אפשר לספר גם על
התמודדות עם טקסטים? פעם הייתי דוס, ובשירותים הייתי קורא עיתונים. נהניתי בעיקר לקרוא על עולם הפשע והריקנות של החילוניים, והייתי מגחך לעצמי בהנאה "זו כפירה וזו שכרה", "ראו מה בין בני לבן חמי", "שאנו רצים והם רצים" ועוד. וגם קראתי פובליציסטיקה. את בועז עברון מידיעות, את מרקוס וגדעון סאמט מהארץ, את משה דור ממעריב, ועוד עוכרי ישראל. זה עיצבן אותי, אבל גם סיקרן אותי. למה הם כל כך שונאים אותנו? ומה זה המלה הזאת "הומניזם" שהם מנפנפים בה כל הזמן? לי זה נראה בהתחלה כמו "המניזם" על שם המן הרשע ימ"ש, אבל הו"ו שאחרי הה"א התעקשה לחזור ולהופיע, כך שהחילותי לפקפק. היה אצלנו אחד, רפי טייכער שמו, שהיה מסדר את העניינים שלנו עם מס הכנסה, חוזר בתשובה ויועץ מס שלמד פעם באוניברסיטה ושאלתי אותו: תגיד, אתה מכיר איזה ספר שמסביר מה זה הומניזם? "למה לך?" שאל. "מפני דע מה שתשיב" עניתי. "בסיידר, רק אל תגיד לאביך כלום, תלך לאוניברסיטה העברית לאוצר הלאומי ותחפש בעל-מחבר בשם קאנט. עמנואל קאנט". הלכתי. לא בעיה להופיע באוצר הספרים הלאומי, כי יש שם גם ספרי קודש נדירים ואיש לא יחשוד, ובהיחבא חיפשתי קאנט בכרטיסיות ומצאתי את "בקורת התבונה הטהורה". כאן רק מתחיל סיפור ההתמודדות שלי. כמה כסף אקבל עליו? איך שפתחתי את הספר הבנתי למה היועץ מס רפי טייכער שלח אותי דווקא לקאנט. מן הסתם הוא סבר שאחרי כמה משפטים אשבר ואזנח את כל הרעיון. אבל לי זה היה אתגר אישי נצחני. אם מנוולים ורשעי הדור כמשה דור, גדעון סאמט ובועז עברון הצליחו להבין את הספר הזה - אני אראה להם שגם אני יכול להבין. מה שקרה בסוף הוא שאני לא יכול להגיד שהבנתי אותו - אבל הבנתי משהו אחר. "שכל הכרתנו מתחילה בנסיון - אין ספק בכך" כך פותח קאנט את סיפרו ולקח לי כמה עמודים להבין ש"נסיון" כמו שהבנתי אותו מאז ומתמיד כנסיון שהקב"ה מנסה אותנו לראות אם נעמוד ביצרנו - איננו הנסיון עליו מדבר הגוי הזה. זה היה מזעזע עבורי, ואני לא יכול עד היום להסביר למה.
