לא התייחס אלי

[DKDaniel]

לא התייחס אלי

כשילדתי לא התחברתי לבני הקט , עברתי מחשבות אובדניות , קיבלתי טיפול תרופתי וגם טיפול פסיכיאטרי, אבל למזלי הטוב, הכל מאחורי, הסיוט שעברתי הוא גדול ואין לי ממש חשק להקליד פה את כל מה שעברתי כי היום אני ממש במקום אחר ומאושרת... היום אני במצב הרבה יותר טוב ואחרי 9 חודשים אני סוף סוף מרגישה שאני מתחברת לתינוק המדהים שלי... נכון כמו שכתבתם כולנו מרגישות שאנחנו לא מספיק טובות לילדינו הקט... אני ממש לפעמים מביטה בו ואומרת "אוי איזה אמא חרא יש לך, לא מספיק איתך, לא מספיק מקדישה לך, והוא מחייך אלי".... הדבר הכי גרוע שקרה לי אתמול הוא שבאתי לאסוף אותו מהמטפלת ואבוי הוא לא התייחס אלי בכלל כאילו אני זרה... נעלבתי עד עמקי נשמתי, מדוע לא זיהה אותי ? האם אני עד כדי כך אמא גרועה ? האם קרה לכם מקרה דומה ? תודה

 

[אנדריאה הקטנה]

קרה לי המון בשנתיים הראשונות

שממש נעלבתי כשהעדיף את בעלי על פני או את אמא שלי. ממש נפגעתי, כאילו עשיתי משהו רע. לקח לי המון זמן להבין שהוא לא מתנהג כמו המבוגרים, וזה לא אומר שעשיתי משהו רע. גיליתי, שכשהפנמתי עם זה והייתי שלמה עם מי שאני כאמא, והבנתי שאני נותנת לו המון ומשקיעה בו, אז הוא "קלט" את זה וכאילו העריך אותי יותר. העבודה שאת צריכה לעשות היא קודם כל עם עצמך - תעשי כל מה שאת יכולה כדי להאמין באמת שאת טובה לו. אולי אפילו תעזרי בטיפול. כי רק כשבאמת תאמיני בזה - תהיי כזאת עבורו. אני אומרת את זה מנסיון אישי.

 

[DKDaniel]

תודה אנדריאה הקטנה

 

[רגב ת]

../images/Emo24.gifאת צריכה לשמוח

כי למרות האכזבה שהוא לא רוצה לבוא אליך מיד ,זה מראה על קשר טוב שנוצר בינו למטפלת והרי את רוצה שיהיה לו טוב ואין קשר בין הקשר הטוב שלו עם המטפלת לבין הקשר שלו איתך. הקטנה שלי נכנסה למעון בגיל שנה וחודשיים וכמה שהיה לה טוב וכיף תמיד שבאתי לקחת אותה היא לא הייתה רצה אלי מיד אלא מתבוננת בי מס' דקות כאילו נוזפת בי "למה באת רק עכשיו?" תשתדלי לעשות איתו כיף אחרי שאת לוקחת אותו ויהיה בסדר.