לא בא לי...

[fliperit]

לא בא לי...

קורה לם לפעמים שפשוט לא בא לכם ללכת לרכב לאיזה תקופה? מה גורם לזה? איך זה עובר? ומה אתם עושם באותו זמן... עלי עוברת תקופה כזאת עכשיו...ואם לומר את האמת, זה די מפחיד לחשוב על לפרוש... למרות שכבר קרה לי שלא היה לי חשק ללכת לרכב בעבר...וזה עבר

 

[עדימ]

לי זה קרה רק פעם אחת בחיי

אחרי שנה ומשהו שהיתה לי ונוס וכשמלאה כשנה למותה פחות כמה חודשים. זה קרה לי בעיקר בגלל שלא יכולתי לספוג יןתר את האנשים והאווירה בחווה בה הייתי אז לאיזה שבוע לא הלכתי בכלל עשיתי סדנא. ושבוע אחרי התחלתי עם לעבוד עם קטי והחשק חזר ובגדול!!!!!!!!!!!!!!!!!! מה אני אומרת בעצם? כשאני מרגישה לא נוח בחווה לא נעים לי אז אין חשק לרכב

 

[favory]

זאת תקופה.

ואל תתני לתקופה הזאת להשפיע עלייך, תעברי אותה כמו גדולה. זה קורה לכל רוכב מתיישהו. בפעם הראשונה שלי אני לא ידעתי מה לעשות, אז באתי לחווה להתנדב והכל ופשוט לא רכבתי. ואז בפעם השניה הבנתי שזאת תקופה מבולבלת בחיים שלי ואני מוציאה את זה כנראה על הדבר הכי כייפי שאני עושה. אז נתתי לתקופה הזאת לחלוף לה בשקט, היא עברה תוך שבועיים שלוש, פשוט לא הקשתי על עצמי . אבל אולי תנסי לרכב , אפילו אם לא בא לך תאלצי את עצמך, אולי כמו שאומרים..אם האוכל בא התיאבון? אותו הדבר ברכיבה. אין מה להפסיד. =]

 

[סוסונת Nשוגעת]

לא קרה לי ולא יקרה ../images/Emo3.gif

 

[תםטםOHIO]

נדמה לי שאת יודעת

שחלק גדול מהעבודה עם סוסים היא אחריות ומשמעת. (אני תוהה מה עושים סוסים שלא בא להם) וכשאלה יוצאים מאיזון, כלומר, כשהאחריות גדולה עלי עכשיו או המשמעת הופכת נוקשה מדי, יש הרבה פעמים שחיקה, רצון להתנער, לעבור הלאה לעשות משהו אחר. תכלס יש מלא חיים אחרים ודברים אחרים לעשות, זה בכל זאת הבחירה שלי וגם כנראה הייעוד שלי לתפוש בשיניים ולהתמיד. נורא קל לי להגיד לך עכשיו, לא בא לך, אל תרכבי. תחכי שיבוא לך. אבל מנסיון אני יודעת שהאנרציה של הדברים בתאוצה זזה מהר אבל אם היא מופסקת דרוש יותר כח כדי להתחיל שוב אחרי שעצרת. וזה נורא קל להפסיד אימון שניים ולמלא את הזמן בדברים אחרים גם אם את לא מתכוונת להפסיק לגמרי. תחליטי מה שתחליטי, לפחות תקבעי לעצמך כחלק מהמשמעת חופשה, פרק זמן קבוע מראש, נגיד 4 ימים. אני רוכבת בבוקר ועובדת בחווה ומדריכה בערב, לפעמים יש עבודה דחופה במשרד או סידורים אחרים דחופים ואם זה נגרר יותר מיומיים אני חייבת לעשות סטופ ולסדר מחדש את הלו"ז כדי להכניס בפועל זמן לרכב. ויש ימים שהזמן נמרח שאני לא מבינה איך אני יכולה להרשות לעצמי ובדיוק במקום הזה ההודעה שלך פתחה לי סכר שהיה חסום כמה זמן, על ההתמודדות הזאת מול כל מיני לחצים שמוציאה אותי ממיקוד. אז מה שלדעתי עוזר זה לחזור לכיוון. למיקוד. ובהצלחה.

 

[fliperit]

אני באמת לא רוכבת...

לא רכבתי כבר שבועיים...חלק מזה תלוי בי וחלק לא. מה שבטוח (או כמעט בטוח..כי רק המוות באמת בטוח) זה שביום חמישי אני אסע לרכב...מקווה שזה ישנה את המצב רוח..

