לא אוהבת את אבא

ואן טו

New member
לא אוהבת את אבא

שלום אני בדרך כלל משתתפת בפורוםמים אחרים ברשת אבל קוראת פה בפורום ומאוד אוהבת את התשובות החכמות ורציתי להתיעץ אתכן. שלי בת 4 ולא אוהבת את אבא שלה. אני חושבת שהיא אף פעם לא אהבה אותו כי משהיתה קטנה היא העדיפה אותי. היא נשארה איתי בבית עד גיל שנה וחצי ואז הלכה לגן ואני יצאתי לעבודה. אבא שלה לקח אותה פעמיים בשבוע מהגן ובשאר הזמן אני לקחתי אותה והייתי איתה. עד עכשיו היא תמיד רוצה להיות איתי ואומרת לאבא שלה שהיא לא אוהבת אותו והיא לא חברה שלו ואם הוא רוצה לעשות איתה משהו גם בילוי היא תמיד אומרת שהיא מעדיפה אותי, בוכה וצורחת. ביום שישי שעבר אבא לקח אותה מהגן כי נפגשתי עם חברות ואפילו שששלי ידעה מראש שאבא יבוא לגן כשהוא בא היא בכתה וצרחה ורצתה רק אמא במשך שעה וחצי. לדעתי הוא אבא טוב שמאוד משתדל גם אם יש לו פחות זמן איתה בגלל העבודה. הוא כבר מאוד פגוע ומאבד את החשק להיות איתה. גם אני התחלתי לריב עם שלי בגלל היחס שלה אליו כי היא כל הזמן אומרת לו בבית לך מפה לא רוצה אותך לא אוהבת אותך ודברים דומים. אני מרגישה שהמתח משפיע על היחסים ביננו ההורים. זה במיוחד קשה מאז שנולד יותם לפני 6 חודשים ואני כל הזמן עם שני הילדים ואבא מרגיש זנוח למרות שחשבנו שבטח עכשיו שלי תרצה יותר זמן אבא.
 

תיקי א

New member
סיפור עצוב משהו

נראה לי שיש מקום לייעוץ פסיכולוגי (משפחתי), נשמע שיש כאן משהו עמוק ומושרש. לא משהו שעיצות בפורום יכולות לפתור (חכמות ככל שיהיו). המון הצלחה.
 
במה מתבטא "אבא טוב"?

בתעכלס - כמה הוא איתה לבד, מתי הוא מגיע כל יום מהעבודה, כמה פעמים בשבוע הוא מקלח ומשכיב אותה, כמה פעמים בשבוע מקים אותה בבוקר ומכין לה ארוחת בוקר או לוקח אותה לגן? שלי לא תרצה יותר זמן אבא אם אבא לא מקדיש לה יותר זמן וטיפול (כולל להיות איתה ולידה כשהיא לא רוצה אותו - אם הוא לוקח לעצמו את הפריבילגיה הילדותית של "פגוע" ולא נמצא איתה כשהיא דוחה אותו - הוא נכשל במבחן שהיא עושה לו). כמו כן - את צריכה לוותר קצת על ההגמוניה האמהית הזו, כי אין לנשים שנמצאות 99% מהזמן עם הילדים קייס כשהן מתלוננות שהילדים רוצים יותר אמא - הן יוצרות את זה, זה חלק מכוחן גם על אבא. לטעמי, יש לשניכם כהורים הרבה עבודה לעשות והייתי ממליצה בחום 2-3 מפגשים של טיפול זוגי, לליבון הסוגיה הזו לפני שההבדלים בין ההורים יעמיקו ויחלחלו (אם לא כבר חילחלו) ליחסים ביניכם.
 

מאיו

New member
אילו ביטויים?

זה שהוא היה רוצה לתת לאימוץ? כן. אני אומרת שיש למיכל מזל שהיא כזו יפה, אחרת לא יודעת מי היה מטפל בה בחודשיים שהיא לא הפסיקה לבכות! כלומר, היא הפסיקה בכדי לינוק, אבל חודשיים לפחות היא לא הפסיקה לצרוח. הנה, תראו כמה שהיא יפה...
 

מאיו

New member
את הכותרת פיספסתי ../images/Emo5.gif

זו באמת התבטאות מזעזעת.. ועל האימוץ, איך אומרים- אין אדם נמדד על פי כיסו, כוסו וכעסו
 

