צועניה אדומה
New member
לא דומה.
ובחלומותיה היא רואה אותו, בהיר כזריחה רעננה. עיניו שורפות את עורה בחשכה, מסמנות ונוגסות בבשר הרך, הממתין.
והוא חודר אותה, שכבה אחר שכבה, עד הלבה הרותחת שמסתתרת אי שם בתוך תוכי מערות הגוף שלה.
בין שדות החיטה רגליו דוהרות אחריה, עצבנות גואה בו לתפוס שבריר רגע חלש. תחת עץ גבוה היא מסתתרת, נשימות הצ'יטה שלה חזקות, ובית החזה שלה מקפץ ומרקד, קורא לו באילמות. בוא אליי, בוא אליי מהר.
והוא ממשיך, תר אחר עננים בדמותה, או עלה שידגדג בו את אפה, ריח פרחים ודשא קצוץ עוטף את גופו.
לבקשת הכאב בצד אגנו, הוא נעצר, מאזין לרוח המשתוללת, מדמה את קולה השבור, המתחנן, גמגומי משפטיה. איך יתלוש ממנה פיסות שפיות אחרונות, מי תהיה אישה זו לאחר הלם הסטירה הראשונה על לחייה.
במקום בו נעצרה, סוס יפהפה מופיע מול עיניה, זולל חציר דהוי בתאווה, והיא מתהלכת אליו כמהופנטת, מגע פרוותו כבר בכפות ידיה הקטנות, הבתוליות, אלו שרדפה כל כך נהנה להביט בהן בעת שמזיין אותה.
ובתחילה צעדיה, נתקלת היא באבן ומועדת, עור עדין נשרט לעומק, וזרזיף דם כבר עושה את דרכו אל אצבעות כפות רגליה. בידיה היא מנסה לעצור, אך ללא הועיל. אגם אדום מזערי נקווה על גופה.
ונדמה לה שהוא שומע, מאזין היטב לצלילים שלה ומתקרב.
היא מתרוממת, מתעלמת מהכאב המתפשט. בוא אליי, בוא אליי מהר.
את כבר לא חוששת, הוא שואל אותה.
כפות רגליו מתקדמות אליה באטיות, כשהיא נושכת את שפתה התחתונה ומרגישה את חום הגוף יורד מגבה אל ישבנה העגול, המוצק.
השמלה שלה נקרעת, מופשלת. מושפלת אין לומר.
תעניש אותי על הבריחה.
ובחלומותיה היא רואה אותו, בהיר כזריחה רעננה. עיניו שורפות את עורה בחשכה, מסמנות ונוגסות בבשר הרך, הממתין.
והוא חודר אותה, שכבה אחר שכבה, עד הלבה הרותחת שמסתתרת אי שם בתוך תוכי מערות הגוף שלה.
בין שדות החיטה רגליו דוהרות אחריה, עצבנות גואה בו לתפוס שבריר רגע חלש. תחת עץ גבוה היא מסתתרת, נשימות הצ'יטה שלה חזקות, ובית החזה שלה מקפץ ומרקד, קורא לו באילמות. בוא אליי, בוא אליי מהר.
והוא ממשיך, תר אחר עננים בדמותה, או עלה שידגדג בו את אפה, ריח פרחים ודשא קצוץ עוטף את גופו.
לבקשת הכאב בצד אגנו, הוא נעצר, מאזין לרוח המשתוללת, מדמה את קולה השבור, המתחנן, גמגומי משפטיה. איך יתלוש ממנה פיסות שפיות אחרונות, מי תהיה אישה זו לאחר הלם הסטירה הראשונה על לחייה.
במקום בו נעצרה, סוס יפהפה מופיע מול עיניה, זולל חציר דהוי בתאווה, והיא מתהלכת אליו כמהופנטת, מגע פרוותו כבר בכפות ידיה הקטנות, הבתוליות, אלו שרדפה כל כך נהנה להביט בהן בעת שמזיין אותה.
ובתחילה צעדיה, נתקלת היא באבן ומועדת, עור עדין נשרט לעומק, וזרזיף דם כבר עושה את דרכו אל אצבעות כפות רגליה. בידיה היא מנסה לעצור, אך ללא הועיל. אגם אדום מזערי נקווה על גופה.
ונדמה לה שהוא שומע, מאזין היטב לצלילים שלה ומתקרב.
היא מתרוממת, מתעלמת מהכאב המתפשט. בוא אליי, בוא אליי מהר.
את כבר לא חוששת, הוא שואל אותה.
כפות רגליו מתקדמות אליה באטיות, כשהיא נושכת את שפתה התחתונה ומרגישה את חום הגוף יורד מגבה אל ישבנה העגול, המוצק.
השמלה שלה נקרעת, מופשלת. מושפלת אין לומר.
תעניש אותי על הבריחה.