 

[תםטםOHIO]

אז

סדר ומסגרת. בתחילת ספר תהילים יש אמירה "אשרי האיש ... ובמושב לצים לא ישב". כלומר, אם בסביבת עבודה שלך מורחים את הזמן זה מדבק. אני לא אומרת שזה ככה אצלך בחווה, זה פשוט הצד השני של עודף משמעת או מדי עומס. יש גם קטע ב"עולם הסוסים" של לעשות הכל או כלום, כלומר הקפדה על כל מיני פרטים היא חשובה מאד אבל ראיתי גם מקרים בהם היא יצאה מפרופורציות והפריעה לסדר הגיוני של הדברים. מקווה שהבנת אותי. וחוץ מכל זה, זה גם הזמן שלך להתפתח בכל מיני תחומים אחרים. מאחר ורכיבה חשוב לך אני מציעה שתפני לה את המקום שלה בלוז. מה עם התחרות ירוקי?

 

[fliperit]

איזה תחרות ירוקי<?

נכון לעכשיו אני לא מתכוונת להתחרות, כי וונדי עוד לא מוכנה.

 

[תםטםOHIO]

משהו שכתבת פעם

שיעור נעים מחר

 

[fliperit]

אהה...

בסוף העונה אני מקווה להיכנס לירוקי...אבל כרגע לא בטוח שזה יקרה כי היא לא מתקדמת לפי התוכניות (החורף קצת הרס..) ובאמת היה ששיעור נעים...וגם היום היה מעולה. תודה

 

[alon oak]

כן, כולם פה בטוחים שיום יומיים

של חופש יפתרו הכל-כשאדם לא רוכב-זה יכול להיות גם חודש חודשיים ויותר, לפעמים יש תקופה כזו שפתאום ממש לא בא יותר לבוא לחווה להתמיד והכל, אתם מדברים כאילו שבאמת לא יכול להיות שמישהו לא ירצה רכב יותר מאחרי יום יומיים, זה אפילו קצת מרגיז, והאמת לא ברור לי למה....

 

[Agenst the wind]

אני כבר לא רוכב מעל לחודש..

בעיקר כי לא בא לי, אבל גם אילוצים אחרים. אין לי כרגע מסגרת של רכיבה- עזבתי חווה אחת והתחלתי באחרת, אבל המנהל אמר לי "כשאתה רוצה לרכב, תרים לי טלפון, ונתאם", מה שיצר כל פעם דחייה של הטלפון ושל הנסיעה לחווה. במשך החודש הזה אני צופה בסירטונים ביוטוב וקצת מקנא במצולמים- הם נהנים על הסוסים בשטחים הפתוחים של ארה"ב ואירופה, ולי פשוט אין סיבה להרים טלפון...

 

[כל עולמי סוסים]

המממ, אם חושבים על זה, אף פעם

לא קרה לי.

 

[dixie chick]

קורה קרה יקרה

לפעמים אני מתמודדת עם לחץ (אני חייבת להצליח את התרגיל הזה\ למצוא מאמן טוב\ להשתפר על כך וכך) ולפעמים אני פשוט רוצה לברוח ממנו אחרי שחזרתי מארה"ב ביליתי בערך 3 שבועות מחוץ לאוכף של סוס אחרי ימים שבהם התחת שלי לא זז מהאוכף והגוף כולו לא יצא מתחומי החווה פתאום אני חסרת מעש בבית, השרירים מתנוונים ואין לי כוח אפילו לנסוע לחוות הבית שלי (שמה ידעתי שאני לפחות יכולה לפגוש אנשים\ לדבר עם אנשים\ לראות רוכבים\ ללמוד) ולא לטייל גם לחוות אחרות, פשוט לא רציתי, התגעגעתי, אבל מרחוק... פשוט באסה של החיים ופלדאות שלא תאמן... חזרתי כמו גדולה בכאלה זיקוקים, התגעגעתי לכל רגע משבר אחר היה לי כשחזרתי מהקורס מדריכים, לא יכולתי יותר לראות אורווה בכלל... לא יכולתי לסבול את המחשבה, התקשרתי למאמן שלי ואמרתי לו "תקשיב לא נראה לי שאני הולכת להופיע השבוע, תוציא את הסוס לפגרה או תתן לשותפה שלי לרכב" וזה מה שקרה ושוב- אחרי שבוע- שבועיים התמלאו המצברים וחזרתי כמו גדולה לחווה

 

[jgut]