לאה_מ

New member
גם אני הייתי הולכת לייעוץ

ולו מהסיבה שההתנהגות הזו נשמעת כבר מושרשת במשפחה שלכם, ובאיזשהו מקום כאילו כולם מקבלים אותה - אבא מקבל את הפגיעות, שלי מקבלת את העובדה שההעדפה שלה את אמא מקבלת פנים מסויימות, אמא מקבלת את הדחיה של אבא כעובדה, ובאיזשהו מקום יכול להיות שאתם מזינים את ההמשך של זה בהתנהגותכם, וכדאי לחשוב יחד על דרכים לשבור את המעגל הזה. מה שכן הייתי מתחילה לעשות - וזה כמובן תפקיד שלכם, ההורים - אבא צריך לעבוד על עצמו חזק מאד בעניין של ההפגעות, ולא לאפשר לעצמו להרגיש פגוע. המדובר בבת שלו, בילדה קטנה, שהיא חלק ממנו, והיא אוהבת אותו - ההעדפה שלה לאמא לא חייבת לבטא חוסר אהבה של אבא. בינתיים, אפילו לפני שהייתי עושה משהו אופרטיבי (כמו למצוא פעילויות שהן רק של אבא ושלי, וכו') הייתי מנסה לשנות את הרגש שלו כלפי הדחיה הזו וכלפי הילדה. מבחינתך כאמא, את צריכה למצוא את השלווה שתאפשר לך לתת לאבא למצוא את המקום שלו - לא לרחם על שלי שצריכה להיות עם אבא, לא לרחם על אבא שנעלב - לסמוך עליו שהוא ידע להסתדר, לסמוך עליה שהיא תמצא את עצמה גם איתו, ולסמוך על שניהם שידעו למצוא יחד את הנתיב שלהם - גם אם הוא יהיה שונה (ואפילו מאד שונה) מהיחסים שלך איתה בנפרד.
 

תּמר

New member
מה בנוגע ל"פגישות" קבועות?

כמו ארוחות משפחתיות בהן אבא תמיד נוכח (ארוחת ערב כל יום, לדוגמה), ובהן כל אחד מספר על החוויות שלו באותו יום (גם אבא). בכל מקרה, הכי טוב ללכת ליעוץ.
 

ואן טו

New member
אני אענה לכולכן ביחד

אבא נמצא כל ערב בבית הוא מגיע מהעבודה ב 6 בערב ולפעמים מקלח ומשכיב לישון וגם בשישי ובשבת הוא בבית. ניסיתי להגיד לו שפשוט יקח את שלי לבילוי רק שניהם יחד אבל היא לא רוצה ומבקשת שגם אמא תבוא. האם פשוט לקחת אותה ולקוות שהיא תתחיל להנות באמצע הבילוי? מה זה אבא טוב לדעתי? הוא מטפל בה, מקשיב לה, משחק איתה, קורא לה סיפורים, שר לה שירים, מתעניין במה שקורה לה בגן, מדבר אליה יפה. הוא פחות סבלן ממני ולוקח הכל יותר אישי כאילו שהם שווים ולא שהיא ילדה קטנה. זה לא שהם אף פעם לא עושים דברים ביחד, אבל זה רק אם אני לא יכולה כי אני תמיד העדיפות הראשונה. לאיזה ייעוץ אתן מתכוונות? הוא דווקא הציע שנלך לסדנת הורות שחברים המליצו לנו עליה אבל זה קשה עכשיו כשיש את יותם וגם ממה שהם סיפרו, את רוב התובנות שהם קיבלו שם אני כבר יודעת מקריאה בפורומים כמו זה ומאתרי הורות אחרים.
 

ליאת +

New member
תנסי לבדוק עד כמה את מתערבת

בקשר שבינהם. לפעמים לאמהות, או למטפל העיקר של הילד, יש נטיה להתערב ו"לתווך" בין הילד לבין ההורה השני ("היא רוצה שתתן לה שוקו מהכוס של מיקי מאוס", "אל תקריא לה את הסיםור הזה - היא נורא פחדה ממנו אתמול" וכדומה). זה מעביר לילד או לילדה מסר שאת לא ממש סומכת עליו ושממך היא תקבל מענה מהיר/טוב/מדויק יותר לצרכים שלה- אז למה לפנות לאבא?. אני חושבת שברמה כזו או אחרת כולנו "חוטאות" בזה. אני אומרת את זה גם מהנסיון האישי שלי- בתקופה המידית של אחרי לידת האחות הקטנה התערבתי הרבה פחות בקשר בינהם ופחות "ניהלתי" את הדברים, והפלא ופלא- הקשר בין בת זוגי לבין הילד פרח. (ואגב- אצלנו חלוקת התפקידים והזמנים מאוד שיוויונית ועדין יש נטיה ברורה להעדפה של אמא אחת והרחקה של השניה- ככה שזמן משותף יחד זה לא תמיד ההסבר לתופעה).
 

dana3111

New member
אין לי תובנות והארות, רק לגבי ההליכ

ההליכה לייעוץ, נכון, התחושה היא שיודעים את הדברים, כמו למשל שכולנו יודעים על דיאטות ומה צריך לעשות, אבל לפעמים צריך בכל זאת מסגת של דיאטנית, או של קבוצת תמיכה או של התייחסות אישית כדי שדברים יביאו לאפקטיביות, אני מבינה את עניין הקושי בזמנים עם עוד קטנצ'יק בבית, אבל אפשר אולי מסגרת עם הילדים? או ללחכות עוד קצת שאפשר יהיה להשאיר את יותם עם מישהו ואז ללכת רק עם הגדולה או כל אלטרנטיבה אחרת....בהצלחה.
 

אפרתש

New member
יש לך השערה מה הבעיה?

