לא הלכתי לבי``ס היום....
אין לי מושג למה !?!?!? אולי כי אין לי אומץ לעמוד מול ה``חברות`` שלי שנכנסות לי לפרטיות, עושים ממנה צחוק (ככה אני מרגישה בכל אופן) פוגעות בבנות אחרות שסובלות מאותה בעיה... זה כלכך נורא מה שהן עשו ואין לי כוח או מצב רוח לעמוד ולהתמודד מול המפלצות האלה... אבל מצד שני אמא שלי תחזור בצהריים המחנכת תתקשר כדי לברר למה לא הגעתי ואז....אוווווף היא בטוח תעקוץ אותי היא לא מפסיקה! מאז שהיא גילתה את התה (שוב פעם) היא לא מפסיקה לעקוץ! היא שאלה אותי אתמול ``כמה עולה התה?`` מה היא מצפה שאני יגיד לה?!?!?!?!?? היא כלכך איומה! בכלל היא לא סובלת אותי היא לא מפסיקה לרדת עליי! לא ישנתי כל הלילה שכבתי בחדר ורק בכיתי שמעתי קצת מוסיקה ובכיתי זה כלכך נורא כבר אין לי דמעות לבכות! אז אני בוכה מבפנים שזה יותר כואב... אוייייש איזה דיכי אני מפילה עליכם על האנשים שבעצמם פגועים ואני סתם מוסיפה עוד צרה על הראש! זה מוכיח עד כמה אנוכית אני! אנוכית חסרת רגשות! אני לא זוכרת מה זה לצחוק! באמת שלא! לצחוק באמת, לצחוק ולהתכוון לזה.. עכשיו אני בבית שוקעת ביותר מחשבות סתם המחשבות הרגילות שלי... למה לא יכלתי להישאר כמו שאני תלמידה טובה ילדה טובה עכשיו אני זבל הרוסה גם שרידים לא נשארו! כל דבר משעמם אותי אני לא יכולה לדבר עם אנשים כי הם משעממים אותי (אנשים בני גילי) זה כלכך מוזר, כלכך מעצבן כלכך מגעיל אני כלכך שונאת את עצמי!!!! אנשים כאן כלכך רוצים לצאת מהמצב שלהם ואני...רק מחפשת כניסה אליו והייתי שם, אני יודעת מה זה! איחסה בא לי להקיא מעצמי! בטח לחלק הזה לא הגעתם עדיין, דברים משעממים אני כותבת.... אולי אני אכתוב לכם חלק משיר שאני מאוד אוהבת?... למי שצריך עידוד..זה היה פעם מצליח לעודד אותי.. לוקחת חצי כדור להרגיע את עצמה וזורקת משפט של עימות אתה או אני או אתה ואני בתוכי סגור מילותי כבר אינן יוצאות וחוץ מללחוש את שמה מנגב לה את הדמעות.. תבכי לי עכשיו תבכי אני אומר זה כואב זה יכאב אבל בסוף זה ישתחרר תבכי במקומי אני כבר לא יכול לבכות אני תפקידי לנגב לך את הדמעות תראה היא אומרת לי ערפל מכסה את הכביש הבעיות מתחילות בראש החיים מפחידים מספיק ואני בתוכי לא יכול שום דבר לראות וחוץ מללחוש את שמה מנגב לה את הדמעות תבכי לי עכשיו תבכי אני אומר זה כואב זה יכאב אבל בסוף זה משתחרר תבכי במקומי אני כבר לא יכול לבכות אני תפקידי רק לנגב לך את הדמעות. תבכי לי עכשיו תבכי אני אומר, זה כואב זה יכאב אבל בסוף זה ישתחרר תבכי במקומי אני כבר לא יכול לבכות אני תפקידי לנגב לך את הדמעות.... הפרה עדנה - פריקית שלמה ארצי. (עידוד עצמי..אולי יעבוד?...) ``
אין לי מושג למה !?!?!? אולי כי אין לי אומץ לעמוד מול ה``חברות`` שלי שנכנסות לי לפרטיות, עושים ממנה צחוק (ככה אני מרגישה בכל אופן) פוגעות בבנות אחרות שסובלות מאותה בעיה... זה כלכך נורא מה שהן עשו ואין לי כוח או מצב רוח לעמוד ולהתמודד מול המפלצות האלה... אבל מצד שני אמא שלי תחזור בצהריים המחנכת תתקשר כדי לברר למה לא הגעתי ואז....אוווווף היא בטוח תעקוץ אותי היא לא מפסיקה! מאז שהיא גילתה את התה (שוב פעם) היא לא מפסיקה לעקוץ! היא שאלה אותי אתמול ``כמה עולה התה?`` מה היא מצפה שאני יגיד לה?!?!?!?!?? היא כלכך איומה! בכלל היא לא סובלת אותי היא לא מפסיקה לרדת עליי! לא ישנתי כל הלילה שכבתי בחדר ורק בכיתי שמעתי קצת מוסיקה ובכיתי זה כלכך נורא כבר אין לי דמעות לבכות! אז אני בוכה מבפנים שזה יותר כואב... אוייייש איזה דיכי אני מפילה עליכם על האנשים שבעצמם פגועים ואני סתם מוסיפה עוד צרה על הראש! זה מוכיח עד כמה אנוכית אני! אנוכית חסרת רגשות! אני לא זוכרת מה זה לצחוק! באמת שלא! לצחוק באמת, לצחוק ולהתכוון לזה.. עכשיו אני בבית שוקעת ביותר מחשבות סתם המחשבות הרגילות שלי... למה לא יכלתי להישאר כמו שאני תלמידה טובה ילדה טובה עכשיו אני זבל הרוסה גם שרידים לא נשארו! כל דבר משעמם אותי אני לא יכולה לדבר עם אנשים כי הם משעממים אותי (אנשים בני גילי) זה כלכך מוזר, כלכך מעצבן כלכך מגעיל אני כלכך שונאת את עצמי!!!! אנשים כאן כלכך רוצים לצאת מהמצב שלהם ואני...רק מחפשת כניסה אליו והייתי שם, אני יודעת מה זה! איחסה בא לי להקיא מעצמי! בטח לחלק הזה לא הגעתם עדיין, דברים משעממים אני כותבת.... אולי אני אכתוב לכם חלק משיר שאני מאוד אוהבת?... למי שצריך עידוד..זה היה פעם מצליח לעודד אותי.. לוקחת חצי כדור להרגיע את עצמה וזורקת משפט של עימות אתה או אני או אתה ואני בתוכי סגור מילותי כבר אינן יוצאות וחוץ מללחוש את שמה מנגב לה את הדמעות.. תבכי לי עכשיו תבכי אני אומר זה כואב זה יכאב אבל בסוף זה ישתחרר תבכי במקומי אני כבר לא יכול לבכות אני תפקידי לנגב לך את הדמעות תראה היא אומרת לי ערפל מכסה את הכביש הבעיות מתחילות בראש החיים מפחידים מספיק ואני בתוכי לא יכול שום דבר לראות וחוץ מללחוש את שמה מנגב לה את הדמעות תבכי לי עכשיו תבכי אני אומר זה כואב זה יכאב אבל בסוף זה משתחרר תבכי במקומי אני כבר לא יכול לבכות אני תפקידי רק לנגב לך את הדמעות. תבכי לי עכשיו תבכי אני אומר, זה כואב זה יכאב אבל בסוף זה ישתחרר תבכי במקומי אני כבר לא יכול לבכות אני תפקידי לנגב לך את הדמעות.... הפרה עדנה - פריקית שלמה ארצי. (עידוד עצמי..אולי יעבוד?...) ``