לא חזקה ולא כלום
הכל התפוצץ לי בפרצוף. יום חמישי במסעדה שלי הצלחתי לריב עם מיטב מלקוחותי, לקבל ביטולי הזמנות ולריב עם מיטב לקוחותי שוב. בצהריים קיבלתי טלפון מהמטפלת של הגוזל שאומרת שהיום היא כבר לא משתפת פעולה, לא הסכימה לקום, צועקת על כולם, לא מסכימה לבלוע את הכדורים שלה, ולא אוכלת וכאלה. הוחלט לקחת ממנה את כל הזכויות שלה ו"עכשיו נעמוד בפני תקופה לא קלה ונקווה שנעבור אותה מהר" ????? עכשיו....??? ומה היה עד עכשיו ???? הגעתי הביתה להחליף בגדים ולנסוע אליה ולא הצלחתי להרים את עצמי. יצאתי אליה בקושי רב רק בשעה 19:00 (בדר"כ אני אצלה כבר בשעה 17:00 גג). הגעתיאליה, היא ישנה, ניסיתי להעיר אותה, צרחה עליי. שאלתי את אחראי המשמרת מה לעשות, אמר לי תגידי לה שאתה כאן עד שעה מסויימת ושתשמחי אם אם תקום ותבוא לשבת איתך. עשיתי את זה ויצאתי לקפיטריה. בקפיטריה אמא שלי התקשרה, שוב: הכל בסדר? והפעם התשובה: לא אמא לא הכל בסדר. למה אתם לא באים? אמא: אני מנסה להשיג את הרב מראשון לציון(?) לדבר איתו על הילדה. התפוצצתי. איזה רב? על מה את מדברת? היא לא צריכה רב! היא צריכה אתכם כאן, אני צריכה אתכם כאן. 7 חודשים הילדה לא בבית, 7 חודשים באתם לראות אותה בביה"ח רק פעמיים! (פעם בנס ציונה לפני חצי שנה ופעם לפני שבועיים), כאן היא גרה, זה הבית שלה, נמאס לי לרחם עליכם לחשוב איך אתם מתמודדים, אז את יודעת מה אמא יקרה, הנכדה שלך ניסתה להתאבד שוב שלשום. ניתקתי. אמא התקשרה שוב, בוכה, לא הבינה לא ידעה, לא חשבה. נבוא עכשיו. לא אל תבואו עכשיו, הגוזל לא מקבלת כרגע אורחים. אז נבוא להיות איתך. איתי? אני כבר לא מסוגלת לדבר איתכם בטלפון אז פתאום תבואו? איפה הייתם עד עכשיו? אחרי שעה התקשרתי להתנצל. אחרי שעה נוספת אחותי (זאת שאמרה תודה שהערת אותי והייתי צריכה לחשוב על זה לבד...) התקשרה. טעינו תני לנו לתקן. לא רוצה! רוצה שתשבו ותבכו ושזה יחדור אליכם עמוק עמוק הכאב הזה ורק אז יהיה על מה לדבר. אני משנה את העולם שלי, היא אומרת, מעכשיו אני אהיה פנויה. אחות יקרה, לא צריך לשנות את העולם, צריך פעם בשלושה שבועות לבוא לבקר באמצע השבוע, זה הכל. שבוע ראשון הורים, שבוע שני אחות א', שבוע שלישי אחות ב' וחוזר חלילה. לא עד כדי כך מפריע לחיים. היום אמא התקשרה בוכה, את כועסת עלינו? תני לנו לבוא אליך... אמרתי לה שאם מחר הגול תרגיש טוב הם יוכלו לבוא. אחות א' שולחת הודעות "מצטערת, תני לי לבוא" וכאלה. אחות ב' אותו הדבר "אני אבוא להיות איתך שלא תהיי לבד"... אמרתי לה שאני לא רוצה, לא מרגישה צורך. הייתי אצל הגוזל היום, הרבה יותר טוב, צוחקת, קמה, אוכלת ורוצה אורחים מחר. התקשרתי לאחות ב' אמרתי לה שאם היא מאוד רוצה, אני לא ניקיתי ולא סידרתי את הבית מאז הביקור שלהם בשבת לפני שבועיים, אני לא אוהבת את המצב הזה, אבל גם לא מצליחה להרים את עצמי לעשות דברים. אם היא מאוד רוצה אולי היא יכולה לבוא לעזור לי לסדר את הבית. אז עכשיו היא בדרך מהצפון אלי, והיא שמחה שהיא יכולה לעזור. אני כבר שבוע מרגישה כל כך רחוקה מהם, הם פשוט אכזבו אותי. אפילו כשביקשתי מפורשות לפני כשבועיים וחצי הם לא הבינו, באו פעם אחת וזהו. אחותי בדרך, מחר יגיעו הורי עם אחות א' אבל האמת היא שאני מרגישה שזה קצת מאוחר מידי בשבילי, לגבי הגוזל אני לא יודעת. לא מצליחה להתרומם הפעם, כולי סדקים, סדקים, סדקים. לא חזקה ולא כלום.
