לא חשבתי ש...
לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה. קראתי המון על כך שבנות מרגישות את האובדן קשה יותר בימים אלו ואני אמרתי לעצמי - זה יום הזיכרון לחללי צה"ל, איך זה קשור לאמא שלי? והיום זה הגיע........בערב, בצפירה, הטקסים של אחרי, הלב שלי געש כמו שלא געש כל השנה. הרגשתי את הכאב של כל אחד ששכל מישהו מהמשפחה. כאילו כל הכאבים של כל המדינה רבצו אצלי בלב. האובדן והגעגועים מכלים אותך מבפנים. לראות את המשפחה עם החלק החסר זה כאילו לראות שאין לך משפחה בכלל. הכל נראה חסר משמעות. שום דבר כבר לא נראה שיכול לשמח אותך. כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה געגועים ואתה שואל איפה ההיגיון בכל זה? איך זה קרה לי? שנה שעברה היינו ביחד, כל שנה בעצמאות היינו עושים כל המשפחה על האש. עכשיו- קשה לי להיות ליד המשפחה כי רק את הכאב אני רואה. אני מנסה לברוח לחברות כדי לא להיות בבית. אתמול סגרתי בצורה קיצונית קשר עם בחור שידעתי שלא בשבילי. אתמול הרגשתי שעכשיו אני עומדת עם עצמי מול הכאבים ואין מישהו שיושיע אותי. או שאני אתחזק או שאני יהפוך לבחורה ממורמרת ומסכנה שאיבדה את כל שמחת החיים שלה.מבחורה שהיו לה אין ספור מחזרים אני מפחדת להישאר לבד לגמרי. אין לי כוח לבכות יותר. מחר יש עוד טקס של בן משפחה ואני יודעת שהנה שוב אני הולכת לבכות בלי הפסקה, בלי יכולת להחזיק את הדמעות. כואב לא?
לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה. קראתי המון על כך שבנות מרגישות את האובדן קשה יותר בימים אלו ואני אמרתי לעצמי - זה יום הזיכרון לחללי צה"ל, איך זה קשור לאמא שלי? והיום זה הגיע........בערב, בצפירה, הטקסים של אחרי, הלב שלי געש כמו שלא געש כל השנה. הרגשתי את הכאב של כל אחד ששכל מישהו מהמשפחה. כאילו כל הכאבים של כל המדינה רבצו אצלי בלב. האובדן והגעגועים מכלים אותך מבפנים. לראות את המשפחה עם החלק החסר זה כאילו לראות שאין לך משפחה בכלל. הכל נראה חסר משמעות. שום דבר כבר לא נראה שיכול לשמח אותך. כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה געגועים ואתה שואל איפה ההיגיון בכל זה? איך זה קרה לי? שנה שעברה היינו ביחד, כל שנה בעצמאות היינו עושים כל המשפחה על האש. עכשיו- קשה לי להיות ליד המשפחה כי רק את הכאב אני רואה. אני מנסה לברוח לחברות כדי לא להיות בבית. אתמול סגרתי בצורה קיצונית קשר עם בחור שידעתי שלא בשבילי. אתמול הרגשתי שעכשיו אני עומדת עם עצמי מול הכאבים ואין מישהו שיושיע אותי. או שאני אתחזק או שאני יהפוך לבחורה ממורמרת ומסכנה שאיבדה את כל שמחת החיים שלה.מבחורה שהיו לה אין ספור מחזרים אני מפחדת להישאר לבד לגמרי. אין לי כוח לבכות יותר. מחר יש עוד טקס של בן משפחה ואני יודעת שהנה שוב אני הולכת לבכות בלי הפסקה, בלי יכולת להחזיק את הדמעות. כואב לא?