקט הזה, את השלווה הזו. התחלתי לחשוב שאולי זה לא קשור בנישואים ובגירושים אולי אני בן אדם כזה, חסר שקט אני רוצה לשמוע ממכם איך אתם הרגשתם אחרי חצי שנה, האם גם כשיודעים שזה הדבר הכי נכון שנעשה מותר להתגעגע, מותר לכאוב, מותר לרצות לארוז תיק, לכבות את הנייד ולברוח מכאן כמה שיותר רחוק..