הכל התפוצץ לי בפרצוף. יום חמישי במסעדה שלי הצלחתי לריב עם מיטב מלקוחותי, לקבל ביטולי הזמנות ולריב עם מיטב לקוחותי שוב. בצהריים קיבלתי טלפון מהמטפלת של הגוזל שאומרת שהיום היא כבר לא משתפת פעולה, לא הסכימה לקום, צועקת על כולם, לא מסכימה לבלוע את הכדורים שלה, ולא אוכלת וכאלה. הוחלט לקחת ממנה את כל הזכויות שלה ו"עכשיו נעמוד בפני תקופה לא קלה ונקווה שנעבור אותה מהר" ????? עכשיו....??? ומה היה עד עכשיו ???? הגעתי הביתה להחליף בגדים ולנסוע אליה ולא הצלחתי להרים את עצמי. יצאתי אליה בקושי רב רק בשעה 19:00 (בדר"כ אני אצלה כבר בשעה 17:00 גג). הגעתיאליה, היא ישנה, ניסיתי להעיר אותה, צרחה עליי. שאלתי את אחראי המשמרת מה לעשות, אמר לי תגידי לה שאתה כאן עד שעה מסויימת ושתשמחי אם אם תקום ותבוא לשבת איתך. עשיתי את זה ויצאתי לקפיטריה. בקפיטריה אמא שלי התקשרה, שוב: הכל בסדר? והפעם התשובה: לא אמא לא הכל בסדר. למה אתם לא באים? אמא: אני מנסה להשיג את הרב מראשון לציון(?) לדבר איתו על הילדה. התפוצצתי. איזה רב? על מה את מדברת? היא לא צריכה רב! היא צריכה אתכם כאן, אני צריכה אתכם כאן. 7 חודשים הילדה לא בבית, 7 חודשים באתם לראות אותה בביה"ח רק פעמיים! (פעם בנס ציונה לפני חצי שנה ופעם לפני שבועיים), כאן היא גרה, זה הבית שלה, נמאס לי לרחם עליכם לחשוב איך אתם מתמודדים, אז את יודעת מה אמא יקרה, הנכדה שלך ניסתה להתאבד שוב שלשום. ניתקתי. אמא התקשרה שוב, בוכה, לא הבינה לא ידעה, לא חשבה. נבוא עכשיו. לא אל תבואו עכשיו, הגוזל לא מקבלת כרגע אורחים. אז נבוא להיות איתך. איתי? אני כבר לא מסוגלת לדבר איתכם בטלפון אז פתאום תבואו? איפה הייתם עד עכשיו? אחרי שעה התקשרתי להתנצל. אחרי שעה נוספת אחותי (זאת שאמרה תודה שהערת אותי והייתי צריכה לחשוב על זה לבד...) התקשרה. טעינו תני לנו לתקן. לא רוצה! רוצה שתשבו ותבכו ושזה יחדור אליכם עמוק עמוק הכאב הזה ורק אז יהיה על מה לדבר. אני משנה את העולם שלי, היא אומרת, מעכשיו אני אהיה פנויה. אחות יקרה, לא צריך לשנות את העולם, צריך פעם בשלושה שבועות לבוא לבקר באמצע השבוע, זה הכל. שבוע ראשון הורים, שבוע שני אחות א', שבוע שלישי אחות ב' וחוזר חלילה. לא עד כדי כך מפריע לחיים. היום אמא התקשרה בוכה, את כועסת עלינו? תני לנו לבוא אליך... אמרתי לה שאם מחר הגול תרגיש טוב הם יוכלו לבוא. אחות א' שולחת הודעות "מצטערת, תני לי לבוא" וכאלה. אחות ב' אותו הדבר "אני אבוא להיות איתך שלא תהיי לבד"... אמרתי לה שאני לא רוצה, לא מרגישה צורך. הייתי אצל הגוזל היום, הרבה יותר טוב, צוחקת, קמה, אוכלת ורוצה אורחים מחר. התקשרתי לאחות ב' אמרתי לה שאם היא מאוד רוצה, אני לא ניקיתי ולא סידרתי את הבית מאז הביקור שלהם בשבת לפני שבועיים, אני לא אוהבת את המצב הזה, אבל גם לא מצליחה להרים את עצמי לעשות דברים. אם היא מאוד רוצה אולי היא יכולה לבוא לעזור לי לסדר את הבית. אז עכשיו היא בדרך מהצפון אלי, והיא שמחה שהיא יכולה לעזור. אני כבר שבוע מרגישה כל כך רחוקה מהם, הם פשוט אכזבו אותי. אפילו כשביקשתי מפורשות לפני כשבועיים וחצי הם לא הבינו, באו פעם אחת וזהו. אחותי בדרך, מחר יגיעו הורי עם אחות א' אבל האמת היא שאני מרגישה שזה קצת מאוחר מידי בשבילי, לגבי הגוזל אני לא יודעת. לא מצליחה להתרומם הפעם, כולי סדקים, סדקים, סדקים. לא חזקה ולא כלום.
, שהתעקשת לשתף את המשפחה ואת צודקת גם אצלי למשל אח שלי מכחיש ומתעלם בדרכו ונאטם למצב למרות ואולי בגלל שאמא שלנו דכאונית מאז שאנו קטנים, ולמרות שהתאלמנתי וכו הוא לא ממש מתפקד כדוד לבנים שלי\ ןאני מתפרצת עליוווו חבל על הזמן כי הכעס שלי מבעבע ואת יודעת כשכועסים זה לעיתים מתפרץ גם לא בהקשר.... ותודה לך ששיתפת אותי שרית,,,כי אולי אני צריכה לתפוס איתו שיחה במקום להבין אותו ולהכיל אותו ואת כל המשפחה כל חיי שיהיה רק טוב וקחי עוד חיבוק וצילום שלי לדרך איילה