אכן קורה

אצלי אני מושפעת מכל מיני דברים. האמת שבדרך כלל הדבר היחידי שקשור ישירות אצלי לרכיבה הוא נפילות. אחר כך אני מריגשה שאני זקוקה להפסקה (במקרה שלי הפסקות עושות לי רק טוב). אבל הרבה פעמים יוצא לי החשק מכל מיני דברים מסביב לרכיבה ולא ישירות לרכיבה עצמה. לדגומא אים מישהו בחווה מתנהג אלי מגעיל, או כשסוס\כלב מהחווה שאני אוהבת נפטר. כל פעם כשקורה משהו שמעכיר אווירה. במצבים כאלה למרות שמתחשק לי הפסקה אני לא מרשה לעצמי כי אני יודעת שהכי נכון לשים את הדברים בצד ולהתנהג כרגיל. גם אים אני לא יכולה לרכב על סוסים שאני אוהבת, הרבה פעמים אני רק הולכת לבקר אותם או לעזור קצת בחווה (כי אין לי חשק לרכב על סוסים אחרים). זה קורה בעיקר בתקופה של קייטנות וזה נמשך לא יותר משבועיים אבל מבאס. אני מנצלת את הזמן כדי להיפגש יותר עם חברים לא מהחווה, לצייר, לקרוא ולנוח. פתאום זה נותן תחושה שיש המון זמן חופשי, אבל לא מחפה על המחסור בסוסים. אים אני מגיע למצב שכמה ימים לא הלכתי לחווה זה מתחיל ממש להציק לי. אני ממש מרגישה געגעוים עזים לסוסים שלי וכמו נרקומנית מחכה רק ללכת לחווה להסניף את הריח שלהם. מחשבות על פרישה היו לי קצת. אחרי נפילות קשות זה עובר לי בראש (אבל חולף מהר כי אני לא יכולה לדמיין את עצמי ללא סוסים). והיה מקרה שאים היה מתקיים תניראה לי שזה היה שובר אותי לחלוטין וגורם לי להפסקה מאוד ארוכה. כשרו היה בתחילת המחלה וחשבתי שדו כבר לא תהיי שלי לעולם, היה יום אחד שדיברו איתי הרופאים על האפשרות של המתת חסד. שאני מניחה שאים היינו מגיעים לשם לא הייתי מסוגלת לחזור לחוה. פשוט לא הייתי מסוגלת לראות סוסים יותר.

 

[MC sApiR]

כן,

זה היה בגלל שהגעתי כבר למצב שמרוב שאני פחדתי לקפוץ הייתי עושה סיבובים של קנטר\טרוט בזמן שהילדים האחרים מהקבוצה קופצים,זה פשוט היה מעצבן אבל אז עברתי לשיעורים פרטיים וחזר לי פחות או יותר הבטחון העצמי, אני אומרת לא לפרוש ישר,לנסות לדבר עם המאמן ולראות איך פותרים את הבעיה כי זה יכול לעבור עם מטפלים בזה=]

 

[cowgirl Ms]

כן, כ"כ.

יש לי את זה עם תות. בעיקר בגלל שנמאס לי לעשות את אותו הדבר בדיוק שנתיים וחצי ברציפות. אני הרבה יותר נהנית סתם לטפל בו או לשחרר אותו במנז' או אפילו לראות אנשים אחרים רוכבים עליו, מאשר לצאת לרכיבה באותו מסלול מאוס, ולרכב במגרש זה לא, כי אני לא באמת יודעת לאמן ולהתאמן איתו ... אני מקווה שאחרי צבא [עוד ארבע חודשים מינוס יום בדיוק!

] אוכל להתחיל לקחת איתו שיעורים, ואז החשק והרצון לעבוד על הרכיבה כמו שצריך יחזור לי... אבל, יכולות להיות לי תקופות של "לא בא לי לרכב" אבל זה לעולם לא יהיה "לא בא לי לראות את תות" כי אם אני לא רואה אותו שבועיים אני מתחילה להתחרפן מגעגועים וחייבת ללכת אליו, אפילו סתם בשביל לומר לו שלום...

נסיך שלי

 

[alon oak]

**מתגעגע לאסטריקס**../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif

 

[דיה דיה]

תתפלאי אבל גם לי זה קרה

פשוט לא הלכתי.. הגעגוע גרם לי לחזור. וזה נכון לדעתי לעשות הפסקה שתגרום לך להתגעגע. ניפגש בקרוב

 

[fliperit]

לא מפליא בכלל...

מזכירה לך שאמרת לי את זה בטלפון לפני שבועיים..