לא זכיתי מן ההפקר

לא זכיתי מן ההפקר

בוקר טוב (עדיין לילה). איני יודע על איזה צד התעוררתי, מחמת הספק נניח שהתעוררתי על צידי הבינוני. עכ"פ, התנעתי את רכבי לצאת לעבוד, נסעתי מאה מטר לערך, והנה התגלתה בו "תקלה" בטיחותית. אחרי דקה אחת של היסוסים, החלטתי, כמה החלטות: א - מילא, לסכן את עצמי, לא נורא. אך, לסכן את הנוסעים המתמידים לנסוע אתי, אי אפשי (מיד עלו במוחי, תאונות הדרכים). הערתי חצי מתושבי ירושלים משנתם, ע"מ למצוא לנוסעים שלי, "חליפה" בלי "טוסקידו". (מגיע להם, למה רק אני אתעורר כה מוקדם?). ב - מניתי ועדת חקירה שתחקור, איך לא עליתי על התקלה, בטרם. בכתב המינוי לאותה ועדה, לא הבטחתי שאני אקיים את כל מסקנותיה. (בלית ברירה מניתי את השכנה המציצנית כיו"ר הועדה. איני מבין את האישה הזו, שום דבר לא נעלם מעיניה. לא ביום ולא בלילה, מציצנית בלתי נלאית). ג - גזרתי על עצמי, שבעה ימי נזירות מבשר, כקנס. מה הקשר ומה הפשר? אין לא קשר ולא פשר. כי פטור בלא כלום אי אפשר. לכן, לא זכיתי מן ההפקר בכמה שעות של בטלה. בטעות ובחוסר בטיחות, באתי אל הפורום, למלא את החוסרים המגלומניים. המסר - על אף שהפסדתי כמה וכמה "סלעים", טוב לי. בברכה.
 

נץ666

New member
אלגוריה פשטנית

היתכן שכוחות האנטי-התנגדות הגיעו עד הלום?
 
אם כבר נגעתם בנושא הזה

במקרה היום יצא לי לפגוש חבר שלנו משכבר הימים. הבנאדם נהג ללכת מאז שאני מכירה אותו עם ג'ינס וחולצת T שירט בצבע כתום. היום, להפתעתי, החבר היה לבוש דווקא בצורה די אלגנטית, עם מכנסיים שחורים, חולצה מכופתרת בצבע ירוק זית ועל פרק ידו הימנית התנוסס כלאחר כבוד צמיד גומי בצבע כתום. "תגיד", אמרתי, "מה קרה? ממתי? למה"? "לא רק שאני הולך עם צמיד כתום", ענה לי ש' בגאווה מופגנת, "אני גם הולך להפגנות". "יפה" מילמלתי והבטתי בשעון כדי שיבין שיש לי הרבה דברים דחופים וחשובים לעשות. "חכי רגע", אמר ה- ש', "לאן את ממהרת"? אנחנו הולכים היום לחסום כבישים אנחנו נשתטח, רוצה לבוא?" "לא תודה" אמרתי. באמת. יפה מצדך לחשוב עלי. "אתמול השתטחתי. היה אחלה".
 

קפת

New member
צטערת

לא רואה פה שום אליגוריה (אלא אם יוכח שלניסים קשור סרט כתום ל"אנטנה"). מה שכן רואה, זה איך הכתיבה של ניסים משתפרת, משנה לשנה, מעונה לאונה. והשכנה... הבתזונה... שתמיד בהאזנה. סאמק, אם עוד פעם אני כותבת בחרוזים, תירו בי.
 
מה לך להצטער ילדה

אין משל ואין נמשל. אין אליגוריה ואין פיטרוזיליה. פשוט נקלעתי לשעה של בטלה, וזה מה יצא לי בעלילה. קפת, ברווחה מקפת. קרקפת, בסוד אופפת. סרעפת, בכיסוי מצנפת. נראה לי שאת היא השכנה הבת "זומא", המלאה מזימה. מילא, אני עיוור צבעים ואיני מבחין, בכתום ובזהוב לא מבין. בינתיים, אני מחבר מנגינה ל"אנטנה". מנגינה מזויפת, ולא כמו הרקפת. כתיבה בחרוזים, אינה שווה אפילו לא שני זוזים. (רק החרוזים של שירת ימי הביניים, אהובים עלי). קפת, מה בקשתך לפני היריה?... בטרם אמלא "צו" מהעיריה.
 
ולא בא לי מאבי גרייניק

אמש החלפתי רכב עם ידידה, והבוקר היה לי מאד קשה פתאום לחזור לאוטו עם גיר ידני ולא אוטומטי. פתאום נכבה לי ונתקעתי באמצע הכביש, ואז נזכרתי שיש המצאה שנקראת קלאץ', ובעברית מצמד, וברבים מצמדים. לא הקמתי וח"ק, לא גזרתי גזירות, שכן אני מגלומן ואפסי עוד. בברכת "יהודי לא מעכב יהודי".
 
למעלה