מהודעתך האחרונה אני מבינה שהוא כן מטפל בה על בסיס יומיומי, ויש אבות רבים שמשקיעים פחות זמן - ועדיין לא זוכים לכזו כתף קרירה. את חושבת שהוא יודע להיות עם ילדים? עם ילדים אחרים - הוא יודע ליצור שפה משותפת? הוא נהנה מלשחק עם ילדים? נראה לך שהפעילויות שהוא יוזם איתה אכן מעניינות ונחמדות לה? הוא מכיר ומבין אותה מספיק כדי ליזום פעילויות שיעניינו אותה? מה הדבר שהיא הכי אוהבת? אם הוא ייזום פעילות בתחום הזה - היא לא תתרצה? אמרת שחלק מהזמן הוא מתנהג כמו ילד ונפגע ממנה. זה חלק קטן מהזמן, או חלק גדול עד כדי כך שמכתיב את התחושה הכללית?
 

ואן טו

New member
תשובה לאפרתש

היו אומר שהוא לא מצליח לתקשר עם תינוקות. כששלי היתה תינוקת הוא עזר לחתל ולרחוץ וקצת טייל בעגלה לבד אבל לא ממש שיחק איתה ודיבר איתה כי הוא אמר שהוא לא מסוגל לתקשר עם מישהו שעוד לא מדבר. רק אחרי גיל שנתיים כשאפשר היה לנהל איתה שיחה כלשהי הוא התחיל יותר להתחבר איתה. זה עכשיו אותו דבר עם יותם. הוא מלביש, מחתל, רוחץ, אבל לא משחק על השטיח או מדבר איתו או עושה לו פרצופים וקולות. פעילות רק של אבא ושלי ממש אין הרבה בדרך כלל יש לה פעילות כייפית רק איתי או כולנו ביחד. מעט מאוד פעמים זה רק היא ואבא מחוץ לבית בבילוי. אולי היא לא רגילה ולכן לא רוצה? אולי צריך לתת להם יותר זמן לבד? כמו שמישהיא אחרת כתבה כאן (מצטערת שאני לא זוכרת את השם) אני מכירה את שלי יותר טוב ממנו ונראה לי שאני נוטה לספק את צרכיה ורצונותיה לפני שהוא מספיק להבין מה הם. הוא נפגע ממנה כמעט תמיד כשהיא אומרת לו שהיא תא רוצה אותו, לא אוהבת אותו, לא רוצה להיות חברה שלו. בדרך כלל הוא עונה לה שאם היא לא רוצה אז גם הוא לא רוצה ופונה לעיסוקים אחרים. אני מבינה ממה שכתבו פה שהוא צריך להישאר בכל זאת? ומה לעשות?
 

ליביתי

New member
בראש ובראשונה - לא להרגיש מאוים

ופגוע מהאמירה של הילדה. וכשזה ישנו - אז פשוט לומר: "אני מבין שאת עכשיו לא אוהבת אותי/לא רוצה שאהיה איתך. אני תמיד תמיד אוהב אותך". וכן, לאפשר להם יותר זמן להיות שניהם לבד, ושיבלו אותו בפעילות כיפית.
 

לאה_מ

New member
מסכימה ומדגישה -

חשוב מאד שאבא יבין שהילדה מתנהגת כפי הצפוי לגיל שלה, ושהוא יתנהג בהתאם לגילו - הוא צריך לעבוד על עצמו חזק מאד שהיא אוהבת אותו, שגם אם היא אומרת לו דברים כאלה, זו דרך שלה להביע כעס או אכזבה, אך אין זאת אומרת שהיא איננה אוהבת אותו, שדוקא היכולת שלה להביע בפניו רגשות כאלה היא הנותנת שהיא מרגישה בטוחה באהבתו אליה - ההעלבויות שלו הן תשובה ממש לא נכונה לאמירות שלה. אם היא בודקת מה הגבולות של האהבה שלו, האם היא צריכה להרגיש שהיא הגיע לגבול? שהיא מצאה את הנקודה שבה אבא שלה כבר לא אוהב אותה יותר? לא רוצה אותה? וכל כך קל להגיע לגבול הזה???? חשוב מאד שהוא ידגיש בפניה שהוא אוהב אותה בכל מצב, גם אם היא כרגע לא רוצה להיות איתו. הוא יכול לומר, כמו שליביתי כתבה, "אני מבין שאת לא רוצה אותי עכשיו. אני מאד אוהב אותך, ואשמח להיות איתך ברגע שתרצי זאת". חזקי אותו גם את - נשמע שהוא זקוק לחיזוקים.
 

תיקי א

New member
שוב: עצם האמירות דורשות טיפול

עצם המשפטים "שלי בת 4 ולא אוהבת את אבא שלה", "אני חושבת שהיא אף פעם לא אהבה אותו", מראים כי דרוש טיפול. אלו משפטים לא סבירים (בעיקר מהתאור העולה של אב סביר+) וגם אם הילדה לא באמת "לא אוהבת את אבא" אלא עלתה על טריגר שמפעיל אתכם ביחד ולחוד, עד לכדי משפטים וקביעות מהסוג שלעיל, עדיין יש צורך לדעתי בייעוץ פסיכולוגיו/או משפחתי ו/או זוגי ו/או אישי.
 
למעלה